פרחי כהונה רצז

אלא שחזו"ן הרביתי להרב נחלת שבעה סי' ט' שתמה על מ"ש מהר"מ מינץ ז"ל. דבכתובת מחזיר גרושתו א"צ לכתוב דחזו ליכי מדרבנן והקשה מ"ט לא יכתוב כן דאעג"ב דמתחלה בתולה נשאת לו. מ"מ עכשו היא כאלמנה דאין לה אלא מנה. וא"כ יכול לכתוב בפירוש כסף זוזי מאה דחזו ליכי מדרבנן. והניח בצ"ע. דנראה לפי"ז דאזלינן בתר השתא דנישואין שניים. וזה הפך מנוסח שטר כתובה שהזכרנו. ונראה ליישב כלפי מ"ש התשב"ץ ז"ל בח"ב סוס"י קל"ח. וכן כתב הכנה"ג סי' ס"ו או"ג בהגה"ט. דאם פרע לגרושתו הכתובה ורוצה להחזירה. צריך להחליף לה כתובה. משום שטר שנמחל שעבודו. ואם לא פרע לה כתובה א"צ לכתוב לה כתובה אחרת. והיינו דתנן המגרש אשתו והחזירה ע"מ כתובה הרא' הוא מחזירה. וכ"כ הרדב"ז סי' קע"ז עיי"ש. דהשתא לפי חילוק זה מר א"ח ומא"ח ול"פ. דהנ"ש מיירי בסתמא דעלמא דגירשה ופרע לה כתובתה. וכשהחזירה. לא החזירה לו כתובה דהשתא כשכותב לה כתובה מחדש הוא כותב לה כדהשתא כדין אלמנה מנה. והנוסח שטר כתובה שלפנינו מיירי לפי המנהג דכשהוא מחזיר גרושתו. מחזרת לו דמי הכתובה שפרע לה כשגירשה והו"ל כאלו לא פרע לה. ובדין הוא שתהיה הכתובה שמחדש לה עתה באשר שכתובה הרא' נקרעה בבית דין. ומה שכותב לה עתה הוא על מנת הכתובה הראשונה. וגם להנ"ש אין חילוק אלא לענין מנה ומאתים. אבל לא לענין שאר תנאי כתובה. דלעולם על מנת שאר תנאים שבכתובה הרא' הוא מחזירה. כמ"ש בכמה דוכתי בש"ע עיין סוס"י צ"ב בהגה, וסי' ק' סי"ב וסי' קי"ב בטור וש"ע וסוס"י קי"ד בש"ע וסי' קי"ח סי"ט: ועוד דנהרא מכיפיה מיברך. מטעם התקנה עצמה שמעינן שפיר דבתר נישואין רא' אזלינן כדקיי"ל דבתקנה אזלינן בתר טעם וסברא כמ"ש הגאון חת"ס ז"ל באה"ע ח"א סי' ק"כ, והנח עיקר התקנה בחזרת נדונייא שתיקן ר"ת ז"ל הוא עפ"י מדרש ילקוט רמז תרע"ד ובתורת כהנים ע"פ ותם לריק כחכם. יש בנ"א שמשיא את בתו ופסק לה ממון הרבה, ולא הספיקו שבעת ימי המשתה עד שמתה בתו נמצא שמאבד בתו ומאבד ממונו עכ"ל. וע"ז כתב ר"ת ז"ל בספר הישר העתיק לשונו הגאון חת"ס שם וז"ל וראינו שיעור שנה לתקנה זו ולא יותר כי אחרי שנתו נשכח מן הלב מה שנתן ולא יוסיף עצב עמה עכ"ל. הרי מפורש בהדייא מפי ר"ת ז"ל מתקן התקנה. דלאחר שנה לא יוסיף עצב עמה. וא"כ זאת האשה שעשתה שנה ראשונה בפני בעלה ונהנית ממה שנתן לה אביה. הרי לא נתקיים בו ותם לריק וכו'. וממילא בנישואין שניים שבשנה שנייה כבר חלפה הלכה לה תקנת ר"ת. ואין כאן רק תקנת שו"ם שיחלוקו. וכ"כ הנ"ש סי' כ"א סעיף ד' וז"ל וטעמא נ"ל דבשנה ראשונה עדיין עצב הרבה על איבוד גוף וממון. וכדי שלא יתקיים ותם לריק. ולכן צריך להחזיר כולו. ובשנה שנייה