פרחי כהונה רצג

הוא דהשליח בפניו ההרשאה מכחישתו שאומר שזהו הגט שנשלח עליו וסימניו כו"כ. ובהרשאה כתוב היפך דבריו, וכמ"ש הרב ב"י שהרא"ם פסל שליחותו בכה"ג כמש"ל משא"כ בשליח של"ב שאינו אומר כלום שההרשאה אינה מכחישתו. וכ"כ בהדייא הרב תע"ל שם וז"ל כשהשליח מביא הגט והרשאה בידו. וכיון שאנו רואין שההרשאה שבידו מכחשת לדבריו. ואינה מכוונת עם הגט. תו לא מהימן. וכמ"ש מהרש"ך בח"א סי' קמ"ב אבל בענין שבאה הרשאה על האיש המצוי פה אתנו ליכא שום חששא עכ"ל. אלא העיקר הוא שאין כאן טעות הפוסל בהרשאה. אלא דינו כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' קמ"א סעיף כ"ד שלא לשנות בהרשאה מדברים הכתובים בגט. כגון אם כתוב בגט שם זנבי"ל בבי"ת לא יכתוב בהרשאה זנוני"ל בוי"ו ע"כ. וכתב הרב"ש ס"ק ל"ג משמע אם שינה דינו כמו בר"ת וכשר עכ"ל וכן מבואר הוא בד"מ שם שכתב על דברי מהר"י מינץ באם שינה וכו' וז"ל ונראה דאין לפסול בכה"ג אלא קודם שהלך השליח. דטוב לכתוב אחרת. אבל אם הביא השליח הרשאה שכתובה בכה"ג אין לפסול דהרי כתבתי למעלה. דאף בגט יש להכשיר אם נכתב ר"ת במקום שאין לטעות עכ"ל והכא נמי הדין כן בטעות סימני הגט. שהרי מבואר יוצא שם מדברי רמ"א בהגה דרך אין דבר פוסל בהרשאה. זולת בדבר השייך לענין השליחות אבל בדברים שאין ההרשאה מכוונת עם הגט שאינם מענין השליחות אין קפידא: ומעתה שהוכחנו בבירור בס"ד. שדעת המקילין בענין זה לא שאני להו בין בשליח בפניו בין שלא בפניו כך יפה לנו לילך בעקבותיהם להקל בדבר שאינו רק ממנהגא ולא מדינא. ומה גם שהמה רוב בנין ורו"מ רבנן דפקיע שמייהו ששה משמותם א'. מח"א. ב' חתס' ג'. הרב שמן המשחה. ד' הרב מוהרי"ד במזה"ג. ה' הגאון רשד"ם. ו' הרב כרם שלמה. כאשר אסף איש טהור השד"ח ז"ל עיי"ש. והרב דב"א שנהה להחמיר עפ"י תשובת מהרש"ך ועפ"י מ"ש הכנה"ג וכו' יחיד הוא בדבר לגבי כל הפוסקים הנז' ומה גם שיד הדוחה נטויה לדחות דשאני ההיא דמהרש"ך והכנה"ג דהוי מזוייף מתוכו. דנדון מוהרש"ך מיירי בטעות בשם העדים דבטלה העדות. וגם הכנה"ג מיירי בכתב בגט זמן שנת קפ"א. ובשטר הרשאה היה כתוב שנת ק"פ דהוי מזוייף מתוכו. והרב שער אשר למהר"א קובו ומהר"ם אשכנזי שעשו סניפים להתיר ולא סמכו על זה לומר דהוי ט"ס דמוכח. מאן לימא לן שאם לא מצאו חיל ידיהם לסמוך על סניפים הללו שהיו מחמירים בדבר. דלימא משום מהיות טוב כתבו כן. והרי לך מ"ש השד"ח שם אחר שהביא להקת הפוסקים הנז' המקילין והמחמירין גמר אומר וז"ל ולענין דינא דבמקום חשש עיגון יש להכשיר בכל טעות דמוכח דהוי ט"ס. דעבידי אינשי למיטעי בהכי ומה גם דיש הרבה פוס' דס"ל דלא נאמרו דברים הללו כלל