פרחי כהונה שי

משום שכשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל מדרשא דכתיב ונטמאה ונטמאה וכו'. כדאמרינן בריש פרק ב' דסוטה. וכמ"ש בהגהמי"י שם. וא"כ מעתה אפילו נישאת תצא. כיון דעסקינן בבא עליה וודאי. כמ"ש הרמב"ם והעתיק לשונו מרן בש"ע סי' י"א ס"ו ובנטען על א"א ובאו עדי טומאה תצא ממנו כמ"ש שם ס"ב. ולמה אמרו בזה אם כנס לא יוציא. ונראה לתרץ עפ"י מ"ש מהרימ"ט ז"ל בחידושיו ריש כתובות בפסק ר"ת הנז' לקיומו של פסק כוותיה ומטעמיה. דכיון דביאת עכו"ם כביאת בהמה. אפקריה רחמנא לזרעיה שלא נאסרה עליו ואינו עושה ממזרות. כדין בועל אשת איש. לפי שאינו בתורת אישות וכו'. דהא דאמרינן כשם שאסורה לבעל וכו' היינו היכא דשייך בועל באיסור א"א. אבל עכו"ם ליתיה בתורת אישות עכ"ל. ועיין להרא"ש ז"ל שם שכתב לקיים פסק ר"ת כוותיה ולא מטעמיה. אלא משום דאמרינן בסוטה דף כ"ו ונטמאה ונטמאה אחת לבעל ואחת לבועל. היינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא ע"י ביאה זו. אבל בביאת עכו"ם דבלא"ה היתה אסורה לו. לא קרינן ביה ונטמאה אחד לבועל. ונהי דנאסרה לבעל, מ"מ לא ניתוסף בה איסור לבועל בביאתו. כיון דבלא"ה היתה אסורה לו וכו' עיי"ש: אשר עפ"י האמור מתורתן של ראשונים הרא"ש ומהרימ"ט ז"ל דמדאורייתא ליתא אחד לבועל בביאת עכו"ם ועבד. אלא מדרבנן גזרו לכתחלה משום לזות שפתים. וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו מרן ב"י סי' י"א דטעמא שלא יכנוס לכתחלה. אינו אלא משום לזות שפתים. שלא יאמרו בשביל זה או זאת נתגיירה. זהו הפירוש הנכון. אעפ"י שרש"י לא פירש כן ע"כ: ואחר שהותרו לנו הב' ספיקות הרא'. מעתה נבוא להתיר הספק הג' בס"ד. אם יחלוץ לה היבם בימי עיבור או הנקה. דהא אמרינן בפרק החולץ דף מ"ד ע"א כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה והיכא אינה עולה ליבום, דלא מצי היבם ליבמה משום שהיא מעוברת חבירו. גם לחליצה אינה עולה ואינו יכול לחלוץ לה, ועיין להפ"ת סי' קנ"ט סק"ח שרמז לעיין בשו"ת מנחת עני סי' מ"ט שנשאל בשומרת יבם שזינתה והרה לזנונים. אם כשר הדבר לחלוץ בימי עיבור והנקה והשיב על זה באריכות. ומתחלה היה פשוט בעיניו לאסור מטעם האמור בש"ס כל העולה ליבום עולה לחליצה. והכא אינה עולה ליבום עכשיו. משום מעוברת ומניקת חבירו ושוב כתב דאפשר דהך כללא הוא דוקא היכא שאינה עולה ליבום מדאורייתא או מחמת חשש דאורייתא. או אפילו בגזירה דרבנן היכא דאית ביה לתא דאורייתא. אבל לא בתקנתא דרבנן בעלמא. והאריך בזה ומסיק דבהך נדון לא מצינו ראיה מכרחת לא לאסור ולא להתיר. וכהא