פרחי כהונה ל

כוכבים בינונים וקטנים מערך הכוכב הנראה בראשונה ודאי שאין להסתפק עוד אף לפי דעת ר"ת ז"ל: ועיין להרב מטה יהודה ז"ל סי' רל"ה סק"א שפירש בדברי רבינו יונה הנז'. דהכי קאמר עד שיראו ג' כו' קטנים. ר"ל שמתחלת צה"כ הם נראים קטנים. ואותם הקטנים עצמם נראים אח"כ יותר גדולים. ואחר גודלם יוצאים עוד כוכבים קטנים. והן הנה האמורים שצריך ליזהר עד שיראו הקטנים ר"ל הקטנים השניים ע"כ. וקרובים דברי המט"י אלו להיות כדברי הרב מנחת כהן הנז' דלדברי שניהם צריך ליזהר עד שיראו הכוכבים השניים שהם קטנים בערך הראשונים והנה עפ"י דברי הרב מט"י ז"ל הנז' נראה ליישב תמיהת הפר"ח ז"ל בליקוטי יו"ד שתמה על הש"כ ז"ל במה שפירש בדברי הש"ע סי' רס"ב ס"ה אם נולד כשהיו נראים ברקיע כוכבים קטנים מאד יש לסמוך על הכוכבים לספק ולמול למחרת וכו'. דדוקא משום שהם קטנים מאד אין לסמוך עליהם למול בשבת. אבל בכוכבים בינונים בסעיף שאח"ז. יש לסמוך עליהם למול אפילו בשבת עכ"ל הש"כ. וכתב עליו הפר"ח ז"ל שאין לדבריו טעם. דאי מהני כוכבים בינונים כ"ש קטנים וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה שעפ"י מ"ש המט"י סרה מהר תמיהא זו. דהש"כ מיירי בכוכבים היוצאים בתחלה שלמראית עינינו הם קטנים מפני זהרורי הרקיע לאור יום ואחר שמחשיך היום הם נראים גדולים. באלו קאמר הש"כ שאין לסמוך עליהם שהוא לילה בעודם קטנים. אבל יש לסמוך עליהם לספק שהוא ביה"ש. כדאמר שמואל כוכב אחד יום שנים ביה"ש וכו' אבל בכוכ- בים בינוני' שנראים אחר אלו. ודאי הוא לילה וסומכי' עליהם למול למחרת אפי' הוא שבת. וכ"כ המ"כ ז"ל עיי"ש. וכ"כ הברכ"י סי' תער"ב בא"ח וכ"כ הרב זכות אבות דף ל"ג ע"ב: ונראה לפי קוצ"ד לומר עוד בענין זה שלפי מ"ש מרן הש"ע ז"ל שם בתינוק הנולד כשנראו שלשה כוכבי' בינוני' שיש לסמוך עליהם שהוא לילה ולמול בשבת. אעג"ב דבא"ח סי' רס"א פסק כשיטת ר"ת ז"ל דעד ג' מילין ורביע הוי יום גמור. וג' רבעי מיל אח- רונים הוא זמן ביה"ש. מודה הוא ז"ל שאם נראו הג' כוכבים בינונים. קודם שעבר זמן זה. דהוי לילה גמור דאל"כ תקשה הכא דבמאי עסקינן שאם הוא שנראו הג' כוכבי' בינוני' אחר שיעור ד"מ פשיטה דהוי לילה גמור. ואם עדיין לא עבר השיעור הזה. אם נראו בתוך שיעור ג"מ ורביע. יום גמור הוא. ואם בתוך שיעור ג' רבעי מיל ביה"ש הוא. והיכי קאמר מר שיש לסמוך עליהם שהוא לילה. אלא ודאי על כרחין לומר שנראו קודם שעבר שיעור ד"מ. ואפי"ה פסק שיש לסמוך עליהם שהוא לילה. דבראיית ג' כוכבי' בינוני' תליא מילתא ולא בשיעור ד"מ. ומה שפסק בסי' רס"א שיעור ד"מ. מילתא פסיקתא נקט לאשמועינן שיטת ר"ת ככתבו וכלשונו. אבל מודה הואז"ל