פרחי כהונה שיא

עבר וכנס דאין מוציאין מידו. ומותרת לחלוץ לאחר ג"ח משילדה. בתנאי שלא תניק הולד כלל. כמבואר לעיל. והנלע"ד כתבתי. בעזרת צור ישועתי. ואני תפלתי. יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כט עוד שאל מעלתו מעשה שהיה בבחור אחד מחלוצי צבא שארח לחברה עם בתולה אחת. ונתעברה ממנו. הוכר עוברה כבן ארבעה חדשים. ולהיות שחזר לצבא ולא כתב לה כתב ידיעה. הלכה ונישאת עם נכרי בהאלמיר"י כשהיא מעוברת בעיבור הראשון, וילדה בן. וקראה אותו בספרי הממשלה על שם הנכרי והוא בן ט' לראשון. וגם הנכרי הלך לו לצבא, ולא נודע איה מקומו. והנה בעת"ה. בא הבחור הראשון ורוצה לקחתה לו לאשה כדת משה וישראל יורנו מורנו כדת מה לעשות תשובה. הדבר פשוט בעיני כל פותח ספר הש"ע דכיון שהוכר עוברה לעלמא. והחשבון מכוון שהוא בן תשעה לראשון. וגם מודה שנתעברה ממנו. הדבר פשוט שהוא בנו לכל דבר. למולו וליורשו. כמ"ש בש"ע סי' ד' סעיף כ"ז ארוסה שנתעברה בבית אביה אם היא אומרת שמהארוס נתעברה. אם הוא מודה. הולד כשר. והוא בנו ליורשו וכו' ע"כ וכתב הבאה"ט דלא אמרינן כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחרים דבארוסה יש סברא לתלות יותר בארוס מבאחרים וכו' עיי"ש. והוא הדין במשודך זה. שהיה רגיל אצלה מפתו תאכל ובחיקו תשכב. בודאי פשוט דתלינן ביה. ומה גם שהוא מודה בעצמו. ומותר לכונסה לחופה בכתובה וקידושין ולמול את בנו הנ"ל ולפדותו. ומה שקראה אותו על שם הנכרי. שלא כדין עשתה וצור ישראל יסיר את לב האבן מבשרנו. ויטהר את לבנו לעבודתו וליראתו ולתורתו אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן ל על מה שכתב מעלת כבודו בענין מילה ביום ה' או ביום ו'. ראיתי מ"ש בגיליון מהרש"א ז"ל כמ"ש מעלתו. אמנם הלא כבר הראיתי לך מ"ש הרב כף החיים החדש סי' של"א אות ל"א משם הרב בית יהודה כיון דמרן ז"ל העתיק תשובת הרשב"ץ דמילה שלא בזמנה אין מלין ביום ה' הכי קיי"ל להלכה ולמעשה. ולזה הסכים רבו ז"ל עיי"ש. וכ"כ הברכ"י ביו"ד סי' רס"ב דנקטינן להחמיר שאין למול ביום ה' וביום ו' כמ"ש הכנה"ג וכ"כ הרב עדות ביעקב סי' ט' והביא דבריו הזכו"ל ח"א אות מ' וח"ג אות קנ"ב וכ"פ החס"ל סי' זה ע"כ. וכיון דכל הני רבוואתא האחרונים ז"ל כתבו הכי. כוותייהו נקטינן זולת אם יש שעת הדחק מחמת סיבה המכרחת. שאז אפשר לסמוך על המקילין. ולהיות שימי חג הפסח ממשמשים ובאים. ואין הפנאי מסכים לטייל בדינים אלו ארוכות וקצרות לכן באתי בקצרה. ואסיים בכי טוב בברכת החג בשמחה ובדיצות. תחוגו את חג המצות ונזכה ונחיה כולנו כאחד להתראות בשובע שמחות בארה"ק ירושת"ו כיר"א ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן לא למעלת ותהלת הרב בישראל גדול שמו. ויהי אלהיו עמו. אלף עולו"ת יעלה שלומ"ו. עטרת תפארת גולת הכותר"ת. כקש"ת כמוהר"ר ישראל אביחצירא יחי שמו לעולם חזק ובריא אולם. רב דומ"ץ בעי"ת "ארפוד" יע"א: נזר הקודש, זה ימים מספר הופיע עלי אור מכתבו הבהיר המדבר ע"ע ההוא גט. ולהיות שהייתי מצפה אימתי יבוא לפני האיש המגרש בכדי שנסדר לו גט אחר לקיים דבק"ו, עד היום ממש. לזאת עכ"ב היתה תשובתי לפני כת"ר. והנה יגיע לידי"ק גט והרשאתו מקויימת שלפי עניות דעתנו הם כראוי על פי הדין. ועיני קודשו תחזינה מישרים: ואבקשה מהדרת גאון תורתו. אל יאשימיני אם הקשיתי לדבר לפני מי שגדול. והריני כבן המתחטא לפני אביו וכתלמיד לפני רבו. והוא כשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי עלי לשתות בצמא את דברי קודשו. ככל אשר יגזור עלי יהיה מה שיהיה. באשר היות כל לגבי דידי צעיר אני קיים לי בגויה דמר כי הוא מיראי ההוראה. כסא הרבנות כסאו לעד יכון להשיב בדרך גוזמא. כספר חתום באין מבין כמאן אמרה מר למילתיה. אבי ראה גם ראה מ"ש הרב המאי"ר מ'ר ברי'ה דרבינ'א ישצ"ו מההיא משמיה דמר דאנן גררינן אחורי אר"י אבי"ר יעקב אביחצירא ז"ל שכתב דנוהגין ככל המחמיר בגטין ואפילו במק"ע ואין שיי"מ וכו'. ואם לדין יש תשובה. וכי היכן מצינו לו להרב גדול אדונינו ז"ל שכתב כן בהדיא. ואף אם שמועה שמענו משם קודשו. שיש לנהוג חומרא בגטין לצאת כל הדעות. היינו לכתחלה במקום דאפשר וכ"כ כל האחרונים ז"ל. אבל בדיעבד במקום חשש עיגון. מי אמר כן, והרי עד ממהר מ"ש בספרו הגדול שו"ת יורו משפטיך ליעקב סי' ע"ז בענין גט שנפלו עליו גשמים בדרך בבואו ממרחקים. ונמחק רגל התי"ו דהרי את מותרת ונקראת מותר"ר והשיב הלכה למעשה להכשיר. עפ"י מ"ש מרן הש"ע סי' קכ"ז סי"ט גט שמחק בו אות או תיבה וכו' אם מטופס הגט הרי זה כשר. ואם מן התורף אינו גט ע"כ. והביא הרב פלוגתא דהפוסקים אם הרי את מותרת מן התורף או לא. וכתב הוא ז"ל שאף לדעת האומרים שהוא מן התורף מ"מ א"צ לכותבו רק לכתחלה. אבל בדיעבד מודו דלא מיפסל. וכן הוכיח בדעת מרן הש"ע ז"ל