פרחי כהונה שיח

שלחו ליה הכי ודרבי חידקא הילכתא היא ע"כ ובביאור הגר"א ז"ל אות ל"ח כתב ויש אוסרין. היא דעת הסמ"ג שפירש כרבי חדקא וטעמו דס"ל כהאיביעיא לא איפשיטא ואפי"ה אסרו כל הני אמוראי ש"מ דכר"ח ס"ל, ולפי"ז למחצית שכר פשיטא דאסור ע"כ אמנם הרי כתבנו לעיל דהרב"י הביא להקת כל הפוסקים דסבירא להו דמה שאסור לומר לעכו"ם לסרס בהמה שלנו היינו משום אמירה לגוי שבות אא משום דקיי"ל כמ"ד ב"נ מצווה על הסירוס. ונמצא שדעת הראב"ד והסמ"ג ז"ל יחידאה לגבי כל הני רבוואתה ז"ל: ואכתי פש גבן לתור ולדרוש בדעת מרן הש"ע ז"ל דאתכא דידיה סמכינן מאי דעתיה בס' רבי חדקא דאמר בני נח מצווין על הסירוס. אם קיים ליה כוותיה או לא. והספק הזה יצא לנו מדמצינו ליה בב"י י"ד סי' רצ"ז על מ"ש רביהט"ו ואסור לישראל שיתן בהמתו לנכרי שירביעינה לו כלאים כתב דאיבעיא ולא איפשיטא ולחומרא. ובאה"ג בג' טורים יו"ד סי' רצ"ז ובא"ע סי' ה' ובחה"מ סי' של"ח ציין עליו בכולם דהיא בעיא ולא מיפשיטא ולחומרא. ולמאי דכתבינן לעיל דלדעת הסמ"ג והראב"ד ז"ל דס"ל דלא נפשטא הבעיא ס"ל דהכי הילכתא כרבי חידקא. ובהכי אני מסופק אם נאמר הכי נמי לדעת הש"ע שכתב דלא נפשטא הבעיא ולחומרא ס"ל דהכי הלכתא כר"ח או דילמא אעג"ב דלא נפשטא הבעיא לא קיי"ל כר"ח. ונראה להוציא לאור דבר זה בס"ד היא בשנדקדק דיקדוק אחד והוא דאם באמת ס"ל לרבינו הש"ע דלא נפשטא הבעייא היכי פסק כחומרא הא האי מילתא היא שבות דרבנן וקיי"ל בדרבנן אזלינן לקולא. וכמו שתמה הרב מל"מ בה' שכירות פי"ג ה"ג על הסמ"ג ז"ל שכתב שהיא בעיין ולא איפשיטא הילכך אסור ואינו לוקה. דכיון דס"ל דלא איפשיטא אמאי אסור הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא דעיקר איסור שבות הוא דרבנן וכן כתב הרב המ"מ שם שבקצת נוסחאות שבספרי הרמב"ם כתוב אומר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה משום דסב"ל דכיון דבעיין לא איפשיטא אזלינן בו לקולא לפי שאיסור האמירה אפילו בשבות ר אלא מדבריהם והו"ל ספיקא בדרבנן ולקולא וכן דעת הראב"ד דבעייא ולא איפשיטא ולקולא כמ"ש הרא"ש קו. וא"כ לפי"ז קשה היכי פסק הש"ע לדידיה דס"ל דלא נפשטא הבעייא ולחומרא: ומוכרחים אנו לומר באמת דרבינו בש"ע ס"ל דבעיין איפשטא ולא כדדחי רב פפא משום דלא קייל"ן כרבי חדקא ולהכי פסק בג' טורים דאסיר לומר לעכו"ם להרביע ולסרס ולחסום וכו' ואי ס"ל דבעיין לא איפשטא היכי פסק לחומרא וכדאמרינן ומ"ש בב"י יו"ד סימן רצ"ז דלא איפשיטא היינו משום שלא רצה להאריך ולהביא להקת הפוסקים בדבר זה וסמך על מ"ש בב' טורים א"ע וח"מ שהאריך הרחיב בדב"ז. ומ"ש באה"ג עליו דהיא בעייא ולא איפשטא