במקומות שיציאת הג' כוכבים בינוני' קודם זמן ד"מ. הוי לילה גמור. וחשבינן במוקדם ליציאתם למפרע ג' רבעי מיל לזמן ביה"ש והנשאר ליום גמור כמ"ש המ"כ ז"ל כמדובר לעיל: והשתא דאתינא להכי. אף דסוגיין דעלמא בשאר מילי שמצותן בלילה כשיטת הגאונים ז"ל. דעד ג' רבעי מיל מהשקיעה הוי לילה גמור. מי שחושש לדעת מרן ז"ל. יש לו להמתין מלקרות ק"ש בלילה וכן לענין מגילה וספירת העומר וכיוצא עד שיעבור שיעור שני שלישי שעה מהשקיעה. שאז הוא שיעור שיראו ג' כוכבים בינונים וקטנים ורצופים והוא לילה ודאי אליבא דכו"ע לפי שהמקומות הללו שהם תחת קו השוה, והכוכבים נראים לרוב אחר שני שלישי שעה מהשקיעה כמש"ל. שהוא חצי שעה אחר קריאת "למג'רב" כמו שכתבנו לעיל משם הפוסקים ז"ל: גם עפ"י האמור יתיישב מה שהקשינו לעיל בתחלת הענין. בדעת מרן ז"ל דהיאך וכיצד יתקיימו דברי קודשו מה שפסק בסי' רס"א כשיטת ר"ת דמה- שקיעה עד צה"כ ד"מ. עם מה שפסק בסי' רל"ה ורצ"ג דתלה בראיית ג' כוכבים בינונים או קטנים, דלא שוו בשיעוריהן דהג' כוכבים הנ"ל נראים קודם לזמן שיעור ד"מ דהשתא אתי שפיר דבאמת קיים ליה כשיטת ר"ת אבל מ"מ מודה הוא ז"ל דבראיית ג' כוכבים בינונים תליא מילתא. ובמקומו' שהם תחת קו השוה שהכוכבי' נראים קודם לזמן ד"מ הוי לילה ודאי, ומותר במלאכה במוצ"ש, וכן לענין ק"ש וכיוצא. ודו"ק: ונמצא פסקן של דברים מזא"ת תור"ת העול"ה. משנכנסה החמה תחת האופק ואין נראית זריחתה על הארץ. מאותה שעה מתחיל זמן בין השמשות ונמשך עד י"ג מינוטים וחצי. שהוא שיעור ג' רבעי מיל. כדקיי"ל כפסק מרן ז"ל בא"ח סי' תנ"ט ס"ב וביו"ד סי' ס"ט ס"ו דשיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק מעשרים מהשעה. ולעולם חשבינן קול הקורא "למג'רב" הוא חצי ביה"ש. כמ"ש הרב בית יהודה במנהגים, ובחלק שני סי' נ"ז דלשאר מילי חוץ לענין מילה שיעור הוא ג' רבעי מיל וקריאת "למג'רב" הוא חצי ביה"ש ואף שכתבנו לעיל משם הפוסקים דקריאת "למג'רב" הוא בזמן י' מינוטים אחר השקיעה. וא"כ לא נשאר אחר "למג'רב לשיעור ביה"ש רק ג' מינוט וחצי: מ"מ הכי עדיף שהוא לחומרא. דילמא אתו למיטעי בקריאתו להקדים או לאחר מינוט א' או ב'. ועוד משום שדעת הרא"ש ז"ל בפרק במה מדליקין. להוסיף שיעור ביה"ש דרבי יוסי שהוא שיעור מ"ט אמות והוא אחר ביה"ש דרבי יהודה כמ"ש בגמרא, ושיעור מ"ט אמות הוא קרוב לחצי מינוט. להכי חשבי קריאת "למג'רב" לחצי ביה"ש. וחצי האחרון להשלים בריוח ביה"ש דר"י: ואחר עבור זמן ביה"ש הנ"ל הוא לילה. לענין מצות הנוהגות בלילה. כגון קריא"ש וספירת העומר ומגילה ותענית וכיוצא. כפי סוגייא דעלמא דאזלי בשיטת הגאוני' ז"ל, שהביא מהר"ם אלשקאר ז"ל: