פרחי כהונה רצח

וסיים שאח"ז מצא בתשובת מהרי"ו סי' ס"ד דפסק כתשובת הרא"ש דלא תקנו בנ"מ עיי"ש. וכ"כ הרב ב"ש וסיים כבר האריך בזה בתשובת שארית יוסף סי' צ"ג ופסק כדעת מהרי"ל, ולדעת הרמ"א עיקר כהרא"ש עד כאן: בין תבין את אשר לפניך שדעת הח"מ והב"ש לפסוק כהרא"ש. וגם אנן בדידן לן יאות למינקט כפסק מור"ם ז"ל דפסק כהרא"ש עפ"י מאי דקיי"ל דבמקום שלא גילה דעתו מרן ז"ל עבדינן כמור"ם ז"ל. ומה גם דמרן בב"י הביא תשובת הרא"ש בלי שום חולק משמע שכן דעתו. ומאחר דפסקה מורם ז"ל הכי נקטינן. וכלל זה הביאו הרב ליצחק ריח ז"ל סי' ס"א דף פ"ד ע"ד ד"ה ולדידן וכו' עיי"ש באר היטב משם הכנה"ג. ועיין בכנה"ג אה"ע סי' קי"ח אות כ"ט שכתב משם הרשד"ם בתשובת הראנ"ח דנכסי מלוג הכל לבעל. וכ"כ משפטי שמואל וכ"כ הרב מטראני בח"א סי' כ"ט ורי"ב ובח"ג סי' קל"ד ורי"ט עיי"ש וכ"כ הרב בית יהודה במנהגי ארגי'ל דף קי"ג ע"א מתשובת הרב כמוהר"א טווא ז"ל סי' קצ"ט וז"ל בנכסי מלוג אעפ"י שלא דברה בהם התקנה. דינן כעיקר ותוספת שהבעל יורש. דכל שאינו מפורש העמדינו על חזקתו שהבעל יורש את אשתו דבר תורה עכ"ל. וכ"כ בתשובת הרב מוהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל סי' י"ב וי"ג דתקנת חלוקה הוא דוקא מה שנשאר בנצ"ב שלה. וכל מה שקנה אחר כך אינו בכלל חלוקה. אלא הכל לבעל. וכן נ"מ יורש הבעל. והטעם הוא דבעלי התקנה לא חששו אלא למילתא דשכיחא, וכולהו נשי אית להו נכסי צ"ב. ואחת מאלף אית לה נכסי מלוג ולפיכך לא חששו לה עכ"ל מכל הלין רבוואתא נראה פשוט דנ"מ הכל לבעל לבדו. ואין ליורשי האשה חלק בהם: ואין ללמוד מאשר כתוב במנהגי המערב המובאים בס' זכות אבות דף מ"ו ע"ג סי' ע"ה ובכרם חמר דף כ"ו ע"ג סי' קמ"ג משם מוהריעב"ץ ז"ל שכתב שנ"מ בכלל החלוקה, דשאני אינהו בדידהו שמנהגם לחלוק בכל הנכסים שימצאו לבעל בכל אופן שבעולם. וכן כל הנכסים שימצאו לאשה ל"מ נצ"ב אלא אפילו נ"מ שנפלו לה מבית אביה וכו' הכל יכנס בכלל החלוקה כמפורש שם. ומנהג זה אינו שוה בכל ערי המערב. שהרי כתב שם בתחלת דבריו משם מהריב"ט ז"ל שתקנה שתקנו ק"ק "פאס" המגורשים וגרירי אבתרייהו כל ערי המערב חוץ מערי "תאפילאלת'' ואגפיה וכו' עיי"ש. הרי דקאמר מר בהדיא דתאפילאלת ואגפיה לא גרירי בתר מנהג זה וקושטא קאי מאחר שאין בידי"ק תקנה כתובה על ספר חוק"ה בכתב מפרש דנכסי מלוג בכלל מעתה העמד דבר על חזקתו והדין חוזר לסיני דהבעל יורש את אשתו בנ"מ מיהת. כמ"ש הפוס' ז"ל דכל ספק בתקנה יד בעל התקנה על התחתונה. משום דהבעל יורש ודאי ובעל התקנה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי עד שיביא ראיה