פרחי כהונה שח

ס"ל דכל שאפשר להשיג גט אחר. חשיב לכתחלה. וכן הוא דעת רש"י והר"ן והיש"ש וכו' ודעת הפוסקים שהזכיר השע"א הוא דכיון שנתגרשה בגט זה אף אם אפשר להשיג גט אחר חשיב דיעבד וכן הוא דעתו להלכה ולמעשה עכ"ל השד"ח: ומעתה אנן בדידן כך חובתנו וכך יפה לנו לאפוקי נפשין מפלוגתא דרבוואתא. ובפרט בענין איסור ערוה החמורה לחוש לכל הסברות. וכמ"ש הרב ארץ החיים למהר"ח סתהון ז"ל בקונטריס הכללים כלל י"א שכתב משם הגאון מהרי"ט אלגאזי ז"ל בשו"ת שמחת יו"ט סי' י"ב דף מ"ט סוף ע"ג. וז"ל כבר ידוע דאף לדידן דפסקינן כמרן ז"ל אך בענין איסור ערוה בגטין וקידושין ויבום וחליצה אנו נוהגין בכל א"י לתפוס כל החומרות של כל הפוס' עכ"ל. וכ"כ משם י"א בסימן ע"ה דף רכ"ד אף דקבלנו הוראותיו של מרן הב"י לכל הדברים לענין ממונא ואיסורא. בענין איסור ערוה אנו מחמירין ככל הסברות כל שהוא לכתחלה וליכא שום עיגון בדבר. דבנקל יש לגרשה עכ"ל עיי"ש שכ"כ משם כמה פוסקים. ודון מינה ואוקי באתרין בכל שכן בפלוגתא דשאר רבוואתא דיש לנו לחוש לחומרא לכל הסברות בענין גטין וכו' כנדון שלפנינו שאם אפשר לנו להשיג גט מהבעל עבדינן כל טצדקי לתקן המעוות בנתינת גט אחר אליבה דהילכתא. ועיין להרב גט פשוט סי' קכ"ט אות ט"ל על מ"ש מור"ם ז"ל בהגה ס"ז אם לא כתב כהן או לוי י"א שפסול ויש מכשירין. ונ"ל לסמוך להקל בשעת הדחק, אבל לכתחלה יש לכותבו וכתב הג"פ יראה דכוונתו לומר דאם כבר גירש בגט זה שלא כתב כהן או לוי ואי אפשר להשיג גט אחר מהבעל. סומכין על המכשירין להתירה לינשא. אבל לכתחלה אפילו כבר גירש בו אם יכול לכתוב גט אחר בהזכרת כהן או לוי נכון הדבר לעשות כן עיי"ש. זהו מה שנלע"ד כתבתי בס"ד. והנה אוזני עשויה כאפרקסת לקבל דברי אמת מפי האומרו והחונן לאדם דעת יחוננו דעה בינה והשכל ויאיר עינינו בתורתו הקדושה נס"ו אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן סי"ט: סימן כח למעלת החכם המפואר. בישראל יתפאר. מר ניהו כש"ת רבי מימון בן סעדון נר"ו שלומיה דמר יסגי לעילא מן דרגיה. ועל כל וועד הקונסיסטואר שלום עד בלי ירח. בעי"ת תיארית יע"א: ידיד עליון יברכך ה' מציון, מכתב ידי"ק הגיעני לנכון במועדו. והנה רצוף בתוכו שלושה מטיבי שואל כענין על הדין ועל האמת. וחובתי היא ואעשנה להפיק רצון צדיק בתשובה שלימה. כאשר יורוני מן השמים בס"ד: על ראשון ראשון אשר שאל כבודו בשומרת יבם שלא רצה יבמה לא לחלוץ ולא ליבמה. והלכה ונשאת לאיש זר בנימוסי האלמיר"י בלא חופה ובלא קידושין ונתעברה ממנו. מה תהיה עליה ועל העובר שבמעיה וכו' ואם חלץ לה יבמה אם היא מותרת לאיש זה הבועל מאחר דאגידא ביה בנישואי האלמיר"י או לא על הכל יורנו מורינו כדת מה לעשות: תשובה. מראשית כל צריך אני לעמוד על הספיקות אשר יסתפקו בנדון זה. ובהתרתם נבוא אל שכלית המכוון על פי ההלכה בס"ד: הספק הראשון היאך דיינינן לנישואין הללו אם כדין נישואין גמורים דנאסרה על היבם ותצא מזה ומזה וכו' כמ"ש מרן הש"ע סי' קנ"ט. או דילמא כיון דליכא חופה וקידושין דינינן לה כדין זנות בעלמא דלא נאסרה על היבם. כמ"ש הש"ע שם. והוא הדין נמי דלא נאסרה על הבועל: הספק הב' את"ל דכיון דליכא חו"ק כדין זנות בעלמא דיינינן לה. יש להסתפק לפי מ"ש מור"ם שם משם הריטב"א ז"ל דקנסינן לבועל דלא ישא אותה אף לאחר שחלץ לה יבמה. מי אמרינן דשאני הכא דאי אפשר להפריד בין הדביקים אחר שנישאו בהאלמיר"י חשבינן לה כדין עבר וכנס דאין מוציאין ממנו. כדאמרינן בסי' י"א בדין נטען עיי"ש: הספק הג' אם יכול לחלוץ לה היבם בימי עיבור והנקה או דילמא כיון דאמרינן בפ' החולץ דף מ"ה דכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, וה"ה נמי הכא: ומעתה אשובה לי להתיר הספק הא' בע"ה. הנה כתב רבינו הטור סי' קמ"ט וז"ל כתב הרמב"ם הורו הגאונים. שאפילו הבא על אשה בעלמא בעדים שצריכה ממנו גט. שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והוא כתב שאינה צריכה. וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל, עכ"ל. וכתב מרן ב"י משם הריב"ש ז"ל סי' ז' ואם יאמר האומר אפילו הרמב"ם לא אמרה. אלא בפנוי הבא על הפנויה. בדרך מקרה. אבל זה שנשאה בחוקי העכו"ם והתנה עמה להיות אשתו. הו"ל כמדבר עמה על עסקי קידושיה בשעה שנתייחד עמה. והוה לה כמו שפירש ואמר לעדי יחוד שדעתו לבעול לשם קידושין. יש להשיב ולומר. דאדרבה איפכא מסתברא דאפילו לדעת אותם הגאונים. שסוברים דבסתם אמרינן דלשם קידושין בעל. בנדון זה לא בעל לשם קידושין. דכיון שהתחילה בנישואין בחוקות העכו"ם. הרי הוא כאלו פירשו שאין דעתם לשם קידושין כדת משה וישראל. אלא כדרכי העכו"ם שאינה בתורת גיטין וקידושין. וא"כ אינה כנשואה. אלא שהיא אצלו כמו פילגש בלי כתובה וקידושין עכ"ל. ועיי"ש עוד מ"ש בזה. וכ"פ בש"ע סעיף ו' דהשתא הכא ידענו נאמנה דבנשאו בחוקות העכו"ם בלי חופה וקידושין. אינה כנשואה. אלא שהיא אצלו בזנות כמו פילגש מיוחדת לזנות, ונמצאת אומר בנדון זה דיבמה שנישאת בחוקות העכו"ם בהאלמיר"י בלי חו"ק. אין דינה כנשואה דתצא מזה ומזה. אלא דינה כיבמה שזינתה שמותרת ליבם כמו שאכתוב לקמן בע"ה: