פרחי כהונה שיג

שנעשו בו. וכדכתבו הר"ן והריב"ש שפסלו גט מפני שראו לשון השטר ב"ד שהוא לשון הדיוטות וכו' עיי"ש וכ"כ מור"ם ז"ל סי' קמ"א סעיף ל' עיי"ש. ועיין עוד מ"ש בב"י סי' ק"כ משם הריב"ש והרא"ש ז"ל בענין זה גם הגאון נובי"ת כתב סי' ק"ה עכשיו ראיתי שהמסדר הגט אינו בקי בטיב גטין וקדושין כלל. כי נמצאו בו כמה שגיאות. ואף שיש לדון על כל שגיאה ושגיאה לענין דיעבד. מ"מ הרי ההדיוט הזה עם כל שגיאותיו. לא חלי ולא מרגיש בשום שגיאה. מכלל שאין לו שם ידיעה בהלכות גטין כלל. וא"כ הגט הזה פסול מצד מה שמבואר בסי' קמ"א סוס"ל בהגה עיי"ש. ועיין להפ"ת סי' קמ"א ס"ק כ"ח מ"ש משם תשובת שיבת ציון סימן צ"א בענין זה. ועיין להגאון שד"ח מע' גט סי' א' אות זיי"ן שהביא כמה פוסקים שהחמירו בזה: אך חובתינו היא נכספה לדעת היכא שהגט נכתב כהוגן שאין נמצא בו שום פיסול ברור. אלא שנכתב ע"י הדיוטות. והוא במקום עיגון ושעה"ד שקשה להשיג גט אחר מהבעל. אם בכהאי גוונא נמי מפסלי כל הני רבוואתא או יש לחלק, והנה השד"ח שם הביא משם החבי"פ בשו"ת חיים ושלום ח"ב סי' ע"א שאלה על גט שניתן ממשומד אחד ע"י ב"ד שאין בקיאין בט"ג אם כשר אפילו שלא ימצא שם פיסול. נראה דפסול. כמ"ש הכנה"ג בחלק מעשה רב אות א' שכתב וגט שסדרו ב"ד הדיוט ראוי לפוסלו, כמ"ש הריב"ש והרא"ם וכו' עיי"ש והנה מרן בב"י סוף סי' ק"כ הביא תשובת הריב"ש וכו' עיי"ש. ומ"מ אם הגט כשר שלא ראינו בו שום פיסול והוא שעה"ד כשר. וכ"נ מתשובת הרא"ש שהביא שם מרן בב"י עיי"ש. שנראה שבדיעבד כשר כל שאין פיסול ברור בגט. ושוב הביא מ"ש הריב"ש סוסי' ש"צ אני לא אתיר אשה עפ"י מעשה ב"ד כזה. דאין לסמוך על בני אדם שאין יודעים בט"ג. מפני שכותבים שנתברר להם שהגירושין נעשו כתקנת חז"ל להתיר אשה העומדת בחזקת איסור עכ"ל. ועיין להרא"ם ח"א סי' ל"ה. והנראה כי לא פסלו הכא אלא כשמצאו בגט פיסול בהדיא כמבואר שם אלו תוד"ק דשו'ת ה' חיים ישנים: אך לגבי דידי הדיוט כמו שאמרתי במחילה מהדרג"ת לא ירדתי לסוף דעת ק"ו דפעם אומר בכה ופעם אומר בכה. ומ"מ יש לפנינו עמוד גדול לסמוך עליו תשובת הרא"ש ז"ל שהביא מרן ב"י ז"ל סוסי' ק"כ הנז' וז"ל על הגט שניתן בפני עדים שאינם יודעים בטיב גטין דע כי הדבר קשה עד מאד כי מרבים ממזרים בישראל ואם באנו לפסול למפרע קשה הדבר מאד. אבל מכאן ולהבא טוב לפרסם ולהכריז שלא ישתדל אדם בכתיבתו אלא הבקיאים בהם עכ"ל. הרי שכתב שאין לפסול למפרע וכו'. עוד זאת כתב הכנה"ג ז"ל בסי' ק"כ הגהב"י אות מ"א וז"ל לא אמרו אלא היכא דידוע שאפשר להביא גט אחר בקירוב מקום. אבל היכא שידוע שהמקום במרחקי ארץ. והבעל