למנהג. או שהלשון שבכתובה מוכיח שיחלוקו גם בנ"מ ואם יתברר המנהג שיחלוקו בנ"מ, המנהג עיקר גדול בדיני ממונות והמנהג מבטל הלכה. וכל הנושא אשה על דעת אנשי המקום הוא נושא. אבל כל עוד שלא נתברר. יד בעל התקנה על התחתונה כיון שבאים להוציא מיד הבעל שיורש מדינא ע"כ. וכ"ג הכנה"ג אות מ"ו משם תומת ישרים סי' קע"ג בשם מהר"י טאיטסאק ז"ל: עוד זאת אודיע לכת"ר כי מה שיצא לחלק הח"מ ז"ל שם בדברי הרא"ש. דדוקא נ"מ שנפלו לה בעודה תחתיו הוא דלא יחלוקו אבל נ"מ שהיו לה קודם נישואין. בזה נוהג תקנת הקהלות ויחלוקו. דגם בזה שייך עגמת נפש. וק"ו הוא מנדוניא שהכניסה לו בתורת נצ"ב ע"כ, הנה חילוק זה לא עלה בהסכמת הפוסקים ז"ל. שהרי כתב עליו הב"ש ז"ל דאין נ"ל אלא כל מה שאין אביה נותן לה א"צ להחזיר. גם הרב תשובת בצלאל ז"ל שם דחה זה דדייק מדברי הרא"ש שכתב אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נ"מ ומדקאמר דהיינו משמע דדין אחד להם. ותו דלא מצינו תרי גווני נ"מ ותו דטעמא דשייך בהני שייך בהני והבו דלא להוסיף עלה במאי דתקון תקון. במאי דלא תקון לא תקון ע"כ וכ"כ בשמו הכנה"ג שם אות ל"ד. וכ"כ משם הרדב"ז ח"ב סי' ל"א. ובאות ל' כתב משם מג"א כן והוסיף בין היו ידועים לבעל בין לא היו ידועים לבעל ע"כ: ומעתה שהוברר לנו שהבעל יורש נ"מ לבדו לא נשאר מקום עוד לספק השני בענין צרכי קבורה מי מיתחייב בהו. דפשוט הוא שהבעל קוברה ועליו צרכי קבורתה לבדו כמ"ש הב"ש שם וכ"כ לעיל סימן נ"ה עיי"ש: אך בזאת אם יתברר שהמנהג הוא שיחלוקו בנ"מ. מעתה חל עלינו חובת ביאו"ר אם קוברין אותה מהאמצע. או דילמא הבעל לבדו הוא חייב בקבורתה והנה בזה נחלקו הח"מ והב"ש ז"ל בסי' נ"ה דהח"מ בס"ק י"ז כתב דבשנה שנייה שאביה ובעלה חולקין. נראה דהקבורה מוטלת על שניהם. והב"ש בס"ק י"א חולק על הח"מ בזה וכתב דעל הבעל לבדו הוצאות הקבורה דהא שומרת יבם חולקים נמי היבם עם היורשים ומ"מ היבם חייב בקבורתה לבדו. מכ"ש הבעל שהוא יורש נ"מ אפילו החצי עליו כל הוצאות הקבורה. וכן משמע מתשובת מהרי"ל וכו' ע"כ: ועיין בפ"ת שם סק"ה שהביא פוסקים שנמשכו אחר מחלוקת זה למר כדאת"ל ולמר כדא"ל. וכשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי לא זכיתי להלום דברי הב"ש ז"ל הללו. דמאיזה טעם יתחייב הבעל לבדו בקבורה מאחר שהם חולקים הבעל עם היורשים בשוה. הרי חיוב קבורתה על כתובתה. ומאחר שחולקים בכתובה גם הקבורה תהיה בין שניהם. ויתר על זה מ"ש הוא ז"ל כשהבעל יורש נ"מ אפילו חצי חייב לבדו. והרי חיוב הקבורה אינו על נ"מ אלא הנדונייא. כדאיתא בפ' נערה דף מ"ז ע"ב וקבורתה תחת כתובתה. ופירש"י תחת