פרחי כהונה ש

כלום ממה שהוא נקרא כתובה. אלא יורשי הבעל הם יורשים כל מה שהוא בשם כתובה יקרא. שהוא מה שנאבד או נפחש מהנדונייא שהיה הבעל חייב לשלם מכח כתובה כנז'. וכן מנה ומאתים שהם עיקר כתובה אמטו"ל יורשי הבעל אינהו חייבים בקבורתה תחת מה שירשו כתובתה כמדובר. וכן לענין שומרת יבם נמי כתב שם. מה שהיבם חייב בקבורתה. היינו משום דעיקר כתובתה מנה ומאתים מיקרי נדונייא כיון שזכתה בהם מבעלה והכניסה אותם ליבם שיזכה בהם כמו נדונייא הם. ולכך יורשיה יורשי כתובתה שהוא היבם חייב בקבורתה. שהוא יורש כתובתה שהיא נדונייתה כמבואר ועוד חצי נצ"ב: עתה דע וראה מכל האמור דדעת מהריט"ץ ז"ל נמי דלא מיחייבי יורשי הבעל והיבם בקבורת האלמנה אלא משום שהם נקראים יורשי כתובתה שהיא נדונייתה יורשי הבעל באלמנה הם יורשים מה שנאבד או נפחת מהנדונייא שהוא נקרא כתובה. והיבם נמי בשומרת יבם יורש מנה ומאתים שהם נקראים נדונייא לגבי יבמה כאמור, ועפי"ז ואשתומם על המראה מ"ש הפ"ת בסי' נ"ה ס"ק ה' שהמהריט"ץ כתב בהדייא דכל שהיבם ויורשי הבעל יורשים קצת נדונייא הם חייבים בקבורתה דמשמע שחולק על הח"מ בזה ומסכים עם הב"ש: ולפענ"ד אדרבה איפכא מסתברא שחולק על הב"ש שהביא ראיה משומרת יבם וכו' שהרי המהריט"ץ כתב באר היטב דין שומרת יבם דמתחייב היבם בקבורתה לאו משום שחולק בנדונייא לבד, אלא משום שהוא יורש לבדו נדונייא שהכניסה לו עתה שהם מנה ומאתיים כאמור. ואפשר שיודה להח"מ בנדון שחולקים הכל בשוה ואין לבעל שום צד יתרון על היורשים. שגם הקבורה תהיה על שניהם ודו"ק: ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת. מעתה אחר אחרון אני בא. מ"ש בשו"ת הגאון רעק"א ז"ל סי' נ"ט שהסכים עם הח"מ ודחה ראיית הב"ש שהביא משומרת יבם וכו'. שכתב דלא דמי. די"ל שכך היתה תקנת חז"ל דנגד זכות שנתנו להבעל עדיפות מהאב שיהיה הוא יורשה ולא האב. אף אם אינו יורש הכל מ"מ אם במין אחד מהנכסים זוכה בהם הבעל לבדו חלה חיוב קבורה על אותן הנכסים שזוכה בהם הבעל לבדו. משו"ה בשומרת יבם אף למאי דקיי"ל דבנצ"ב יחלוקו מ"מ כיון דלגבי יבם אף המנה ומאתים הן מדין ירושה כאלו הכניסה לו, וכמ"ש התוס' כתובות דף פ"ב ד"ה יורשי הבעל וכו'. הדרינן לסברא הנ"ל כיון דלגבי עיקר כתובה הבעל לבדו הוא שם יורשי האב. שייך תקנת חז"ל שהחיוב קבורה חל על אלו הנכסים דהבעל לבדו יורשה. משא"כ בתקנת שו"ם בשנה שניה דמצד מנה ומאתים לא מיקרי יורש דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים. ולגבי אינך נכסים כל אימת דהבעל יורש גם יורשי