פרחי כהונה שו

היינו דוקא כששניהם שמות העצם. אבל כששם העצם נשתקע לפי שנקרא בכינוי שהכל או הרוב אין משימים אותו לשם העצם אלא לגיעגוע הו"ל אותו השם העצם עיקר. והשם גיעגוע שנקרא בו טפל. וצריך לכתוב שם העצם המכונה פ' כמ"ש מהריק"ו שורש פ"ו בשם העצם אליהו ונקרא בפ"כ באל"י. וכן דעת הרבנים בתי כהונה וג"מ וחק"ל זולת המכמ"א דס"ל דכל שנשתקע מקריאה אף שלא נשתקע מידיעה הוי נשתקע. והוא יחיד בדבר. וגם הוא עצמו חזר בו בתשובת אליהו רבה להרב הנז' סי' י"ג והסכים למוהריק"ו ודעמיה עיי"ש. הרי דמחלק הרב בין שמות העצם לשמות הכינוי כדעת הג"פ: גם הגאון רבינו חיד"א ז"ל בתשו' חיים שאל ח"א סימן ל"ח שקיל וטרי ככל תוכן הדברים האלה. במעשה שבא לידו באשה שבאה להתגרש. ובשעת העריסה קראוה אסתר וכן כתבו בכתובתה. אבל אח"כ נשתקע שמה וקורין לה טוריי"ה. ואחר חקור דבר נודע דשם טוריי"ה אינו שם בפ"ע, ולא איתי איניש ביום הולדת בת היתה לו שנקראת בשם טוריי"ה. אבל הוא שם גיעגוע וחיבה ובנדון זה נתברר דאשה אחת ממשפחתה נקראת אסתר. ונפטרה בקצרות שנים. והנערה הזאת המתגרשת עתה נקראת על שמה. ומפני עגמת נפש קראוה טוריי"ה. ונשתקע שם אסתר ממנה לגמרי והנה נודע מחלוקת דבי רבנן לענין נשתקע שם הרא' דלפי מ"ש מרן בב"י גבי חיים ביבאנ"ט ונשתקע שם חיים. אם כתב שם חיים אינה מגורשת. ולדעת הרב מהרח"ש ניתן ליכתב. ופלוגתיהו במשמעות דברי הקונדריסין שם וכתב הג"פ ושאר אחרונים דצריך לחוש לדעת מהרח"ש ולתת שני גיטין. ולפום ריהטא היה נראה דלא פליגי רבואתא בנשתקע שם הרא' אי כתבינן או לא. היינו בשני שמות מוחלקין כראובן ושמעון יהיו דכיון דשם שני שם גמור הוא והאיכא איש או אשה בעל השם ההוא לבד לא משגחינן ולא אזלינן בתר שמא קמא אמנם בנדון שם טוריי"ה נתברר דאינו שם גמור כנז' ונהי דנשתקע שם רא'. מ"מ כאשר ירדוף הקורא בשם זה. יידע דאין זה עיקר. ושם טוריי"ה לא יקרא שם גמור. רק אית ליה שם עיקרי. ובכי הא לכו"ע ניתן ליכתב, וכ"כ בהדיא הללמ"ע ה' פמ"א ח"ב סי' ל' באשה דעיקר שמה לונא ונק' בוג"ה ונשתקע שם לונ"א הורה גבר לכתוב לונא המכונית בוג"ה. וטעמא טעים לחלק יצאת בין שני שמות גמורין לבוג"ה שהוא שם גיעגוע וכיוצא בזה סל"מ הרב מהר"א זאבי בשם מרדכי ואימרידי"ך דיכתבו מרדכי המכונה אימרידי"ך כמ"ש בזר"א ובספרו הבהיר אורים גדולים. וכ"כ ה' מהר"י זיין בספר פרח שושן הביא דעות הפוס' בנשתקע השם וכתב לחוש לכל הסברות. אך חילק היכא ששם שני הוא גיעגוע וכיוצא דיכתבו פ' המכונה פ'. גם גדול המורים הרב מהר"ם בן חביב בעז"ן בשם בול"ה אעג"ב דמר