פרחי כהונה רצו

וכיוצא באלו הדברים ע"כ. וכ"כ הרדב"ז ח"א סימן רס"ג שכ' במי שגירש את אשתו ויש לו ממנה בת שהיא בת שבעה והיא אצל אמה וזינתה אמה וילדה מזנות. ואבי הבת רוצה לקחת בתו מאצלה שלא תלמד מעשה אמה. והשיב שהדין עמו דהכא אנן סהדי דלא ניחא לה בצוותא דאמה. ואפילו תאמר אצל אמי אני רוצה אין שומעין לה דחיישינן שמא תהיה נגררת אחר אמה וכ"ש שכבר היא כבת שבע וטועמת טעם ביאה ע"כ והבי"ד הפ"ת שם סקיו: ואף אם הבנות קטנות בציר מבת שש מבת שבע שלפי דברי הגאון מהריב"ל ז"ל הנז' שאם הבת קטנה אין כח ביד שום ב"ד לסלק הבת מעם אמה אף שהיא פרוצה. משום דאינה טועמת טעם ביאה ולא שייך בה שתלמד מעשה אמה. מ"מ טענינן להו ליתמי להפך בזכותם מצד אחר. והוא אחר שכבר עקרה דירתה מעיר "אפלו" והלכה לעיר "גרדאייא" כאשר כתבו בשאלה. א"כ אף שעתה חזרה עוד לעיר "אפלו". חיישינן שתוליכם עמה לעיר "גרדאייא" או למקום אחר כאשר זה דרכה לכתת רגליה ממקום למקום. ובזה באנו למחלוקת מהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל שמהריב"ל כתב שם דמילתא פסיקתא היא הבת אצל אמה לא שנא עוקרת דירתה מן העיר או לא עיי"ש. ומהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' קס"ג הביאו הרב דרכי נועם אה"ע סי' ל"ח כתב דפליג על מהריב"ל דלא אמרינן הבת אצל האם מילתא פסיקתא היא. אלא לענין גדלות וקטנות. אבל להוציאה מעיר לעיר כדי שתשאר עם אמה לא אמרו. והביא ראיות והכרחיות לדבריו עיי"ש שהאריך. וכתב הכנה"ג הגה"ט שם שהסכמת הרדב"ז כמהרשד"ם. וכן הוכיח הרב שופריה דיעקב אה"ע סי' ס' שגם מהריק"ש בסי' פ"ד סבר לה כהרדב"ז וכן הכריע הוא מדנפשיה כמהרשד"ם והעלה להלכה שאין לאם זכות בבתה להיות אצלה בעיר אחרת עיי"ש, וכ"פ הרב לחם רב למהר"א די בוטון ז"ל סי' ר' כרבו מהרשד"ם. וכ"כ הרב הלכה למשה ז"ל באה"ע סי' כ"ג שהרבנים מוהר"ר מנחם סירירו ומוהר"ר וידאל הצרפתי ומוהר"ר מימון אפלאלו זלה"ה פסקו כהרשד"ם שאין זכות לאמה להוליכה לעיר אחרת. כי טוב וישר הוא שתשב הבת עם קרובי אביה מללכת לעיר אחרת עם אמה עכ"ד. וסיים ה' הלל"מ ז"ל שהדברים ק"ו אם במת אביה פסקו הרבנים שטוב שתשב עם קרובי אביה. מללכת לעיר אחרת עם אמה כל שכן בהיות אביה חי וקיים שטוב וישר הוא שתשב אצלו עכ"ל. ומעתה על פי כל האמור קם דינא שאין רשות להאשה הזאת ולא שום זכות בבנותיה שישבו אצלה אלא עם אביהם דוקא. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט סימן כד למעלת הרב המובהק. שמן תורק. ממלא מקום אבותיו. בתרומת מדותיו הוצק חן בשפתותיו כמוהר"ר יצחק אביחצירא נר"ו יאיר ברוב עוז החיים והשלום. ממלא מקום הרב בעי"ת "ארפוד" יע"א: יקרת מכתבו הגיעני לנכון. ובינותי בדברות קודשו כי הוא עמוס התלאות עול יחיד ועול צבור. ה' ישלח עזרך מקודש. וענותו תרבני אשר קדם פני בשאלת חכם במצוה רמיא עלי לתור ולחפש בספרי רבנן הפוסקי' ז"ל להתיר הני ספיקי המסתעפים בעסק דין הבא לפני"ק באשה שמתה ולא הניחה זרע אחריה. שמובן מדב"ק שעשתה שנה ראשונה שלאחר החופה בפני בעלה ובשנה שנית נתגרשה ממנו וחזרה עוד בנישואין שניים לבעלה הראשון. ונלב"ע האשה באותה שנה. שלפי תקנת ר"ת ז"ל בשנה ראשונה להחזיר הנדוניא כולה. ותקנת שו"ם בשנה שנייה להחזיר חצי הנדוניא. כאשר נמשכים אחר מנהג זה בעי"ת תאפילאלת יע"א. והנה כת"ר עלה ונסתפק כיון שנתחדשו הנישואין. אי דיינינן לה כדין שנה ראשונה לענין חזרת הנדוניא. או כדין שנה שנייה ויחלוקו. ואת"ל דיש לה דין שנה שנייה ויחלוקו. עוד יש להסתפק. להיות שהאשה הזאת נפלה לה ירושה מאביה קודם שנשאת דהוי מוחזק כמ"ש בש"ע אה"ע סי' צ' ולא הכניסה אותה לבעלה בנישואין רק שאר נדוניותה שהעניקה לה אמה. ועכשו שמתה הבעל תובע אותה ירושה. אם הדין הוא שיחלוקו כמו שאר הנדונייא. או כולם לבעל. ואת"ל בזה גם כן יחלוקו. עוד לנו ספק על מי מוטל צרכי קבורתה אם על הבעל לבדו מחלק המגיע לו. או מהאמצע. ע"כ תורף דברי קודשו עפ"י סדר שאלתו: תשובה לעשות רצון צדיק חפצתי. והנה לפני"ק תשובה על כל פרט ופרט כיד ה' הטובה עלי לפי קוצ"ד. ועליה דמר ליעיין וליסבר ברוח מבינתו בשורשן ועיקרן של דברים בש"ס ופוסקים. כי מראה מקום הוא לו. והוא ישפוט בצדק עפ"י שכלו. ויגזר ויקם לו. והנני כמשיב בהלכה על ראשון ראשון בס"ד נראה להוכיח שפיר דהאשה הזאת דין שנה שנייה יש לה ויחלוקו הבעל עם יורשיה כפי תקנת שו"ם. מההיא דפרק הכותב דף פ"ט שהמגרש אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה מחזירה. דהשתא הכא נמי הוא בסוג זה. כיון דלאו פנים חדשות באו לכאן בנישואין שניים מעתה אין מקום לחדש התקנה כדמעיקרא. אלא על תנאי כתובה הרא' הוא מחזירה. וחשבינן שני חזרת הנדונייא מנישואין הרא' והרי עשתה שנה רא' שלאחר החופה בפני הבעל. ועכשו בנישואין שניים הויא לה שנה שנייה ויחלוקו. ומספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי כמלקדמין וכו' כפי הנוסח שיש לפנינו בתיקון שטרות. דהשתא אם אמרנו דבתר נישואין שניים אזלינן. יקשה לנו היכי יהיב לה מאתן זוזי כמוהר הבתולות. והרי השתא מיהת דין אלמנה יש לה ואין לה אלא מנה. אלא ודאי בתר מעיקרא אזלינן ואין לה בנישואין שניים אלא מה שיש בראשונים: