פרחי כהונה רצד

הגט. והרי יש תקון אחר והוא מ"ש בפ"ת סי' קמ"א ס"ק י"ג משם תשובות ב"ח החדשות על דבר קיום הרשאה שני פעמים משום שדילג תיבת יום שכ' רק בכ"ג לירח וכו'. וכתב הגם שאין חשש בזה לפוסלו. דליכא כאן למיטעי בשום דבר אחר וכו' והסכימו לתקנה ולקיימה שנית ע"י העדים החתומים בהרשאה כבר. ועפ"י הב"ד החתומים בהנפק. ולא רצו לכתוב הרשאה אחרת משום שעבר יומו. והיו צריכין לשנות מנוסח הרשאות ע"כ ועיי"ש בפ"ת: וכיוצ"ב כתב מהריט"ץ שם: אלא דיש לפקפק על זה ממ"ש בסדר גט שני אות ג"ן דאם שכחו לקיים עד אחר שחתמו שני עדים או אחד מהם. אין לקיים עוד ע"כ. ונראה דטעמו הוא דהו"ל כחוזרים ומגידים שכ"כ הכנה"ג הגהט"ו סימן קמ"א אות פ"ט צ'. לא כתוב בשטר השליחות נאמנות וכו' אפילו יאמרו העדים החתומים שאמרו. אינם נאמנים דהו"ל כחוזרים ומגידים ע"כ וכ"כ הרב בית יהודה במנהגים ס"ה בטעה הסופר בשטר הרשאה. ושינה את שם אבי השליח וכו' שאפילו יחזירו העדים ויאמרו שהסופר טעה ושם השליח הוא כך וכו' אין לחוש לדבריהם. דכיון שהגיד שוב אינו חו"מ עיי"ש. וה"נ בנדון הב"ח איכא למימר הכי ומאי אהני בתקנתו, ואפשר דלא אמרינן כיון שהגיד שוב אחו"מ. אלא בטעות גמור. כההיא דהכנה"ג והב"י דהוי מזוייף מתוכו. אבל בטעות דמוכח דהוי ט"ס. מהני האי תיקון. וכ"כ מרן הש"ע בחמ"ש סי' כ"ט ס"א וז"ל וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו. נאמנים הם בעצמם ואין בזה משום חו"מ ע"כ וכ"כ מור"ם לקמן סי' מ"ג ס"ח ומה שסיים שם ויש חולקין. עיין באה"ט סקי"ג דקאי אריש דבריו עיי"ש. וכ"כ בד"מ בסי' ט"ל אות ב' משם הרשב"א בתשובה כלל ס"ח סי' נ"ב דשטר שהיה להם לכתוב רחל וכתבו לאה. והעידו עדים שטעו השטר כשר. דכל ט"ס השטר כשר דומייא דאחריות דאמרינן ט"ס הוא ע"כ. ועפי"ז אתי שפיר נדון הב"ח דמה שדילג תיבת יום הוא טעות דמוכח דט"ס הוא. ומהני התיקון שיחזרו ויקיימו ולא הוי חו"מ. והוא הדין נמי בנדון שלפנינו דמצינן למיעבד הכי לחזור ולתקן הטעות ולקיימה ע"י העדים החתומים כבר בהרשאה וע"י הב"ד החתומים בהנפק. וכיון דהוי טעות דמוכח דט"ס הוא, אין בזה משום חוזר ומגיד: ועיין עוד להרב בית יהודה שם ס"ח בגט שנמצא בשטר שליחות טעות בסימני הגט. וחשש דשמא אין הגט שביד השליח הוא שהעידו עליו בשטר עיי"ש מ"ש תיקון לזה. ואינו ענין לנדון שלפנינו. כי הוא ז"ל מיירי בשליח הבא עם הגט ועם היות שהוא ז"ל מן המחמירין בענין זה. מ"מ רבו המקילין דנקטינן כוותייהו. ומה גם כי יודה גם הוא לתיקון זה לחזור ולתקן ונקיים כמ"ש. ואין בזה משום חו"מ כיון שהוא עצמו כתב שם בהדייא דהוא חששא בעלמא. כמו שהוא באמת שהסופר טעה וכו' עיי"ש מה שנלענ"ד כתבתי בענין זה ועיני לשמייא נטלית ינחני במעגלי צדק לכוין לאמיתה של תורה מעתה ועד עולם כן יהי רצון אמן. החותם ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כג למעלת החכם הנכבד וכו' כש"ת רבי אליהו איני נר"ו בעי"ת "תיארית" יע"א עתה באתי להשיב מפני הכבוד על דבר המשפט הניגש לפני מעלתו ברשיון הממשלה יר"ה. באשה שנתגרשה מבעלה משום שם רע רח"ל. ולו שתי בנות ממנה ובעת הגירושין חייבה עצמה בשטר שלא תתבע הבנות שיהיו אצלה רק אצל אביהם. אך לעת עתה חזרה בה ורוצה האשה שתקח הבנות אצלה ויתן להם אביהם מזונות. ועיני"ק ראו אור מ"ש הבאה"ט באה"ע סי' פ"ב סק"ו משם מהרימ"ט ז"ל דאף אם נתרצית האשה וכו' יכולה לחזור וכו'. אלא שעלה ונסתפק ממעכ"ת אם הדין כן נמי שיכולה לחזור אף אם נתחייבה בשטר וכו': תשובה. תחלת כל צריכין לעמוד על מקורה של הלכה זו שאמרו רז"ל הבת אצל האם לעולם. מה טעם יש בה. והוא דאיתא בפרק הנושא דף ק"ב על משנת לא יאמר הראשון וכו'. אמר רב חסדא זאת אומרת בת אצל אמה. ופריך ממאי דבגדולה עסקינן דילמא בקטנה עסקינן ומשום מעשה שהיה וכו' ושחטוהו ע"פ?. ומשני. א"כ ליתני למקום שהיא. מאי למקום שאמה. שמעת מינה בת אצל האם ל"ש גדולה ולא שנא קטנה ע"כ וכתב הרא"ש ז"ל י"א הא דאמרינן הבת אצל האם היינו באלמנה. דלא שבקינן לה בהדי קרובי אביה אלא אצל קרובי אמה. אבל בגרושה שבקינן לה אצל קרובי אביה. והרמ"ה ז"ל כתב שראה בתשובת הגאונים דהוא הדין בגרושה. והביא ראיה ממתניתין דקתני הנושא את האשה סתמא. דמשמע בין גרושה בין אלמנה. ועלה קתני למקום שאמה. לאשמועינן דהבת אצל אמה אף בגרושה נמי עכ"ל ונראה דפלוגתייהו תניא בזה, דלדעת י"א טעמא מאי דאמרינן הבת אצל האם בין גדולה בין קטנה. היינו משום דחיישינן לרציחה מחמת ממון ירושה ולהכי דוק באלמנה ירושה הוא דלא שבקינן לה בהדי קרובי אביה הראוים ליורשה. אבל בגרושה ליכא למיחש להכי שאין כאן ירושה ולדעת הרמ"ה בשם תשובת הגאונים הטעם הוא משום תקנת הבת שתלמד צניעות ודרך אורח כנשים ולא תתגדל בין האנשים שלא תתרגל בפריצות. ולהכי אין חילוק בין אלמנה לגרושה. וכ"כ הכנה"ג סי' פ"ב בהגה"ט אות וי"ו: אך קשה לדעת הי"א משטחיות הסוגיא הנז' דמשמע דלאו משום רציחה אמרינן בת אצל האם אף בגדולה שהרי מעשה שהיה ושחטוהו וכו' לא היה אלא בקטן. וחזו"ן הרביתי להב"ח ז"ל סי' פ"ב שנדחק בלשון הטור שם. וליישב דבריו מפרש הסוגיא הכי. דאף על גב