ניהו חייש לכל הדעות בספר גט פשוט להורות נתן דיכתבו פ' המכונית בול"ה. מאחר דהכל יודעים כי בול"ה לא מן השם הוא זה ונדחק ממ"ש מרן בב"י בחיים ביבאנ"ט ונשתקע שם חיים וכו' אם כתב שם חיים אינה מגורשת. דלפי חילוק הנז' שפיר מצי למיכתב שם חיים דהא כו"ע ידעי דביבאנ"ט אינו שם בפ"ע אלא הוא פירוש של שם חיים בלע"ז. אלא ודאי נראה מזה דדעת מרן שלא לחלק. אפילו שם וכינויו שם ופירושו. כל שנשתקע שם הרא' ולא קרו ליה אלא בשני. אי כתב שם קמא הגט פסול. וכן דעת ה' משאת משה וה' מכתב מאליהו שהוכיחו מדברי מרן הנז' שאין לחלק בהכי והצריכו שני גיטין בשביל שם הרא' שנשתקע. ולפי שהמנהג בא"י שלא לתת שני גטין. עשה מעשה כתקון מהרימ"ט ז"ל בשם אבגלי המוזכר בכמה מקומות בפוס'. וכתבו בגט הנז' אנת אנתתי דמתקריא טוריי"ה. לרמוז שם הראשון שנשתקע. ושם כתב שלאחר מה שכתב ראה להג"פ ס"ק פ"ז שכתב דביבאנ"ט הוא שם העצם. וכ"כ הרב גנת ורדים סי' כ"ג דשמות לע"ז זמנין דקרו ליה משעת הלידה. ויש להתישב בדבר עיי"ש, דנראה מדב"ק דקרוב לשמוע מה שנדחק בדברי מרן הב"י הנז' בשם ביבאנ"ט וכו'. פשיטא ליה ממ"ש הג"פ דשם ביבאנט הוא שם בפ"ע ונותן לשם העצם. דהשתא איכא למשמע שפיר דמיפשט פשיטא ליה להגאון רבינו חיד"א ז"ל דבחלקו"ת תשית למו. כמ"ש מעיקרא לחלק וכדעת הג"פ: ומעתה ינוח לנו מ"ש שם לקמן אות כ' סעיף י"ט לענין כינוי כצ'ר, מעשה בא לידו במגרש מן המסתרעבי"ם שהיו קורין לו כאדי"ר. ואינו יודע לחתום, גם כמעט מימיו לא עלה לס"ת ולא נודע אי שמו אליהו או אליה. רק ידוע דמי ששמו אליהו קורין לו בערבי כאדי"ר. וכתבו בגט אליהו דמתקרי כצ"ר עיי"ש. דנראה מכאן שנשתקע ממנו שם העצם שניתן לו ביום המילה. ולא היה נקרא בפ"כ רק בכינוי כאדיר וכתבו אליהו דמתקרי כצ"ר. שם הרא' עיקר והכינוי טפל. דעפ"י המעשה הזה מוכח שפיר דסמך על החילוק הנז'. דבשם שאין רגילות להנתן לשם העצם. אף בנשתקע שם הרא' כותבין פ' דמתקרי פ' ואין להצריך שני גטין כסברת המכמ"א הנז'". והיינו טעמא דכיון דכו"ע ידעי דמי שיש לו כינוי זה כאדי"ר. כבר קדמו שם עיקרי אליהו, חשיב לא נשתקע שם הרא'. ואף שנשתקע מקריאה לא נשתקה מידיעה. ומה גם לפום יקר סהדותא ד"ה שער אשר שכתב ד"ה מכמ"א חזר בו בתשו' א"ר והסכים למוהריק"ו כמדובר: ועיין להרב שמחת כהן שם שכתב כשהשם השני אינו אלא כינוי. אף שאין שם ידיעה אלא מכח השם עצמו דידעי כו"ע ששם זה אין קובעין אותו לעיקר וע"כ קדמו אחר עיקרי. אז בגט אחד סגי. לכתוב המשוקע תחלה ודמתקרי הרגיל כדברי מוהריק"ו בשורש פ"ו ודעמיה, ואף לדעת הרב מכמ"א אם מלבד