פרחי כהונה שה

דבשורש צ"ח כתב בשם מהר"פ דמי שנשתנה שמו מחמ"ח שם השינוי עיקר. ובשורש פ"ו נראה קצת מדבריו שאעפ"י שאינו ניכר בשם רא'. כותבין אותו. כגון אליאו דמתקרי באלי. אך לפי החילוק האמור אתי שפיר. דשנייא ההיא דשורש פ"ו דלא נשתנה שמו מחמ"ח רק העולם מאיליהם קראו אותו בשם באלי, ובזה לא נעקר שמו הרא'. אבל בנשתנה שמו מחמ"ח הרי כיוונו לעקור שמו הרא' כדי לבטל הגזירה, ולהכי שם השני עיקר. ועוד תי' תירוץ אחר דשאני ההיא דשורש פ"ו משום דשם הב' דהוא שם באל"י אין רגילות לשום אדם להקרא בשם זה לשם העצם. אלא לכינוי בעלמא. הא לאו הכי. שם השני עיקר ע"כ. והביאו דבריו הכנה"ג הגהב"י אות קל"ב והג"פ שם וכתב הג"פ דמ"מ שני התירוצים הלכתא נינהו: ועפ"י התי' השני הנז' ניחא לן מה שיש להקשות עוד מ"ש מרן הב"י שם מי שנקרא בעת לידתו חיים ואח"כ קורין אותו ביבאנ"ט. ועולה לס"ת בשם ביבאנ"ט וחותם בו שטרות ואגרות. נראה דשם ביבאנ"ט עיקר וכותבין ביבאנ"ט דמתקרי חיים. ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים. אין כותבין אלא ביבאנט לחוד. ואם כתב ג"כ שם חיים. נראה מתוך דברי הקונדריסים. גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה שמה לחנה. דאינה מגורשת עכ"ל, דמסתמיות דברי ק"ו נראה. דלאו בנשתנה שמו מחמ"ח מיירי. ועכ"ז קאמר מר דבנשתקע שם הלידה אין כותבין אותו כלל וזה היפך דברי מוהריק"ו דשורש פ"ו. אלא דשאני כשהשם השני אינו שם העצם אלא כינוי בעלמא. אמטו"ל קאמר מר מוהריק"ו ז"ל דעדיין שם הרא' חשיבותו עליו ולא חשיב נשתקע, משא"כ אם גם השם השני רגילים לקרות בו שם העצם. כגון הכא בשם ביבאנ"ט, שאעפ"י שהוא לעז של שם חיים. מ"מ גם הוא ניתן לשם העצם. וכמ"ש הג"פ שם ס"ק ס"ח בסופו. וז"ל ולע"ד יראה דאין לדמות יצחק חקין ושמואל מול"י. דהוו קיצור השם. לשם חיים דקרו ליה ביבאנ"ט. משום דשם ביבאנט הוא שם בפני עצמו וחיים הוא שם לעצמו. ואעג"ב דביבאנט הוא לעז של חיים. מה בכך. הרי אשכחן מקצת אנשים דשם העצם שלהם הוי ביבאנ"ט והוי כשם שמחה ואליגריא"ה. דיש נשים דקרו ליה שמחה ויש נשים דקרו להו אליגריא"ה וכו' עיי"ש. ומשו"ה כתב מרן הב"י דאם אין קורין אותו כלל בשם חיים. אין כותבין אלא ביבאנ"ט לחוד אעפ"י שלא נשתנה שמו מחמ"ח. מ"מ כיון שאינו נזכר שמו כלל בשם חיים אלא בשם ביבאנט. הרי נשתקע שם חיים. וחיישינן כשיראו הגט שכתוב בו גם שם חיים. יאמרו דגט זה הוא לאיש אחר. וכ"כ הג"פ לקמן ס"ק פ"ז לדעת מרן הב"י הנז': האמנם ראיתי אחרי רואי להרב לחם רב למהר"א די בוטון ז"ל סי' ל' אשר לא כן ידמה לחלק בדעת מרן ב"י הנז' בכה"ג. אלא דעתו לומר בין בשם העצמי בין בכינוי. השם השני הוא עיקר, ואם אין נזכר בשם הרא' אין כותבין אותו כלל. שכתב במי ששמו בעת המילה שמואל והוא נקרא בפ"כ מול"י. וכן היתה חתימתו וקריאתו לס"ת. והיה דן הרב לכתוב מול"י לבד. שאעפ"י שמדברי מוהריק"ו בשורש פ"ו היה צריך לכתוב שמואל דמתקרי מול"י. אין נראה לו לעשות כן כיון דלפי דברי הקונדריסין שכתבו גבי ביבאנ"ט שאם אין קורין אותו בשם חיים אין לכתוב חיים. א"כ בנדון זה אם יכתוב שמואל דמתקרי מולי פשיטא דפסול. לכך יש לכתוב מולי לחוד דלדעת הקונדריסין כשר. ולדעת מוהריק"ו כשר בדיעבד עיי"ש. הרי דלא סל"מ לחלק בדעת מרן הב"י כמ"ש הג"פ הנז' אלא אף בקיצור השם שדינו ככינוי. סבר כל שאין קורין אותו כלל בשם הרא' אין כותבין אותו כלל. ונמצאת אומר מעתה שחילוק זה שכתב מהרח"ש ז"ל בתי' הב' במחלוקת שנוי. אך נראה עיקר כמ"ש הג"פ דכן תפסי לעיקר רוב ככל האחרונים ז"ל וכמ"ש הרב דרכי נועם ז"ל באה"ע סי' מ"ה שעלה ונסתפק בשם חנונ"ה. אם נקראת חנה בעת הלידה. וקראוה אח"כ חנונ"ה. או מעיקרא לא נקראת אלא חנונ"ה. וכתב דאין ספק דחנונ"ה הוא שם בפ"ע בלשון ערב"י. ויש לו משמעות ע"ד רחמנות וחנינה. ולענין מעשה יש לחקור אם נקראת חנה בעת הלידה ועל ידי גיעגוע קראוה חנונ"ה. רואים אם לפעמים קוראין אותה חנה. כותבין חנה דמתקריא חנונה. כיון שלא נעקר שם הרא' לגמרי. ואם באולי נשתקע שם חנה מכל וכל ואין שום אחד קורא אותה חנה כ"א חנונ"ה אין כותבין כ"א חנונא לבד. ולא יזכר שם ראשון כלל ע"כ מדקאמר מר כיון דחנונ"ה שם בפ"ע ולא כינוי. לכך אם נשתקע שם הרא' חנה אין לכותבו כלל. דמשמע מדב"ק שאם בהני"ח היה שם חנונה כינוי ולא שם בפ"ע היה מהראוי לכתוב חנה דמתקריא חנונ"ה. אף אם נשתקע שם חנה שאינו נזכר לגמרי. דאלת"ה אמאי קמהדר לאוקומי שם חנונה שהוא שם בפ"ע. אם לדידיה אין חילוק יהיה מה שיהיה. אלא ודאי יש לחלק אם הוא שם בפ"ע או כינוי. וכדעת הג"פ: וכ"כ הרב שמחת כהן סדה"ג להרב בתי כהונה ז"ל בסדרן של שני גטין דף כ"ו שכתב דינים מחולקים בשינוי השם וכו' ובדין שינוי שם שהיה ממילא. והוא שם שאין רגילות באותו מקום כלל לקבוע בו. אלא הוא דרך כינוי. כגון ג'יליבי. קונפראד"ו. מירקאד"ו וכההיא דמהריק"ו בשורש פ"ו בשם באל"י ומהראנ"ח ומהרח"ש ז"ל לעולם כותבין הרא' תחלה וכו' עיי"ש דאתיא שפיר נמי כדעת הג"פ. וכ"כ הרב שער אשר למהרא"ק ז"ל הבי"ד השד"ח סי' מ"א אות א' באשה שמלידה קראוה שו"ל וכינויה בוליס"א ולא ידעו ב"ד שיש לה כינוי בוליס"א שניתן לה לגיעגוע. וכתב על זה דאעג"ב דבעלמא בנשתקע אחד מן השמות חיישינן לסברת הר"פ להצריך שני גיטין.