פרחי כהונה כט

עד צה"כ ג' מילין שהוא נ"ד מינוטין. הנה נחשוב מתחלה לבין השמשות ג' רבעי מיל. והנשאר חשבינן ליום גמור אחר השקיעה אף שאינו אלא ב' מילין ורביע אין קפידא כיון שהוא לחומרא. ונמצא לפי"ז החשבון שאין לנו לעשות ליום גמור אחר השקיעה שיעור שלשה מילין ורביע שאמרו הפוסקים. אא"כ נסתכל ראשונה בזמן הנשאר עד צה"כ שיהיה שם שיעור ג' רבעי מיל או יותר לביה"ש. וכן לא נעשה זמן ביה"ש שיעור ג' רבעי מיל בלבד קודם צה"כ. אא"כ נסתכל שלא ישאר משקיעת החמה עד התחלת זמן ביה"ש. יותר משיעור ג' מילין ורביע. שאם נשאר יותר מג' מילין ורביע נוסיף אותו השאר על זמן ביה"ש. ונניח ליום גמור אחר השקיעה דוקא ג' מילין ורביע. ובזה אתי שפיר שאין להקל נגד מה שאמרו בגמ' ופוסקים זהו תוד"ק: והקורא נעים עיני קודשו תחזינה מישרים בדברי הרב ז"ל הנז'. ובפה מלא יסכי"ם ויאמר לאמיתה של תורה דשיטה זו אליבא דר"ת אינה מסורה לכל אדם לעמוד בשיעורה. רק דוקא לבקיאין בשיעורין הללו וכבר מלתי אמורה דמטעם זה סוגיין דעלמא לא אתיא כפסק מרן ז"ל אליבא דר"ת. כי לאו כו"ע שיעורין הללו גמירי. אשר לא כן שיטת הגאונים ז"ל שהוא דבר השוה לכל אדם לבקי ושאינו בקי. וכמ"ש הרב ג"מ על שיטת הגאונים שהיא קרובה לדעת שלא נאמרו בה כל השיעורין הללו. ויכול כל אדם לעמוד עליה. וגם הרב מנחת כהן ז"ל הנ"ז כתב כן בהדייא שאם אינו בקי בשיעור זמן ביה"ש. על כיוצא בזה אמר רבא לעבדיו אתון דלא קיים לכו בשיעורי דרבנן. אדשמשא בריש דיקלי איתלו שרגא. וצריך לחשוב זמן ביה"ש מן השקיעה או משעה שנסתלק אור השמש מראש האילנות ואפילו נולד תינוק מיד אחר שקיעת החמה נימול לט' מאחר שאין שם בקי בשיעור זמן ביה"ש. דאל"כ נתת דבריך לשיעורין עיי"ש. הרי דמורה הרב ואזיל למי שאינו בקי בשיעור הנז' שיחשוב זמן ביה"ש מתחלת השקיעה כשיטת הגאונים ז"ל: ופן יקשה לבך לומר דשאני ההיא שכתב הרב הנז' דהוי לחומרא דמי שאינו בקי צריך לחשוב זמן ביה"ש מתחלת השקיעה עד סוף השקיעה. שהוא שיעור ד' מילין. אבל סוגיין דעלמא דנקטינן כשיטת הגאונים הוייא לקולא. שחושבין זמן ביה"ש מתחלת השקיעה עד תלתא רבעי מיל ותו לא מידי. האמנם גם בסוגיין דעלמא משכחת לה לחומרא. מיהת גבי שבת באפוקי יומא שאין עושין מלאכה עד לאחר שני שלישי שעה מן השקיעה. וכן נמי לענין תינוק שנולד בע"ש בתוך שני שלישי שעה מהשקיעה שנימול לט'. ובזה יוצאים ידי חובתנו אף לשיטת ר"ת והוא במה שנדקדק במ"ש רבא לעבדיו אתון דלא קיי"ל וכו' דהתינח בתחלת ביה"ש. אלא עד כמה ליחשוב וליזיל זמן ביה"ש זה שאינו בקי ונראה לומר דזה תלוי בראיית ג' כוכבים בינונים. ואז הוא לילה ודאי אף למי שאינו בקי בשיעור זמן ביה"ש שכתב המ"כ ז"ל. וכ"כ שם הרב