משומד שלא יתרצה לזה, בודאי לא מעכבינן ליה בהכי. משם מהרימ"ט בתשובה. ומתוך דברי מהרח"ש נראה שחולק על זה ע"כ. הרי נוסף גם הוא על אוהבינו הרב מהרימ"ט ז"ל להקל במקום דחק ועיגון. ומעתה אנן נמי בדידן שהאיש הלזה המגרש. שהוא קשה להשיג ממנו גט אחר, השתא שלא נמצא בגט פיסול המעכב עפ"י הדין יש לנו לסמוך על דברי הרא"ש ז"ל ומהרימ"ט הנ"ז דלא מעכבינן ליה בהכי ועל ענין חתימות העדים שאין נקראים כתקנן לתינוק דל"ח ול"ט. הנה כתב התשב"ץ ז"ל בח"א שאלה ז' שנשאל למה חותמין בגט בכתיבה אשורית. והשיב שאין בדבר עיכוב. ולא נהגו כן אלא משום דאמרינן בפרק השולח דף ל"ו ע"א אמר רשב"ג תקנות גדולות התקינו שיהיו העדים מפרשין שמותיהן בגטין מפני תיקון העולם. שעכשיו שמפרשין שמותיהן. אנו יודעין מי הם העדים ונקיים אותו על פיהם. וכתב לא שתהא הכתיבה נקראת לתינוק דלא חכים ולא טיפש כי לזה אין צורך דהא אפילו למ"ד עדי חתימה כרתי לא צריך לפרש שמותיהם בגטין מן התורה. ומתכשר כשאר שטרות החתומים בסימנים. כדאיתא בגמרא התם. דרב חסדא חתים ס'. ורב אושעיא חתים ע"י וכו' ומשום תקנה הוא דמפרשי שמותייהו וכיון דפירשו אעפ"י שאינן נקראין אלא לתינוק דחכים וחריף טפי כשר שהרי עכשיו אין אנו צריכין שיצא כתב ידם ממקום אחר. שהרי אנו יודעים מי הם החתומים. ויבואו ויקיימו חתימתם מפיהם עכ"ל, וכ"כ הב"ש סי' ק"ל בשמו בקיצור. ועפ"י זה דן הכמ"א ח"ב סי' י"ט הביאו הפ"ת שם סק"ט בדבר העד "פרץ" שתינוק קרא הרי"ש בשם דל"ת והצד"י פשוטה קרא אותה יו"ד נו"ן. כבר כתב הב"ש בשם הרשב"ץ כשתינוק חריף יכול לקרותו כשר. וה"נ עינינו הרואות שתינוק חריף שבספרים יקרא כראוי, יש להכשיר שאין מדקדקין כ"כ בחתימת העדים. רק אם אנו יכולים לקרותו כשר. ובפרט במקום עיגון ודאי אין להחמיר כלל עכ"ל. אשר עפ"י דברי התשב"ץ ז"ל הנז' חזרתי על המקרא להקרות החתימות לתינוקות החריפים קצת וקראו אותם בטוב דמעתה הרי שמותם מפורשים כתקנת חז"ל. ותו אין להחמיר כלל בדיעבד: ואכתי פש גבן לשאול ולברר למסדרי הגט הנז', אם לא שגו ברואה באחת מכל הדברים הפוסלים בגט אשר מנה הרמב"ם ז"ל בריש הלכות גירושין. וכן עשיתי בס"ד ורק זאת המכשלה יצאה מתחת ידם. שחתמו על הגט עדים מגולחי זקנם בתער ועיין להרב שד"ח מע' גט סי' י"ח אות ג' שכתב שנ"ל לדון בעיקר הדבר אחר דמבואר בח"מ סי' ל"ד בראוהו קושר ומתיר ולא הודיעוהו מתחלה שאסור. תולין שלא ידע שהיא מלאכה. א"כ י"ל דהשחתה בתער דנתפשט הרבה. לא חשיב שזה איסור כ"כ. ואף שלא התנצל על זה הוא עצמו כן בפני ב"ד אינו מזיק וכו' עיי"ש. וכ"כ משם הרב שב יעקב סוסי' ו' ופחד יצחק מע' הפ"א