פרחי כהונה שיב

שכתב שצריך לכתוב הרי את מותרת וכו' היינו לכתחלה עיי"ש. וסיים ולכן קם דינא בנ"ד דהגט הנז' כשר ותתגרש בו האשה בלי שום פיקפוק זהו תוד"ק ועיי"ש והרי הורה להקל במקום שהחמירו כל גדולי הפוסקים התוס' והרמב"ם והרא"ש והרשב"א והרמב"ן כיעו"ש בדב"ק. ומה גם דאחרי דבריהם נמשכו כל האחרונים להחמיר אף בדיעבד בדאיכא איזה ריעותא בהרי את מותרת כסברת הרמב"ן יעו"ע. ואם הוא כדברי כת"ר היה לו להרב ז"ל לחוש לדעת המחמירים אף שהמקום רחוק. אלא מה יש עלינו לומר דבאמת בדיעבד הלך לו ז"ל בעקבות הפוסקים שהקילו בדבר: והשתא הכא נמי יאות לרו"מ לשקוד על דלתות הפוסקים ז"ל ולשקול בפלס דעתו הקדושה. איזה דרך הלכו בו. ובעקבות קודשם ילך לו להשיב אמרים אמת על כל המובא לפני"ק להקל או להחמיר וה' ישלח עזרך מקדש אמן: ואגב ריהטאי בתשובת הרב ז"ל הנז' נוראות נפלאתי אחר לחיכת עפר שעל רצפת קבר מנוחתו. בהיות שנדון הרב ז"ל אינו מכוון עם דברי הש"ע ז"ל. שהרי הש"ע מיירי באות או תיבה שהיא כתובה כתקנה על המחק וכמו שמבואר שם בהדייא בסוף הסעיף אם חזר ופירש שאות פלונית על המחק וכו' ולהכי פסק דאם הוא בטופס כשר וכו' אבל בנדון הרב ז"ל מיירי בנמחק רגל התי"ו לגמרי ונקראת רי"ש ודין זה מבואר סמוך ונראה בסעיף שלאחריו וז"ל אם נמחק או נטשטש ובבואה שלו קיימת. אם יכול לקרות כשר, וא"ל אינו גט ע"כ. ולא חילק בכאן בין תורף לטופס. ואם כן ברגל התי"ו שאינו יכול לקרות כתקנה אפילו אם הוא טופס אינו גט. ונבהלתי מראות שגגה זו שיצאה מלפני השליט: ובאמת לא שקטתי ולא נחתי עד שהאיר ה' את עיני וזכיתי להעמיד דברי הרב אליבא דהילכתא ודינו דין אמת. אבל לא מטעמיה ז"ל. והוא דהא שנמחק או נטשטש וכו' מצאתי פירושו בשו"ת ב"י ז"ל סי' ט' דיני גטין שנשאל אם נמחק או נטשטש הגט בטופס אם יש לפוסלו. והשיב דגם בטופס שייך דין זה. משום דהא שנמחק וכו' מיירי בנמחק כולו או רובו ומשו"ה גם בטופס פוסל וכו' עיי"ש. וא"כ יצא לנו מזה דאם לא נמחק רק אות או תיבה אחת. שאינה יכול לקרות אינו בכלל זה. ודינו כמו בשאר ריעותות דאם הוא בטופס כשר. ואם בתורף פסול. ומעתה שכבר הוכיח הרב ז"ל דהרי את מותרת אינו בכלל תורף. ובדיעבד אם לא כתבו לא פוסל. כ"ש בחיסר אות אחת שאינו נפסל בכך ועיין פר"ח שם: ונראה להגיה בספרו הקדוש הנז' תשובה. לכאורה נראה לאסור. ממ"ש מרן באה"ע סי' קכ"ה סעיף כ'. נמחק או נטשטש וכו' אם אינו לקרות אינו גט ע"כ. אמנם כד דייקת שפיר אינו ענין לנדו"ז דהש"ע מיירי בנמחק כולו או רובו בנמחק אות או תיבה אחת דינו כמ"ש לעיל סעיף י"ט גט שנמחק וכו' כן נראה לפענ"ד הקלושה. ועליה דמר מצוה רמייא. לעמוד על זה. אולי אזכה לעמוד על דברי הרב באמת, וה' יאיר עיני במאור תורתו הקדושה אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לב למעלת ידיד ונעלה מילידי סגולה לש"ט ולתהלה, ה"ח ה"ש כהה"ר פינחס טבול נר"ו וגדול השלום למעלת הח' הש' רבי משה עטייא נר"ו אחר עתרת החיים והשלום. הגיעני מכתבו הבהיר ועמו רצוף הגט אשר כתבתים ואתבונן בו והנה נמצאו בו כמה פיקפוקים הפוסלים אותו והריני מסדרם לפניך אחת לאחת א' שנכתב בגט חמשה ימים חסר בית ולכתחילה צריך לכתוב בחמשה כמ"ש מרן הש"ע סי' קכ"ו ס"ד בשני יכתוב בשני ימים בשלשה בארבעה וכו' ב' שדילג תיבת ולאתריכי דגבי אשה וכתב ה' גט פשוט דדוקא כשכותב הבעל גט לשלוח לאשתו למדינה אחרת שאין כותבין העומדת היום במתא פ'. בזה אין כותבין ולאתריכי. דכיון שלא הזכיר מקום האשה. אין לכתוב ולאתריכי. אבל אם היא עומדת במקום כתיבת הגט. שכותבין העומדת היום במתא פ' צריך לכתוב ולאתריכי. ג'. ב' אותיות יו"ד תי"ו דתיבת פטרית יוצאות חוץ לשיטה. וכתב מרן בש"ע סי' קכ"ה סי"ד נוהגין שלא יהיו האתיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל ובהגה אם כתב חוץ לשיטין י"א דאפילו אות אחת שיצא לחוץ פסול ע"כ, ד'. שנכתב בשיטת אחרונה מן תיבת ודן עד תיבת ויש' הכל בשיטה אחת. וכתב מרן הש"ע שם סעיף י"ח צריך שלא יהא בשיטה אחרונה לא ספר תרוכין ולא גט פיטורין ולא אגרת שבוקין אלא כדת משה וישראל לבד ע"כ. ה' שחתימות העדים אין עליהם צורת אותיות ותינוק דלא חכים ולא טיפש אין קורא אותן כתקנן. ועוד בה. שאין נוגעין קצתן עם קצתן. ובסי' קכ"ה בס' ט"ז בהגה כתב צריך שיזהר שיגיע כל מה שראוי ליגע כס"ת תפלין ומזוזות וכו' עיי"ש: והנה עפ"י הדין כל הריעותות שנמצאו בגט זה. יש' צד להקל בהם. אם מחמת שהם בטופס הגט, ואם מחמת שנעשו בדיעבד ומקום עיגון שקשה להשיג גט אחר מהבעל. אך הלא סגרו עלינו את הדרך הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל. להיות שהריעותות הללו מוכיחים להדייא שמסדרי הגט הזה אינם בקיאין בטיב גטין וקידושין. וכל כי האי גוונא. הגט פסול. כמ"ש מרן ב"י סי' קמ"ב בשם מצאתי כתוב באחד שבא עם גט בידו ואמר שהוא שליח הולכה. והשטר שבידו מוכיח שהוא שליח קבלה. ופיסל הרא"ש את שליחותו שהיא מוכחשת. גם את הגט עצמו פיסל כיון שהיו עמי הארץ שלא ידעו בטיב שליחות כהאי גוונא אין לסמוך על גיטיהם, שיש לחוש דכמה מיני פיסולים