לאו למימרא דהכי ס"ל. אלא דהש"ע דרכו בקודש כשיש איזה דין מהש"ס שנחלקו בו הפוסקים בפירושו הוא כותב בש"ע סתם וכל אחד יפרש לפי שיטתו כגון הכא שנחלקו הפוסקים אם נפשטא הבעייא א"ל. כתב סתם שאסור וכל א' יפרש לפי שיטתו למאן דאמר דנפשטא הבעייא אתי שפיר דאסור משום שבות. ולמ"ד דלא נפשטא הבעייא אפי"ה פסקינן לחומרא כמ"ש הסמ"ג. אבל הוא באמת ס"ל דנפשטא הבעייא. ובפרט כי כן דרכו לילך בעקבות ג' עמודי הוראה ולפסוק כמותם הגם דיש חולקים עליהם והכא הרי מצינו להרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"ל דס"ל דלא קייל"ן כרבי חדקא דב"נ מצווה על הסירוס כמבואר בדברי הרא"ש ז"ל וכדכתב הה"מ על דברי הרמב"ם בה' איסורי ביאה כנ"ז. (והרי"ף לא גילה דעתו בזה) ומעתה דהוכחנו בבירור דמרן הש"ע ז"ל דנפשטא הבעייא והא דאסר אבוה דשמואל לבני מערבא היינו משום אמירה לנכרי שבות. לפי זה מוכח דלא כרב פפא משום דלא קייל"ן כרבי חידקא. דזה תלייא בזה וכדכתב המל"מ בה' שכירות שם ה"ג בתמיהתו על הסמ"ג דדווקא לשאר רבוותא דאסרי גבי האי משום דס"ל מדחזינן כמה בתראי דאסרי גבי סירוס דעכו"ם ולא קיי"ל כר' חדקא דאמר בן נח מוזהר על הסירוס סבירא להו דאיפשטא בעיין לאיסורא אבל לדידיה דסמ"ג דס"ל דלא איפשטא למה יהא אסור וכ"ש דהוא פסק כר"ח דב"נ מוזהר על הסירוס דהשתא כל מאי דמוכח בגמ' דאסרי גבי הני תורי דגנבי ארמאי איכא למימר טעמא משום דב"נ מוזהר על הסירוס ולא פשיט בעיין לאיסור ע"כ: ומעתה נוכל לומר פשוט דאליבא דהילכתא אם העכו"ם יש לו שותפות עם ישראל בבהמה ורצה העכו"ם לסרס אותה באין אומר ואין דברים מפי הישראל רק מעצמו אין על הישראל לעכב על ידו דלא שייך כאן איסור אמירה לנכרי שבות שהרי לא אמר לו ולא כלום גם לא שייך למיקניסיה כההיא דש"ס דשלחו לאבוה דשמואל דהא ליכא למיקניס הכא משום הערמה. דגוי בדנפשיה קא עביד כדמתרץ הרב"י. ואי משום לפני עור לא תתן מכשול לא שייך הכא דהא לא קייל"ן כרבי חידקא דבן נח מצווה על הסירוס. וכמוזכר כ"ז בתשובת הגאונים: ונשאר עוד לפנינו קצת פיקפוק בדבר. כיון שהשור בנדון שלפנינו עומד בבית הישראל ואפשר שהישראל שותפו יהיה עומד עליו בשעת הסירוס ונראה נמי שאומר לו בפירוש עשה כו"כ. ונראה דגם בזה ליכא קפידא שהרי כתב הברכ"י ז"ל בי"ד סי' רצ"ז שני אות חי"ת אם יש לעכו"ם שותפות בבהמה מסתברא דאף אם ישראל עומד ורואה לפני העכו"ם המרביע מותר ובלבד שלא יאמר לו לעכו"ם לעשות דבהמתך כתיב ואמירה ממש אסורה דאתי לאיחלופי בשלו וכולה חדא גזירה היא. הרדב"ז בתשובותיו ללשונות הרמב"ם סי' ק"ק עכ"ל ברכ"י ז"ל: ומינה נלמוד לנדו"ד דסירוס דכיון דיד הגוי אוחזת