דאיסורא פשוט טפי מפשטא דסוגיא דכל שאינה ליבום וכו' ע"כ כשר הדבר להמתין בחליצה עד אחר ימי הנקה עיי"ש עוד בתשובה שאחר זה ויובא לקמן ס"ק ט"ז עכ"ל. שמבואר בהתשובה הנז' שהרב הנז' אשר מנע אותה מלחלוץ עד אחר ימי הנקה. שוב אחר מעשה שהיה ושעת הדחק. עלתה על דעתו להתיר לחלוץ מיד וכו' עיי"ש: ולהיות כי ידעתי בינ"י ידעתי. שחומר נדון זה כמשא כבד יכבד עליהם. ובפרט שמא יחזור בו היבם ולא ירצה לחלוץ לה באותה שעה. לזאת חובתי היא ואעשנה לתור ולחפש בדברי הפוסקים ז"ל אולי אמצא פתח תקוה בכחא דהיתרא לחלוץ תוך זמן זה. וראה זאת מצאתי מ"ש הגאון נודע ביהודה קמא באה"ע סי' י"ז בדין גרושה מעוברת שהתירה לינשא אחר כלות ג' חדשים משילדה באופן זה דהיינו שלא תשים דד בפי התינוק הנולד כלל וכלל רק שתשכור מיניקת אלמנה או גרושה להניק הולד. ואבי הגרושה נתחייב ליתן להולד כל צורכו. והוא עשיר ותקיף גדול. ועל דרך זה שוב אינה נקראת מיניקת חבירו ומותרת להנשא. ורק בתוך ג"ח שעדיין לא נעכר חלבה. ובידה להניק ולדה. היא בכלל לא ישא אדם מיניקת חבירו. אבל לאחר ג"ח. אז נעכר חלבה ואינה בכלל מיניקת חבירו ע"כ ועיי"ש: וכ"כ הרב פחד יצחק אות מיניקת וז"ל שמעתי שהסכים המופלא כמוהר"ר משה זכות נר"ו ממנטובה. התיר לרבי שמואל פיאצא מפירנצי להשיא בתו אלמנה מפיגאל"ו אחר ג"ח שילדה כל שלא שמה דד בפי התינוק ומיוסדת הוראתו על פסק הר"ם פרוניצאלי ממנטובה ואני הצעיר יצחק ראיתי פסק מלא וגדוש חתום משני רבותי שהתירו גם הם כמו זה. והוא כמוס אצלי. והיה המעשה רב פה "פירארא". עפ"י הוראתם. והרמ"ז ז"ל בשנת תל"ד התיר לבת ר' שמואל וכו' ע"כ דהשתא לפי האמור. אנן בעניותין נמי נלך בעקבות הרבנים הנז' בנדון היבמה שלפנינו. שלאחר שתלד לא תשים דד בפי התינוק כלל וכלל לא. ותניקהו חלב הבא מהאמיריק"א עפ"י הרופאים. כאשר עינינו רואות. רבות בנות עשו כן והיניקו גוריהן חלב זה. והמה בריאים וחזקים בפ"י. ולאחר עבור ג"ח שאז יצמקו דדיה. ואינה ראויה עוד להניק. תו לא מיקרי מיניקת חבירו, ומותרת לחלוץ אליבא דכו"ע אם ירצה היבם לפוטרה בחליצה. יקיימנה זה הבעל בכתובה וחופה וקידושין כדמו"י. ובכהאי גוונא אין מקום לחששת רז"ל לתקנת הולד. כיון שאבי הולד הוא עצמו הבעל אין נגרע דבר והוא ממסמס ליה חלב וביצים: זאת תורת העול"ה בכלל פסק זה בס"ד. דשומרת יבם זו שנישאת לאיש זר בחוקי העכו"ם בלא חו"ק והיא עדיין לא נתיבמה ולא חלצה דדיינין לה כדין שומרת יבם שזינתה. ומותרת ליבם. וגם לבועל אחר שיפטרנה היבם בחליצה. רשאי לקיימה לו לאשה בחו"ק כדמו"י. מאחר שכבר נישאת עמו בהאמיר"י. כדין