פרחי כהונה שד

כט"ז שכ' כותבין המכונה כיון דשני השמות הם שמות של לעז, ואין כותבין המכונה. אלא אם שם שלו שם הקודש. אז הוי שם הלעז ככינוי בעלמא. אבל אם שניהן שוין כותבין דמתקרי, כ"כ בש"ס ובתשובת מהר"ם מלובלין עכ"ל הרב"ש וכ"כ עוד בכללים השייכים לדיני השמות אות י"ג שאם יש לאחד ב' שמות של חול כותבין על שם השני דמתקרי עכ"ל. וכ"כ הכנה"ג סי' קכ"ט הגהב"י אות כ"ח בשם הרבנים מהרח"ש ומהרמ"מ ז"ל. והגאון שד"ח סי' ו' אות יו"ד הביא משם הגאון טיב גטין סקי"א מ"ש בטעם הדבר דכששני השמות הם בלשון לעז אין להם מעלה זה מזה ומה"ט כותבין בעיירות דמתקרי ולא המכונה עיי"ש. וכתב עוד משם הגאון הנז' דאף דדעת מהרש"ל לכתוב בשני שמות לעז המכונה מ"מ דעת רבנן בתראי נראה דס"ל עיקר כדעת הסוברים לכתוב דמתקרי ועיי"ש עוד מענין זה: דהשתא לפי האמור קרוב לשמוע שיש לכתוב בנדון זה שלפנינו דמתקרי אלפונ"ץ. משום דשם הראשון הוא בלשון ערבי פריג"א דמעתה אין מעלה לשם הראשון על שם השני כיון דשניהם חול כמ"ש הרב טיב גטין כנז"ל. ואף אמנם דכמה פוסקים ז"ל סברי מרנן דשמות ערב"י יש להם דין שמות לשון הקודש לענין כתיבת ה"א לבסוף ולענין חסר ויתר. כמ"ש הרב מהריט"ץ ז"ל סי' רל"ב עיי"ש ובש"פ. מ"מ אפשר דעכ"ז לא פקע מנייהו שם חול: אלא דזולת זה לא באנו לכלל מחלוקת זו בנדון זה לפי מ"ש הג"מ דף ק' פ"ב שיצא לחלק דדוקא בכינויים דלפעמים עולים לשם העצם. אבל בכינוי דמעולם לא היו קורין אותו לשם העצם. אף כששניהם בלשון לעז. צריך לכתוב המכונה ולא דמתקרי עיי"ש, והשתא הכא דכינוי שם אלפונץ מעולם לא ניתן לשם העצם במדינות הללו. יהיה מה שיהיה כותבין המכונה ולא דמתקרי זהו מה שנלע"ד. ואני תפלה ינחני במעגלי צדק לכוין לאמיתה של תורה. כמשה מפי הגבורה. אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כז למעלת החכם המפואר רב רחומאי. דיתיב בתואני דליבאי. כקש"ת כמוה"ר יצחק אלמאליח נר"ו בעי"ת "תלמסאן" יע"א: ידיד עליון. דבר לי אליך ידידי על אשר אמרת אלי בהיותי בתלמסאן שסדרתם גט לאיש המגרש אשר היה לו כינוי אשר יקראו לו כולי עלמא בשם כ'ויא וכתבתם בגט אנא כ'ויא בן פלוני. ולהיות שהשבתיך על אתר שצריך לכתוב אנא פלוני דמתקרי "כ'ויא" אך אמרת אלי ששם העברי שקראו לו ביום המילה אין נזכר בו כלל. רק ואך בכינוי "כ'ויא" דוקא עולה לס"ת ובו חותם אגרותיו ושטרותיו. ועכ"ז לא נחה דעתי בזה. באמת באמור דעכ"פ צריך לכתוב דמתקרי כויא ע"כ היו הדברים אשר עברו בינותינו: ועתה כבואי ש"ל אל מקומי פה העירה "תמושנת" יע"א. נשאר הענין בזכרוני ואמרתי אל לבי חובתי היא ואעשנה בס"ד. לעמוד על הלכה זו לברר את אשר נגזר עליה בספרן ש"צ הפוסקים ז"ל וראיתי מ"ש מרן בב"י סוס"י קכ"ט וז"ל מדברי מוהריק"ו בשורש פ"ו נראה קצת שאעפ"י שאינו ניכר כלל בשם ראשון כותבים שם ראשון ועל שם שני כותבים דמתקרי ואם אינו שם אלא כינוי כותבים המכונה ע"כ, וכתב הרב בתי כהונה הביא דבריו השד"ח מע' גט סי' מ"א אות א' דרוב ככל הפוסקים ס"ל כשיטת מוהריק"ו בשורש פ"ו. וכ"כ משם הרב אורים גדולים ז"ל למהר"י זאבי. מדכתב מרן ז"ל ונראה קצת מדברי מוהריק"ו וכו'. הוכחה היא דמרן קיים סברת מוהריק"ו עיי"ש והביא עוד כמה דעות פוסקים ז"ל דקיימי בשיטת מוהריק"ו כיעו"ש. ועיין להמשל"מ ה"ג פ"ג הי"ג שכתב שכמה פוס' תפסו עיקר כדברי מוהריק"ו עיי"ש: אלא דצ"ע כמ"ש מרן בש"ע שם סעיף י"ח מי שנשתנה שמו וכו' שם השינוי עיקר וכו'. אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל. אינו כותב אלא שם ראשון בלבד. וכתב בב"י שם על דין זה מצאתי בתשובה אשכנזית שנשאל גדול א' שנכתב בגט מרים ואחר כך הוציאה אמה לעז ואמרה שהיתה נקראת לאה עד שהיתה בת שתי שנים. ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת מרים.. ועד עתה קראו אותה מרים כו"ע. והשיב. משום שינוי שם אין לפסול הגט. ואפילו לכתחלה יש לכתוב שם השינוי לבד. כיון דנשתנה שם הרא' לגמרי והכל קורין שם השינוי. א"כ בטל שם הראשון ע"כ. הרי שו"ר לפניך דבין נשתקע שם הרא' לגמרי והכל קורין שם השינוי. ובין נשתקע שם הב'. דין אחד להם שאין כותבין אותו שם שנשתקע. וזה היפך ממ"ש מוהריק"ו בשורש פ"ו הנזכר בב"י: ונראה ליישב זה עפ"י מ"ש הג"פ שם ס"ק צ"ב דבנשתנה שמו מחמת חולי דכוונתו לעקור שמו הרא' ולהקרא בשם שני. כדאמרינן בפ"ק דר"ה ג' דברים מבטלים את הגזירה. צדקה. צעקה. שינוי השם. בכל כי האי גוונא שם השני עיקר. אבל אם העולם מאיליהם קרו ליה בשם שני בלא סיבה חזקה. והוא הסכים לדבריהם דקרו ליה ועני בשם שני. ואמנם לא נתכוון לעקור שמו הראשון. בכה"ג לאו שם השני עיקר. דעפ"י זה א"ש מ"ש מרן בב"י דבנשתקע שם הרא' אין כותבין אותו כלל, דמיירי בנשתנה שמו מחמת חולי שהוקבע לו שם השני ונשתקע שמו הראשון. ומהריק"ו מיירי שלא נשתנה שמו מחמ"ח. אלא העולם מאיליהם קראו לו כן לאיזה סיבה. ונכון הוא: שעפ"י חילוק זה תריץ יתיב המהרח"ש ז"ל ב' תשובות של מוהריק"ו דלכאורה נראין דסתרן אהדדי