פרחי כהונה שכ

גיורת פחותה וכו'. וא"ל רנב"י מאי האי. א"ל דאמר ר"י בר אידי הלכה כרשב"י. א"ל זיל אפיק ואי לא אפיקנא לך ר"י ב"א מאונך עכ"ל וכתב מרן בב"י משם הרא"ש הטעם לפי שהנכרים שטופי זימה הם ובניהם ילדי זנונים המה וכו' עיי"ש. וכן פסק בש"ע אבן העזר ס"נ ו' סעיף ח' הגיורת והמשחוררת הרי היא כזונה ואסורה לכהן ע"כ הראת לדעת דגיורת אסורה לכהן: ועל ענין אם נתחלל מכהונתו כל עוד שהוא עם הנכרית כתב מרן ב"י באורח חיים ס' קכ"ח דהכי תנן בבכורות דף מ"ו כהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכו' ומה שלא הזכירו הפוסקים פסולים הללו לענין נשיאות כפים. אפשר שהטעם דכיון שאם עבר קודם שידור לא חילל. וכמ"ש הרמב"ם אם כן הוא נושא את כפיו לכתחלה. אבל רבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב דנ"ל דלדעת הכל כהן שהוא נשוי עם גרושה אין לו לישא את כפיו. ואין לו לעלות בתורה. שהרי כל שעה עומד במורדו. ובסי' קל"ה כתב וז"ל ועוד כתב משמיה דמר שמואל כהן שנטמא למתים שאינם מז' מתי מצוה במזיד. יפסל מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה עד שישוב. דתנן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה והמטמא למתים עד שיקבל עליו. וגם הרשב"א כתב בתשובה דכהן שנשא גרושה אין נוהגים בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון וכו' וסיים ב"י לענין הלכה כיון שהפוסקים לא התירו בפירוש נקטינן כדברי מר שמואל והרשב"א שאסרו בפי' עכ"ל וכן פסק בש"ע שם סעיף מ' כהן שנשא גרושה לא ישא את כפיו אין בו קדושה וכו' וגרושה לאו דוקא. דה"ה גרושה חללה זונה דג' נשים הללו אסורות לכהן מהתורה. וכמ"ש באה"ע סי' ו' ועל שלשתן תני בבכורות הנושא נשים בעבירה וכו': כתב ה' עולת תמיד דלא תקשי מהאי דאין שאר עבירות מונעין נ"כ. דדוקא בעבירות שאין הכהנים מוזהרים יותר מישראל. שקדושת כהונה גרמה לו והוא חללו. לפיכך פסול לכל דבר כהונה עד שידור הנאה עדר וכו' עכ"ל. ואף אם יאמר הכהן הזה איפשי בכך שיתחלל מכהונתו וטוב לו שישא אשה זו שנתגיירה לאו כל כמיניה. שהרי קמזהר קרא על כיוצא בזה. וקדשתו בעל כרחו. והא לך מ"ש מרן ב"י באה"ע סי' ו' בשם אורחות חיים וז"ל כתב רב נטרונאי כהן דנסיב גרושה. או אחת מהפסולות ושמיתו יתיה תרי תלתא זימני. ולא שבקה. ואמר לא ניחא לי דליהוי כהן: משמיתין ליה לעולם עד דפריש מינה ומגרש לה דאמרינן וקדשתו בעל כרחו. ובתשובה אחרת לגאון מתבעי לאפרושינן ואכרוזי עלייהו דליפרשו כהנים מינייהו דלא ליתקלו בהו. ומיתבעי לשמותיה עד דפריש מינה ואלקויה ואי חיישינן דאזיל לדוכתא אחרינא ופריש ידיה קייצין ליה לראש אצבעותיה וקבעין ביה מומא דלא ליפרוס ידיה ועיין עוד שם מ"ש בשם הרמב"ם ז"ל וכו' וכ"פ בש"ע סי' ו' סעיף וי"ו כהן שנשא אחת מהפסולות היו מחרימים אותם וכל הנושא ונותן עמהם וכיוצא בחומרות אלו עד שיגרשנה ע"כ ואני תפלתי אל ה' יסיר לב האבן מבשרנו ויטהר לבנו לעובדו באמת ובלבב שלם ככל מצות התורה הקדושה. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לח למעלת ר"ב רחומאי כוליה גופאי החכם רבי חיים אלזרע נר"ו. שלם רב לכבודו. ולכל הסובבים הודו: מה ששאלת על אודות איש ישראל שנשא נכרית והוליד ממנה בנים ולא נכנסו בברית מילה עד עתה. וכעת רוצה אחד מהבנים הללו לישא בת כהן בכתובה וקידושין. ורו"מ עכב עליו מפני שהוא ערל. הגם שהבן הזה הוא ואמו מתנהגים ביהדות ולבש תפלין ועודנו בעורלתו: תשובה. הנה רו"מ קצר במקום שאמרו להאריך. שלא ביאר היטב על אם הבנים הללו אם טבלה לשם גירות בפני ב"ד וקיבלה עליה עול מצות או רק דוקא מתנהגת ביהדות מאיליה ומעצמה. ואם הוא לשם גירות. אם טבלה קודם לידת הבנים. או אחר לידתן: לזאת צריך אני למודע"י לפני רו"מ מה שהדין נותן על כל צד משני הצדדין, והוא שאם הבן הזה נולד קודם שנתגיירה אמו. א"כ הבן הזה דינו כגוי ממש שהרי באותה שעה היתה נכרית וקייל"ן שולד נכרית כמותה. כמ"ש באה"ע סי' מ"ד סעיף ט'. שאם נולד לישראל בן מן הנכרית דינו כעכו"ם אפילו היה המוליד ישראל שאינו מומר ומבואר בב"י שם משם הרב המגיד שישראל הבא על הנכרית והוליד ממנה בן אינו קרוי בנו אלא בנה עכ"ל וכ"כ בהג"ה סי' ט"ז ס"ב שבנו הנולד לו מן השפחה ומן הנכרית אינו בנו וכו' וכן מבואר בכמה מקומות וא"כ כיון שדינו כעכו"ם ממש תו לא שייך ביה קידושין ואם קידש בת ישראל אין קידושיו קידושין. כמ"ש שם ס"ח המקדש נכרית או שפחה אינו כלום שאינן בני קידושין. וכן עכו"ם ועבד שקידשו ישראלית אינו כלום ע"כ הראת לדעת לצד זה אם נולד קודם שנתגיירה אמו: אמנם אם הוא שנתגיירה אמו קודם שנתעברה בו. הרי הוא כישראל לכל דבריו ואף שנשאר ערל מ"מ דינו כישראל מומר לערלות. שאם קידש קידושיו קידושין גמורים. כמ"ש שם ס"ט שישראל מומר שקידש קידושיו קידושין גמורים. ואפילו הוא מומר לעכו"ם ולחלל שבתות בפרהסייא קידושיו קידושין כמ"ש בב"י משם בעל העיטור ורש"י והרמב"ם ז"ל. וכ"ש מומר לערלות שמבואר ביו"ד סי' ב"י ס"ז דמומר לערלות דינו כמומר לעבירה אחת, דקיל טפי ממומר לעכו"ם ולחלל שבתות בפרהסייא דדינו כמומר לכל התורה כולה ומעתה אם הוא בסוג זה שנולד אחר שנתגיירה אמו דדינו כישראל לכל דבריו ולהיותו ערל אמרינן דדינו כישראל מומר לערלות שאם קידש קידושיו קידושין