בטעות הרשאה. אלא באם בא השליח לעשות שליח אחר עכ"ל וכן הוא מבואר בכנה"ג הגהט"ו סי' קמ"א אות נ"ה וכו' עיי"ש, והרי כבר הוכחתי בתשובה אחרת שכתבתי בעניותין לפני כת"ר בשנה האחרת שעברה. שמדברי הרדב"ז ומהריק"ש מוכח להדייא. שאף בשיירות מצויות ממדינה למדינה איכא חשש עיגון וכ"כ השד"ח משם מהר"י בולא בס' ג"מ שהאריך בענין זה להקל. ואין מקום לכפול הדברים בכאן. עיין לעיל אח"ז בא לידי שו"ת מהריט"ץ ז"ל וראיתי מ"ש בסימן רס"ט להכשיר בענין זה ואעפ"י דמיירי בשליח בפניו. מ"מ עיקר סמוכין שלו הוא משום דהוי ט"ס דמוכח כאשר הוכחתי בעניותין כיעו"ש ושמח לבי שהלכתי בעקבותיו. עוד זאת ראיתי לה' המלאך רפאל בירדוגו ז"ל בס' הגט אות קמ"ט וכתב על מ"ש מהריט"ץ ז"ל וכו' וז"נ ואני בעוניי נתתי הגט וכתבתי בראיות ברורות דאין לחוש דתקינו חז"ל בענין השליח עכ"ל: ואם עד אלה רו"מ עודנו עומד בסברתו. להחמיר אם מצד הדין יש תשובה. יואל נא כתר ויודיעיני כי אזני עשויה כאפרקסת לשתות בצמא את דבריו. ואם דוקא מצד חומרא. כאשר קיים לי בגוייה דמר כי הוא מיראי הוראה. מ"מ עשה זאת איפה מצוה בחזר"ת הגט עם הרשאה, בכדי לכתוב עוד הרשאה אחרת כתקנה. ולא לפסול את הגט לגמרי כי כן מוכח מדברי כל הפוסקים אשר מחמירים בענין זה. לפסול דוקא ההרשאה ולא את הגט. ומה שנזכר באיזה פוסק לפסול גם את הגט. אינו אלא מחשש מסדרי הגט דשמא עמי הארץ הם ולא ידעו נכונה בעניני סדר הגט, וכמ"ש הרב"י בסוסי' קמ"א משם הרא"ם שהבאתי לעיל וז"ל ואז הרב רא"ם פסל שליחותו מטעם שהעדים מכחישים אותו גם פסל את הגט עצמו מכיון שהיו עמי הארצות שלא ידעו אם יכול הבעל למנות שליח לקבלה אם לאו דכל כה"ג אין לסמוך על הגט. שיש לחוש לכמה מיני פיסולים שנעשו בו כדכתב הר"ן והריב"ש שפסלו גט מפני שראו לשון השטר ב"ד שהיה לשון הדיוטות עכ"ל וכ"כ הרב"ש שם ס"ק ל"ה על מ"ש מור"ם בהגה אם נמצאו עדי הרשאה פסולים נתבטל כל השליחות וכו' וז"ל ולכאורה נראה דלא נתבטל אלא השליחות. ואם חזר והביא הרשאה אחרת כשר הגט. אלא בד"מ כתב בשם סדה"ג דהגט פסול. ואפשר משום דמוכח דמסדרי הגט היו ע"ה. ומשו"ה פסול הגט ע"כ. וא"כ אנן בדידן מי חשידנא בעיניה דמר למיחשבינן לע"ה ח"ו ולפסול את הגט. לכן יואל נא כת"ר להחזיר הגט עם ההרשאה ונכתוב עוד הרשאה אחרת על הגט ההוא. וכן עשה מוהריק"ו ז"ל עיין בשורש כ"ו: ואם משום שלא נכתב שטר הרשאה בזמן הגט. מה בכך, הרי כתב בסדר ג"ש אות נ"ב אם יש שעת הכושר לכתוב הרשאה בו ביום שנכתב הגט יש לכתוב אז. ואם לאו יכולים לכתוב אחרת למחר או ליומא אחרא ע"כ ועיין בפ"ת שם לענין כתיבת הזמן וכו' או כלך לדרך אחרת בכדי שלא לשנות זמן הרשאה מזמן