פרחי כהונה שיט

בו בשותפות הגם דהישראל עומד ורואה בו אין קפידא ובלבד שלא יאמר לו לעכו"ם לעשות. דנכרי בדנפשיה קא עביד. ואנו ליה עינינו ינחנו במעגלי צדק למען שמו יתברך ויראנו נפלאות מתורתו אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לו למעלת הרב חכם בחכמתו. מורה צדק בתבונתו חכם עדיף כבוד רבי יצחק אלמאליח נר"ו בעי"ת תלמסאן יע"א ראיתי אור מכתבו הבהיר. אשר שרטט וכתב בענין מגולחי זקן בתער לענין עדות שחתמו על הגט דבר זה אינו צריך לפנים. ומקום שאמרו לקצר הוא. כי הלא כללא כייל לן מרן הש"ע בח"מ סי' ל"ד רשע פסול לעדות. ואיזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות וכו' ובגילוח זקן בתער כתיב ביה לאו ולא תשחית את פאת זקנך, ופסק בש"ע יו"ד סי' קפ"א סעיף יו"ד אינו חייב על השחתת פאות הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער ע"כ. הרי דבגילוח הזקן בתער יש בה עבירה שיש בה מלקות והרי הוא פסול לעדות. ובגט בעינן עדים כשרים. כמ"ש סי' ק"ל באה"ע: אלא שצריכין לעמוד על מ"ש הגאון רעק"א ז"ל בשו"ת סי' צ"ו דמיצדד איצדודי בעובדא דידיה בעידי קידושין מגולחי זקן בתער שכתב שבודאי הפשוט שאם לא סייענו במעשה. הוי לאו שאין בו מעשה. וקיי"ל דלא נפסל מדאורייתא וכו' אמנם אנן בדידן אין מקום להסתפק בזה כי כל אדם חזו בו. שכל הבא אצל הספר לגלח זקנו. מסתמא מטה ראשו ומקרב זקנו אל הספר לגלח וכמ"ש מרן הש"ע שם סעיף ד' והשחתת הזקן והקפת הראש דינם שוה. ועוד בה רוב ככל הימים אינם הולכים אצל הספר רק מגלחים הם על ידי עצמם כידוע: עוד שקיל וטרי הגאון ז"ל אם מתחייב ע"י נכרי בהשחתת הזקן וכו' עיין תוס' שבועות דף ג' ד"ה ועל הזקן וכו' והנה רבינו הטור שם כתב משם הסמ"ג אסור להיות ניקפ ע"י נכרי. וכתב מרן ב"י משם הנמק"י בסוף מכות. לאפוקי מאותם שהיו מתירים היכא דמקיף לאו בר חיובא הוא ע"כ. דמשמע מדברי ק"ו דאיסורא איכא ואינו חייב מלקות. וכתב מור"ם בהגה סי' ל"ד בחומ"ש אם עבר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן. ברם אין אנו צריכין לכל זה. דהא דאמרינן דע"י נכרי אינו חייב מלקות. היינו בשאינו מסייע. אבל במסייע אפילו ע"י נכרי חייב מלקות. וכ"כ הב"ח משם הסמ"ג וז"ל דאפילו ע"י עכו"ם אסור להיות ניקף. ולא אמרינן דקרא דלא תקיפו דמשמע תרווייהו מקיש ניקף למקיף כל היכא דמקיף בר חיובא חייב גם הניקף. והיכא דמקיף לאו בר חיובא גם הניקף פטור ומותר. אלא אפילו ע"י עכו"ם איכא איסורא. אפילו לא היה מסייע. והיכא דמסייע חייב מלקות עכ"ל. והרי אמרינן דמסתמא כל הבא לגלח זקנו מטה ומקרב זקנו אצל המגלח דמעתה אפילו ע"י עכו"ם הוא חייב מלקות ופסול לעדות: אך לזאת עלי נפשי תשתוחח במ"ש הגאון ז"ל כיון דבאמת פשתה המספחת בזמנינו בעוה"ר רבים מעמי הארץ לא משמע להו איסור. ומבואר בחומ"ש סי' ל"ד בראוהו קושר ומתיר בשבת. ולא הודיעו לו תחילה שאסור. תולין שלא ידע שהיא מלאכה וכו' הכא נמי כן ולא מיפסל בגילוח זקן בתער. זו היא בידינו לסמוך עליה באמת. עיין השד"ח מע' ג"ט סי' י"ח או"ג שהביא להקת הפוס' שכתבו כן עיי"ש: ומה שטען מעלתו (ה' השואל) שאם העדים המשחיתים זקנם בתער יודעים לקרות. ובכל שנה ושנה קוראים בס"ת ולא תשחית את פאת זקנך. והרי קדמה להם ידיעה ומיפסלי בלא התראה. אחר המחי"ר אישתימיט למעלתו מ"ש הסמ"ע ז"ל שם ס"ק נ"ז וז"ל אף שהוא ידוע שהוא יודע שהמעשה שהוא עושה שעושהו באיסור מ"מ אי איכא למימר שאינו יודע שיפסל ע"י זה. צריך להודיעו ע"כ הרי דלא מהני ידיעת האיסור לחוד עד שידע שהוא נפסל בעדות בכך. ורוב ככל מגלחי זקנם בתער. אף אם הם מבינים פירוש המקרא אינם יודעים דבהשחתת זקנם בתער מיפסלי לעדות: והנה עם כל האמור לא יגהה מזור, אלא לענין אם חתמו בגט בדיעבד. וכבר ניתן הגט. וקשה להשיג גט אחר מהבעל אבל לכתחלה. ליכא מאן דאמר ליקח עדים משחיתים זקנם בתער חס וחלילה ואף הגאון רעק"א לא צידד בכה"ג אלא בעידי קידושין ולהצריכה גט כמבואר שם בדברי קודשו למעיין עליו ועיני לשמייא נטלית יאיר עינינו במאור תורתו הקדושה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לז נדרשתי להשיב על ענין איש אחד כהן שהיה מאנשי היוצאים למלחמה בממשלה הצרפתית יר"ה וארח לחברה עם נכרית ונתעברה הימינו רח"ל וילדה בת ונישאת עמו בהאלמיר"י והנה בעת"ה כראות האב את בנו שאי אפשר לו להיפרד ממנה כלל ופרט כי אם המות יפריד ביניהם. שאל את פי אם יכול לגיירה בטבילה וקבלת הדת וישאנה בכתובה וקידושין כדמו"י. או אם היא לעולם אסורה אפילו אחר כל זה ועוד צריך לדעת אם נתחלל מכהונתו כל עוד שהוא עם הנכרית: תשובה. הנה בפרק הבע"י דף ס' איתא פלוגתא דרשב"י ורבנן בגיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד אי כשרה לכהונה וכו' ואמר ר"י בר אידי הלכה כרשב"י, אבל הרי"ף להרא"ש ז"ל כתבו דליתא לדרשב"י. מההיא דאמרינן ההוא כהנא דנסיב