פרחי כהונה שז

שהשם מעיד על עצמו שקדמו אחר. יש ידיעה למקצת בני העיר משם הרא' דהשתא איכא תרתי לטיבותא. בגט אחד סגי. לכתוב המשוקע רא' ודמתקרי הרגיל ע"כ. דהשתא לפי זה נמי אתי שפיר דכיון דגלוי לכל דכינוי כצ'ר הוא נקרא למי ששמו העיקרי אליהו. חשיב לא נשתקע כ"א מקריאה ולא מידיעה, משום הכי לא נסתפק בו רבינו חיד"א ז"ל לדעת המכמ"א להצריכו שני גטין. או לפחות לכתוב דמתקרי כצ'ר כתקנת מהרימ"ט כנז'. משא"כ בכינוי טוריי"ה לאו כו"ע ידעי דניתן לשם העיקרי אסתר דפעמים שנותנין אותו גם לשם אחר. ואף שיודעים דכינוי טוריי"ה אינו שם גמור. מ"מ אינו מיוחד דוקא לשם אסתר. כמו כינוי כצ'ר לשם אליהו. דחשיב כמו נשתקע מידיעה נמי לדעת המכמ"א ולהצריכו שני גטין: הדרן לדאתן עלה בכינוי האיש המגרש הנקרא בפי כל. כ'ויא. דהעולה מהמקובץ דאליבא דכו"ע צריך לכתוב בגט השם הרא' שניתן לו ביום המילה המכונה. כ'ויא. דאליבא דמהריק"ו בשורש פ"ו שנראה מדבריו דאף שאין נזכר בשם הרא' כלל. כותבין פלוני דמתקרי פ' וכמ"ש בשם אליהו דמתקרי באל"י. וכתירוץ ראשון שכתב מהרח"ש דמיירי שלא נשתנה שמו מחמת חולי. והכא בכינוי כ'וי"א. הרי לא קבעו לו שם זה מחמ"ח. ואף לתירוץ שני דאין חילוק דאף שלא מחמת חולי שם שני עיקר. היינו בשמות מובהקים. אבל בכיניו שאין רגילות לקבוע אותי לשם העצם. עדיין שם הרא' בחשיבותו עומד. והכא נמי הרי כינוי שם כ'ויא לא ניתן לקבוע אותו לשם העצם לשום אדם. אלא משום עגמת נפש שלא להזכיר בהדיא שם המת שנקרא על שמו. קוראין לו בכינוי זה. וממילא לא נתבטל שם הראשון. ועד השלישי ל"ו בא אף למאי דסל"מ הרב מכמ"א דהוכיח מההיא שכתב מרן הב"י גבי חיים ביבאנ"ט וכו' שאין חילוק בין שמות העצם לשמות הכינוי דבכולהו חשיב נשתקע שם הרא'. מ"מ מודה הוא ז"ל כל ששם כינויו מוכיח עליו שאינו שם עיקרי. אלא כבר קדמו שם אחר לשם העצם, לא חשיב נשתקע שם הא' וכמ"ש הרב שמחת כהן. והכא בכינוי כ'ויא. כו"ע ידעי שאינו שם העצם שניתן לו ביום המילה, רק אחר קראו לו בכינוי כ'ויא כדי שלא לקרות לו בשם המת שנקרא על שמו. ומה גם דהכא איכא תרתי לטיבותא דשלוחי צבור שקוראין אותו לס"ת בכינוי כ'ויא קרוב להיות שיודעין שיש לו שם העצם בבירור. אלא דלא חשו לזה וקראוהו בכינוי כ'ויא. משום דלא רמו אנפשייהו הספק אשר יפול עליו בכתיבת שמו בגט. וגם הוא בעצמו בודאי דלא קפיד אם יקראוהו בשם העצם שניתן לו ביום המילה. דמכל זה מוכח שפיר דלא נשתקע שמו הרא'. אך לדעת המכמ"א. וצריך לכתוב פ' שם העצם המכונה כ'ויא. ואף אם עכ"ז לא יגהה מזור לדעת המכמ"א א"כ מעתה עכ"פ אי אפשר לפוטרו בולא כלום וצריך לכתוב שני גטין על שם שנשתקע כמ"ש מרן הב"י לדעת הר"פ ז"ל. וכסברת המכמ"א או לפחות צריך לכתוב אנא דמתקרי כ'ויא. כתיקון מהרימ"ט בשם אבגלי. כמוזכר בפוסקים. והרי לא נכתב לא כמר ולא כמר: איברא דכל זה לכאורה נראה שצריך לכתוב כן הוא לכתחלה אבל בדיעבד מאחר שנכתב הגט וניתן. אין לפקפק בזה כלום. שהרי אחר כל החילוקים שהזכיר מרן בב"י משם הר"פ ומוהריק"ו ז"ל. כתב וז"ל ומיהו כל הני מילי לכתחלה. אבל בדיעבד. אם לא כתב אלא שם המובהק כשר. דלא גרע מחניכתו המובהק. שכתבו הפוסקים שאם לא כתב אלא היא. הגט כשר ע"כ. והכא נמי כינוי כ'ויא: שהכל קוראין לו בכינוי זה. דין חניכתו מובהק יש לו: אלא דאכתי לא איפרק מחולשא שהרי כתב מור"ם ז"ל בתשובה סי' נ"ז משם הרב אליהו מנחם חלפון ז"ל על גט שאבי המגרש היה מומר ולא כתבו עליו וכל שום וחניכא דאית ליה שהאמינו לדברי המגרש שאמר ששב להיות יהודי ובעבור זה לא כתבו רק שם של יהדות. וכתב על פרט זה וז"ל דאפילו אם יאמרו שהכל היה דיעבד ובדיעבד כשר. זה אינו קרוי דיעבד אלא לכתחלה. כיון שלא נשאת ויוכל לתקן את אשר עוותו בגט כשר. כמ"ש בהגהמ"ר בגיטין סי' תס"ח מעשה בבחור א' שגירש אשתו ונישאת לאחר וקודם הנישואין הוציא קול שכדת משה היה כתוב ברישא. וכשבא לחופה לא רצה ר"ת ליהנות מן הסעודה. וכפה את הבחור לתת לה גט כשר עיי"ש. והביא עוד ראיה ממ"ש בסה"ג הארוך להגאון מהר"י מרגלית ז"ל, שאירע מעשה במגנצ"א לפני מהרי"ל ז"ל בגט דהוה כהאי גוונא גט שבדיעבד כשר. וא"ל מהרי"ל ז"ל ליתן גט אחר כיון דיכול לתקן מיקרי לכתחלה עיי"ש. ועיין בכנה"ג סי' קל"ו אות י"ז הגהב"י שהביא תשובת רמ"א הנז' משם הרב אמ"ח הנז' דאם לא נשאת ויכול לתקן את אשר עוותו לכתחלה מקרי. ועיין להשד"ח שם סי' ל' אות א' שהביא עוד מ"ש הרב ג"מ למהרמ"ב סימן ב' אות ה' דהרמ"א הוא ז"ל הביא ראיה לדברי הרב אמ"ח הנז' מן המרדכי. ומדברי מוהרי"ל כנז'. וכתב על דבריו דאישתמיט מניה שכ"כ התוס' בקידושין דף נ"ה ד"ה אין לוקחין וכו'. דכל שיש תקנה לא חשיב דיעבד. וכן דעת רש"י והר"ן בגטין דף ע"ט גבי גט ישן הובא בב"י סי' קמ"ח. ועיין בב"ש סק"ג ע"כ. וכתב עוד השד"ח שמצא להרב שער אשר סי' מ"ד ק"ד ע"ג דשקו"ט בנדונו שכתבו בגט שם העריסה שנשתקע ולא נכתב שם שקורין לה. וכתב דיש לומר דלא הכשירו הפוס' בדיעבד. אלא אם כבר הלך הבעל למדה"י שא"א להשיג ממנו גט אחר. אבל אם הוא בפנינו ואפשר לתקן חשיב לכתחלה. כמ"ש בתשו' הרמ"א וכו'. ושוב כתב דנראה מדברי הפוס' דאחר שנתגרשה הוי דיעבד עיי"ש. ומסיק השד"ח וז"ל ונמצינו למידין דדבר זה מידי פלוגתא לא נפיק. דהרב אמ"ח שבתשובת הרמ"א