אינו עצב כ"כ לכן די בחזרת חצי הנכסים. ובשנה ג' כבר נשכחה כמת מלב ואין עצב עמה לכן הדין חוזר לסיני בעל יורש את אשתו. וכ"מ מתשובת מהר"מ סי' תקל"ד עכ"ל: (וקרוב לשמוע עוד מתורתו של ר"ת ז"ל בתקנה זאת דחזרת נדונייא. דלא תיקן רק בנישואין ראשונים שנתן לה אביה נדונייא. דאז שייך תוכחת ותם לריק וכו' אבל לא תיקן בנישואין שניים שנתגרשה מבעלה הרא'. והלכה והיתה לאיש אחר ומתה. אין הנדונייא חוזרת אפילו עדיין האב קיים שהרי עכשו לא נתן לה אביה נדונייא. רק מה שנתן לה כבר בנישואין ראשונים עם בעל הרא'. וכבר נשכחו ממנו ואין לו עצב עמה וכן משמע ממ"ש מורם בהגה סי' קי"ח אבל כשהן עצמן מכניסין נדונייא לא תקנו ע"כ. דבזיווג שני הם בכלל סוג זה, ואף שהח"מ והב"ש ז"ל כתבו שעכשו המנהג פשוט ביתומה וכו' כאלו השיאה אביו בחייו ותחזור הנדונייא וכו' עיי"ש. היינו דוקא בנישואין רא' אבל לא בשניים, וכ"כ הרב נ"ש בהדיא סי' י"ב סעיף מ"א לענין כתובה. וז"ל ונראה דגם באלמנה כותבין סתם דהנעלת ליה אעפ"י שיש לה אב. מ"מ לא הכניסה הנדונייא משל אביה. ונ"מ לענין חזרה. דאם תעדר האשה בשנת החזרה א"צ להחזיר הנדן. דלא נתקן תקנת החזרה באלמון ואלמנה, ועיין בהגהת רמ"א סי' קי"ח ע"כ. דנראה דכוונתו על מ"ש כשהן עצמן מכניסין הנדונייא וכו'. ונמצאת אתה אומר בנדון דשאילנא עליה כי יהבית ליה במחזיר גרושתו דין נישואין חדשים. הו"ל דין אלמון ואלמנה דלא שייך בהו תקנת ר"ת ז"ל. ובכה"ג אמרינן לטוען כן שתיקותיך יפה לך מדיבורך. ומכ"ש שאין האמת כן אלא על מנת תנאי כתובה ראשונה הוא מחזירה. ואף כי הכא חדשו הנדונייא בשומא. מה שחדשו חדשו. ומה שלא חדשו הוא נשאר ע"מ כתובה הראשונה). אח"כ נתברר לי דמנהג "תאפילאלת" לעולם מחזיר הנכסים אף בנישואין שניים ואף אחר שנה שנייה כל זמן שלא הניחה זרע: ומעתה שזכינו בדין להוכיח במישור מכל הלין טעמי תריצי דיש לה דין שנה שנייה ויחלוקו. השתא נהדר אפין לברר דין ספק שני אם בעל חולק בנכסי מלוג כנז' בשאלה. הנה בענין זה באנו למחלוקת הרא"ש ומהרי"ל ז"ל. שהרא"ש בתשובה כלל נ"ד סעיף א' כתב לא ראינו לתקנת ר"ת ז"ל דהיכא שמתה האשה בתוך שנת הנישואין שהבעל מחזיר הנדונייא וכו' דוקא בנדוניא תיקן משום עגמת נפש ואסמכוה אקרא ותם לריק וכו' אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נכסי מלוג בהא לא תקון רבנן. והבו דלא להוסיף עלה עיי"ש. וכן פסק מורם בהגה שם משם תשובת הרא"ש הנז'. אבל בתשובת מהרי"ל סי' ס"ק הבי"ד הח"מ ס"ק כ"ג כתב דמצד תקנות הקהלות יחזיר ג"כ נ"מ בשנה הראשונה ומחציתן בשנה שנייה ע"כ. וכתב הח"מ ז"ל דלמעשה צריך להתיישב הרבה אם לפסוק כהרא"ש או כמהרי"ל ז"ל