פרחי כהונה לא

ובערב שבת פורשין ממלאכה ומדליקין הנרות מבעו"י בשיעור רביעית שעה בקירוב קודם השקיעה. משום תוספת מחול עה"ק. ובמוצ"ש. משום חומר שבת חיישינן לשיטת ר"ת ואין מדליקין עד עבור חצי שעה אחר "למג'רב" שיעור שיראו ג' כוכבים בינוני' ורצופים כמ"ש לעיל: ולענין תינוק שנולד בזמן ביה"ש. אם נראה שמש אפילו משהו אפילו בראש דבר הגבוה יותר שיש בעיר. מונין מאותו יום. וכשאין נראה כלל בשום דבר גבוה. נימול למחרת אם הוא חול כמ"ש הרב בית דוד א"ח סי' קכ"ז. וכתב הברכ"י בסי' של"א דכן נתפשט המנהג בעיר קדשנו ירושת"ו ועיר עז לנו חברון תוב"ב מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו עכ"ל. וכ"כ במחב"ר שם דהנכון כמנהג א"י וכהוראת הב"ד וכן מוכח מדברי מורו הרב בס' גט-מקושר ע"כ. ואם נולד בערב שבת כשאין נראה כלל שמש בראש דבר גבוה. עד עבור חצי שעה אחר "למג'רב" נימול ליום א'. ואחר חצי שעה נימול בשבת. כמ"ש הרב בית יהודה ז"ל: ודע עוד דיש סברא ג' בזמן בין השמשות. והיא שיטת רבינו אליעזר ממיץ ז"ל שכתב בספר יריאים עמוד זמנים סי' ק"ב. הא דקאמרינן בפ' ב"מ איזהו ביה"ש משתשקע החמה וכו', פירושה כשמתחלת לשקוע שנוטה מעט ומכירין כל בני העולם שרוצה ליכנס בעובי הרקיע דהיינו מעט קודם שקעה"ח. ולשון משתשקע החמה. משעת הקדמה. ופליג על פיר"ת. שפירש משתשקע היינו סוף השקיעה וכו'. מדאמרינן בפרק השוכר את הפועלים משיפקסו. עד שיפקסו מבעי ליה. עיי"ש דף פ"ח ע"ב וכו'. וג' חלקי מיל קודם השקיעה הוא זמן ביה"ש. ומששקעה החמה ואינה נראית על הארץ הוי לילה דאורייתא ויליף לה מדכתיב בעזרא ואנחנו עושים במלאכה וכו' מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ופירוש צה"כ דעזרא. התחלת צאת הכוכבים בהכנסם בעובי הרקיע לצאת ולמשול בלילה. ומתחלת צאתם עד גמר יציאתם שנראין כולן לחוצה שעברו עוביו של רקיע מהלך ה' מילין. וכשהחמה נכנסת מלמטה ומתחלת לעלות כוכבים נכנסים מלמעלה ומתחילין לירד. גמרה חמה עלייתה שעברה בעובי הרקיע. גמרו כוכבים ירידתן שעברו בעוביו של רקיע ונראין כולן. ובאותה עליית החמה וירידת כוכבים מהלך ה' מילין. כמ"ש בפ' מי שהיה טמא דף צ"ג אמר רבב"ח וכו' עיי"ש. ומה שהזקיקו חז"ל לפרש צאת הכוכבים דעזרא. הוא תחלת יציאתן ולא פירשו סוף יציאתן. דסברי דומייא דעלות השחר דכתיב בהדיה. דהיינו כשמתחלת החמה להכנס בעובי הרקיע מבפנים לעלות ולצאת לזרוח. כך פירוש צאת הכוכבים. כשמתחילין לצאת. וקא קרי ליה לילה דכתיב והיה הלילה משמר והיום למלאכה, ש"מ דקודם מהלך ד' מילין קודם שיראו כל הכוכבים לילה דאורייתא והוא מתחלת השקיעה ולפי זה צריכין להקדים שבת בכניסתו, ע"כ תוד"ק: ובהגהות ובהגהות מרדכי פרק ב"מ הביא שיטת הרא"ם ז"ל הלזו בקיצור. וכן הב"ח באו"ח סי' רס"א. וסיים משמע ודאי מדהביאו דבריהם המרדכי והאגודה אלמא דדעתם להורות לחומרא כמותם באיסורא דאוריי- תא. מיהו כבר נהגו העם להקל עפ"י פר"ת אבל ודאי המחמיר לעצמו בהכנסת שבת כדעת הרא"ם תבא עליו ברכה. וצריך לקבל עליו שבת מיד בסוף שעה כ"ב שהרי לדעתו התחלת ביה"ש הוה שתי שעות בקירוב קודם גמר צה"כ מלבד תוספת שבת. וצריך להקדים הרבה בהכנסת שבת מקמי התחלת השקיעה. וכן משמע ממ"ש מהרא"י בתה"ד סי' א' וכו' וכן נראה לפענ"ד שדעת הרא"ם עיקר. וכמה רבים וגדולים קדמונים תפסו דעת הרא"ם ומ"ש הב"ח שצריך לקבל עליו שבת בסוף שעה כ"ב. נראה שהם מונין שעות היום והלילה מצאת הכוכבים שהוא תחלת הלילה עד מעת לעת הוי כ"ד שעות. והמחמיר כדעת הרא"ם דחשיב התחלת ביה"ש ג' רבעי מיל קודם השקיעה. צריך לקבל עליו שבת שתי שעות קודם צה"כ. וכמו שפירש המחה"ש שם ס"ק ט' דבגמרא איכא פלוגתא בשיעור מתחילת השקיעה עד צה"כ. דאיכא דס"ל דהוי מהלך ד' מיל ואיכא דס"ל דהוי מהלך ה' מיל. ובפוסקים איכא מחלוקת בשיעור מיל. די"א דשיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מכ' מן השעה בשעות ההשואה. דהיינו ח"י מינוטין. (והיא דעת התה"ד סי' א' דחשיב י"ב שעות היום מתחילת עמוד השחר עד צה"כ לפי שיעור מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום. מגיע לכל מיל ח"י מינוטין עיין במעדני יו"ט פ"ק דברכות סי' י' ובדברי חמודות פ' תפלת השחר סי' וי"ו ובחק יעקב סי' תנ"ט) ואיכא מאן דסבר ששיעור מיל הוי ב' חומשי שעה והוא כ"ד מינוטין. (והיא דעת הרמב"ם). א"כ י"ל דהני אנשי מעשה שפורשין ממלאכה ומקבלים שבת שתי שעות קודם צה"כ, ס"ל דמתחילת השקיעה עד צה"כ הוא שיעור ה' מילין. וס"ל כמ"ד דשיעור מיל הוא רביע שעה וחלק כ' מהשעה, וא"כ ה' מיל עולה שעה ומחצה וג' רבעי מיל לפני השקיעה שהוא ביה"ש לדעת הרא"ם עולה קרוב לרביעית שעה. וקצת קודם ביה"ש צריך להוסיף מחול על הקדש. עולה יחד קרוב לשתי שעות או דס"ל כמ"ד מתחילת השקיעה עד צה"כ ד' מילין. אלא דסבירא להו כמ"ד דשיעור מיל הוא שני חומשי שעה דשיעור ד' מיל הוי שעה ול"ו מינוטין. וג' רבעי מיל שיעור ביה"ש הוי ח"י מינוטין. עולה יחד שעה ונ"ד מינוטין. ולכן פירשו ממלאכה שתי שעות משום תוספת שבת. דנקטו לחומרא כדעת הרא"ם וכדעת ר"ת: ומעתה כל לגבי דידן דנקטינן כדעת הגאונים דביה"ש הוא בתחילת השקיעה עד ג' רבעי מיל שהוא זמן צה"כ. הגם אם באנו להחמיר כדעת הרא"ם מ"מ אין צריך לקבל שבת ולפרוש ממלאכה רק שיעור חצי שעה קודם קריאת "למג'רב". דכולהו שיעורי איתנהו שהרי יש עשרים מינוט קודם תחילת השקיעה. דלי"ג