הנז' וז"ל ונ"ל שאם במוצ"ש נראו ג' כוכבים בינונים. שכבר הוא לילה גמור ומותר לעשות מלאכה. אעפ"י שלא עבר שיעור שעה וחומש אחר שקיעת החמה. דאמרינן דילמא טעה בחשבון הד' מילין. או שאין באותה מדינה בין השקיעה לצה"כ שיעור ד' מילין שאמר ר' יהודה. וא"כ להיות לילה ודאי אין סומכין כלל על שיעור הזמן שיש משקה"ח עד צה"כ לא לקולא ולא לחומרא. אלא על ראיית שלשה כוכבים בלבד ע"כ הרי לך דגם לבקי בשיעור שכתב הרב הנז'. מ"מ ראיית ג' כוכבים הוא העיקר ולא השיעור. כ"ש למי שאינו בקי שראיית ג' כוכבי' בינוני' מוציאתו מידי ספק. והרי כבר כתבנו בעניותין משם הפוסקים ז"ל דשיעור שיראו ג' כוכבים בינונים הוא עד שיעור שני שלישי שעה אחר השקיעה. כמו שפסק הרב בית יהודה ז"ל לענין תינוק שנולד תוך חצי שעה אחר "למג'רב" שנימול לט'. שעם י' מינוטים מהשקיעה עד קריאת "למג'רב" הוא שני שלישי שעה וכמו שכתב הרב בן איש חי ז"ל שאין מדליקין במוצ"ש עד חצי שעה אחר "למג'רב". שזהו שיעור שיראו ג' כוכבים בינונים בכל המדינות שהם בתוך קו השוה. וכמ"ש הרב מ"כ הנז' שבמדינתו "האמבורג" (כמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשה"ג) שיעור שיש בין שקעה"ח משנכנסה תחת האופק עד שיראו ג' כוכבים בינונים בתקופת ניסן ותשרי אינו אלא ד' חומשי שעה בקירוב שהם שני מילין ושני שלישי מיל. שהוא מ"ח מונוטין. שאחר שעה וחומש מהשקיעה כבר חשך אור היום לגמרי עד שנראים ברקיע הרבה כוכבים קטנים עיי"ש, הרי לך דדברי הרב מ"כ ז"ל אליבא דר"ת וסוגיין דעלמא דנקטינן מיהת לענין שבת החמורה. שוו בשיעוריהן: אך אכתי יש לפקפק מנין לנו לומר שהכוכבים הנראים לעינינו אחר שני שלישי שעה הם ג' כוכבי' בינוני' שהם ודאי לילה. דילמא הם הנראים ביום. והנה עפ"י דברי הרב מ"כ שם נתברר לנו פרט זה. והוא מה שפירש בדברי רבינו יונה ז"ל שהביא הב"י ז"ל שכתב דכיון שאין הכל בקיאין בכוכבים הבינונים צריך ליזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים ע"כ. והקשה לכאורה איך נכיר שהם קטנים שמא גדולים הם. ותירץ שכוונתו לומר שבג' כוכבים הנראי' תחלה ברקיע. אין לעשות מלאכה שמא הם גדולים כיון שאין אנו בקיאין בין גדולים לקטנים. ולכן צריך להמתין עד שיראו ג' כוכבים אחרים שאנו רואין שהם קטנים מן הכוכבים הראשונים ואז כבר הוא לילה. והוסיף עוד לומר דנראה לפי"ז הוא הדין אם נראה כוכב אחד בלבד. ואח"כ נראו עוד ג' כוכבים שהם קטנים מן הכוכב הראשון. הרי זה לילה ודאי. שהרי אנו רואין שהם קטנים אצל הכוכב הגדול הנראה בראשונה. ובין שיהיו קטנים ממש או בינונים. הרי הוא לילה גמור עכ"ל. ונמצאת אומר מעתה שבמקומות הללו שעינינו רואות שלאחר שני שלישי שעה מהשקיעה. הרקיע מלא