האב יורשים, ואין בנמצא שום מין נכסים שיהיה הבעל לבדו שם יורש עליהם וא"כ מכל הנכסים שבשבילם חיוב הקבורה. כמו כן חל החיוב ג"כ על האב, ובזה נסתר ראיית הב"ש והנ"ש ממהרי"ל וסיים דהעיקר כהח"מ דהקבורה מאמצע, וכ"כ משם הרדב"ז סי' קכ"ד בהדייא דהוצאות הקבורה על שניהן ושכן העלה להלכה בשו"ת שב יעקב אה"ע סי' כ"ט וכ"פ הפ"ת שם. וכן העלה הרב טיב קידושין דהעיקר כדברי הח"מ דהוצאת קבורה לחצאין וכו' וכן נראה דעת הגאון התס' ז"ל באה"ע סי' קכ"א חא' דהוצאת הקבורה מהאמצע זה מה שהעלתי במצודתי. וה' יהיה בעזרתי שלא נכשל בדבר הלכה מעתה ועד עולם אנס"ו. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כה בענין שם עישא איך וכיצד לכתוב בגט. כתב הרב כמוהריעב"ץ ז"ל בשמות הגט שהעתיק הרב זבחים שלמים משמו. עיישא בשני יודי"ן. וכן ראיתי עוד להרב אבני שיש ח"א סי' קי"ז, שנסתפק בזה אם לכתוב בגט עיישא בשני יודי"ן שמורה כאלו היו"ד ראשונה נקודה חיריק. וזה לא שייך בזמן הזה כי לא מפקי יו"ד כלל. ושאל את פי הרב כמוהר"ר מתתיה סירירו ז"ל. והשיב לו ודאי שצריכה ליכתב בשני יודי"ן כמ"ש כמוהריעב"ץ ז"ל ומה שנהגו עכשיו דלא מפקי יו"ד היינו משום שאינם מדקדקים בשמות לקרותם כתקנם אבל לענין גטין צריך לכותבה בשני יודי"ן ואלף בסופה עכ"ל: ואשתומם על המרא"ה כי לא זכיתי לעמוד על דעת הרבנים הנז' ז"ל. מה טעם יש בכתיבת שני יודי"ן בשם עישא. שאם הוא כמו שנסתפק הרב אבני שיש ז"ל דבשני יודי"ן מורה כאלו היוד ר"א נקודה חיריק. ונכרת הברתה כשקורא עיישא. וכמ"ש הרב מתתיה סירירו ז"ל. זה לא יתכן עפ"י דקדוק לה"ק שהרי יגיד עליו רעו שהיא במשקל עיפה ואער דבני קטורה. וכן בדברי הימים א' פסקא ב' פסוק מ"ו ועיפה פילגש כלב. ופסוק שאחריו ופלט ועיפה ושעף שהעין נקודה ציר"י והיוד אחריה נחה כמשפט אותיות אל"ף הא' יו"ד הנמשכות אחר תנועת ציר"י, והכא נמי בשם עישא משפטה להנקד העין בציר"י ותהיה היו"ד שאחריה נחה. ואם אתה בא לנקדה היו"ד רא' חירי"ק כמ"ש הרבנים הנז' ז"ל. מוכרח להיותה נקראת בדגש על משקל עיים. דבפרשת מסעי. ולא יתכן לבוא דגש אחר ת"ג כידוע. ובעל כרחך צריך להנקד העין בחירי"ק שהוא ת"ק ואז יבוא אחריה דגש. וזה שלא כהלכתה: האמנם אל ה' ויאר לנו בדעת מוהריעב"ץ ז"ל. הוא עפ"י מ"ש הכנה"ג סי' קנ"ד בשער השמות אות פ"א וז"ל ריבצ"א במקום שקורין אותה בחירי"ק כותבין ריבצ"א בחד יו"ד. ובמקום שכותבין ריבצ"א בציר"י. כותבין רייבצא בשני יודי"ן עכ"ל. וכ"כ לעיל סי' קכ"ט אות מ"ג וכו' עיי"ש מזה נראה פשוט דעת מוהריעב"ץ