פרחי כהונה שיד

שהכשירו מגולחי זקן לעדות. משום דלא משמע להו איסור עיי"ש והנראה לעניות דעתי הקלושה כתבתי לתקן המעוות. באשר אין תקוה להשיג גט אחר מהבעל אבל מכאן ולהלאה בעמוד והזהיר קאי שלא יוסיפו עוד לסדר גט יהיה מה שיהיה. וה' הטוב יתקננו בעצה טובה מלפניו ית' לעבודתו ולתורתו הקדושה כיר"א ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לג נדרשתי לחוות דעתי באחד שגירש אשתו מן הנישואין והלכה ונישאת לאיש אחר. והנה בעת"ה המגרש רוצה לדור בבית אחד בחצר שהאשה המתגרשת דרה שם עם בעלה. אלא שהבית הזה שהמגרש רוצה לדור בו יש לו פתח להחצר הנז'. ופתח אחר למבוי. ולעת הצורך הוא נכנס להחצר למלאת מים ולעשות צרכיו וכו' אם מותר לדור שם או לא: תשובה. איתא בפ' האשה שנתארמלה דף כז' ע"ב המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו. ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי. אם היה כפר קטן זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה ע"כ. ופירש"י לא תנשא בשכונתו. לפי שמכרת ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה. ואם היה כהן אפילו לא נשאת לא תדור עמו במבוי. שמא יבוא עליה וכהן אסור בגרושה. אבל ישראל כל זמן שלא נישאת תדור בשכונתו ע"כ. וכתב הר"ן שם משמע דשכונה גדולה ממבוי דהא מסיימין דכפר קטן נידון כשכונה. ואי שכונה קטנה מן המבוי אמאי. וכי יש כפר שלא יהא גדול כמבוי. אלא ודאי שכונה משכה טפי. ומשו"ה כל שנישאת דחמיר איסורה מרחקינן לה אפילו מכל השכונה, וכ"ש ממבוי. וכשלא נישאת כגון לגבי כהן. לא מרחקינן לה אלא ממבוי ע"כ. וכתב עוד לקמן דמסוגיית הש"ס דקאמר מי נדחה וכו' יש ללמוד שאפילו אשת ישראל שנתגרשה ולא נישאת עדיין. אסורה לדור עמו בחצר אא"כ היו נזהרין שיהיו אחרים עמהן דומייא דאשתו של רבי זכריה בן הקצב ע"כ וכן דייק הרב חידושי אנשי שם מדברי רש"י שם שכתב אבל ישראל כל זמן שלא נישאת תדור בשכונתו ע"כ. משמע אבל לא בחצירו עכ"ל וכתב עוד הר"ן שם דאיכא מ"ד דאף גרושת ישראל שנישאת ונתאלמנה. או נתגרשה, דינה כגרושת כהן שלא נישאת שאינה צריכה להתרחק אלא מן המבוי ור"י ז"ל כתב דכיון דאסיקנא בפ' יוחסין דף ע"ח דמודו אביי ורבא אמחזיר גרושתו משנישאת שאם בעל ולא קדש אינו לוקה משום דהוייא כתיבה בה. אף במבוי רשאה לדור עמו. אבל בחצר ודאי לא ע"כ וכן דעת הרא"ש ז"ל דבנתארמלה או נתגרשה נמי סבירא ליה כדיעה א' שכתב הר"ן שיש לה דין גרושה לכהן: נקטינן מהכא דאשת ישראל יש בה ג' חלוקות דבנתגרשה ועדיין לא נישאת אסורה לדור עמו בחצר ואם נישאת אסורה אא בכל השכונה ובנתארמלה או נתגרשה אחר שנישאת אסורה בכל המבוי ובאשת כהן יש בה שתים בנתגרשה בין לא נישאת עדיין. בין נישאת לאחר ונתגרשה עוד אסורה בכל המבוי. ובעודה נשואה עם האחר אסורה בכל השכונה. אלא דמדברי התוס' שם נראה דגרסי כפר קטן נידון כמבוי. שכתבו וז"ל ואם היה כהן לא תדור וכו' דכיון דפנויה היא קיל ליה. אבל אם נשאת אין צריך להרחיק אלא כדי שכונה. דהיינו ג' בתים. כדאמרינן בספ"ק דע"ז דף כא'. דכיון דנישאת חמירא ליה אפילו לכהן עכ"ל. דמשמע דסברי לה דמבוי גדול משכונה. ולהכי פנויה דקילא ליה לכהן. דאינה אלא באיסור לאו צריך הרחקה יותר ואסורה בכל המבוי. אך בא"א דחמירא ליה. די בהרחקת שכונה דהיינו ג' בתים בין בכהן בין בישראל: ורבינו הטור פסק בסי' קי"ט כדעת הרא"ש אביו ז"ל וכמ"ש הר"ן ז"ל דבנשאת אסורה בכל השכונה שדר בה המגרש, ובנתגרשה מהשני אסורה בכל המבוי וכ"כ לעיל סי' יו"ד גבי אשת ישראל ובסי' וי"ו כתבו דין אשת כהן וכתב עליו מרן ב"י ז"ל דרבינו הטור ס"ל דשכונה גדולה ממבוי כדעת הרא"ש אביו ז"ל עיי"ש: והשתא נהדר אפין למסבר דעת מרן הש"ע. ז"ל שהעתיק דברי הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מה' א"ב ככתבם וכלשונם וז"ל מי שגירש אשתו מן הנישואין לא תדור עמו בחצר שמא יבואו לידי זנות ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי. וכפר קטן נידון כמבוי עכ"ל. וכתב עליו הה"מ ז"ל שהרמב"ם היה גורס שם בברייתא המגרש את אשתו לא תדור עמו בחצר וכו', וכפר קטן נידון כמבוי. וגם לגירסת ההלכות דגרסי לא תינשא בשכונתו. מ"מ אפשר שבחצר אחד אפילו בלא נישואין אסורין לדור. וכן משמע מסוגייא שם. ויש להוסיף על דברי רבינו לפי גרסתינו שלא תנשא בשכונתו. ושכונתו היא ג' בתים ע"כ תוד"ק. דלכאורה נראה מדבק"ו ז"ל דהרמב"ם אזיל בשיטת התוס' דבנשאת דחמירא ליה לא בעי הרחקה טפי. אלא כדי שכונת ג' בתים מדגריס כפר קטן נידון כמבוי. דמבוי גדול משכונה אך אמנם מחוורתא דלא היא דבשלמא שיטת התוספות אתי שפיר לפי גירסתם דגרסי לא תינשא בשכונתו ויש חילוק בין שכונה למבוי. וכיון דסברי מרנן דמבוי גדול משכונה. נפקא להו שפיר דבאיסור קל דפנויה בעי הרחקה טפי. ובאסור חמור דא"א לא בעי הרחקה. טפי. אבל לגירסת הרמב"ם דגריס לא תדור עמו בחצר וכו' ליכא למשמע מינה דבאיסור חמור דנשאת לא בעי הרחקה טפי. שהרי מחלק בהרחקה לפי חומר האיסור דבגרושת ישראל דליכא אלא איסור פנויה. סגי ליה שלא תדור עמו בחצר. ובגרושת כהן דאיכא איסור לאו בעי הרחקה טפי. שלא תדור עמו במבוי. וא"כ הוא הדין נמי דבנשאת דחמירא טפי. בעי הרחקה טפי דאעג"ב דסבר לה בזה כשיטת התוס' דמבוי גדול