פרחי כהונה רצא

הרב שם דאין שם כנא"ר קיצור השם ולא פירושו עיי"ש ועיין לקמן מ"ש בעניותין בסי' מזה בס"ד: ועיין להרב גט מקושר למהר"י נבון ז"ל. שהראה פנים לדברי הג"פ הנז' להסכים דעת הרמב"ן עם דעת הרא"ש ז"ל. ושכ"כ הרב מכתב מאליאו בדף נ"ה וז"ל ונראה ברור דהרמב"ן והרא"ש ל"פ דהרמב"ן איירי וכו' אבל הרא"ש מיירי וכו'. כשהחניכה קרובה לשם של עברי וכו' יעו"ש: דמחוורתא זכינו בדין לייסד המנהג שכתבנו לעיל. לחלק בענין מי שיש לו ב' שמות אחד שנקרא בו בשעת המילה. שבו עולה לס"ת ועושה מי שבירך וכו' ואחד שנכתב בו בספרי הממשלה יר"ה. שאם הוא שהשם השני קרוב ללשון עברי של השם הראשון כגון שנקרא בשעת המילה אברהם ובספרי הממשלה נקרא אלבי"ר. וכגון יצחק יזאק. יעקב זאקוב, וכיוצא אין כותבין בגט רק שם העברי אברהם בלבד והשם השני נכלל בוכל שום. שאין ראוי לכתוב עליו דמתקרי שאינו שם גמור וכמ"ש הרא"ש ז"ל. אך אם השם השני שנכתב בו בספרי הממשלה. אינו קרוב להשם העברי כגון שבשעת המילה נקרא בשם ישועה. ובספרי הממשלה נכתב בשם פיר"ו כותבין ישועה דמתקרי פיר"ו שהוא שם גמור לעצמו ואינו יוצא מן השם העברי כלל. שאם לא נכתוב השם השני בהדיא נפקא מינה חורבא. למי שמכירו לפנים בשם פיר"ו. כפי מה שנקרא בפי כל. וכאשר יראה שנכתב בגט שם ישועה יוציא לעז על הגט ויאמר שאינו זה האיש פיר"ו המגרש. משא"כ בשם אברהם אלביר. אף שאין נכתב בגט רק שם אברהם. והוא נקרא בפי כל אלבי"ר. אין חשש בזה. דכו"ע ידעי שאין ניתן שם אלבי"ר. אלא למי שנקרא בשעת מילה אברהם וכ"כ מוהר"י קולון ז"ל בשורש פ"ו על דבר הגט דבשעת מילתו נקרא אליא"ו. ושוב נקרא בל"י לכל אדם. שאפילו לא היו מכירים כן כלל לעיקר השם כאשר הוא בינינו שכל אחד ואחד איש מהם לא נעזב. שלא יהיה לו שם בלשון הקודש שקובעים לו בשעת הכנסה לברית, ובשם ההוא נקרא לעלות לקרא בס"ת בביה"כ א"כ אפילו אם יקראו לו בני אדם בל"י. הכל יודעים שיש לו שם אחר. ואין אדם טועה לומר שזה שמו לבדו לפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכתוב בגט אליא"ו. שהרי גם מקודם לכן היו יודעים שיש לו משמות היהודים אשר הם בכתובים וכך יאמינו לשם אליא"ו כמו לשם אחר ע"כ ועיי"ש: ומעתה במאי דאתן עלה שזה משה האיש המגרש. ששמו העיקרי הוא משה. ואח"כ נקרא בפי מכיריו בשם מורי"ס. הנה עפ"י האמור אין צריך לכתוב דמתקרי מורי"ס. שכינוי מורי"ס קרוב לשם העברי של משה ואין ראוי לכתוב עליו דמתקרי כמ"ש הרא"ש ואין כאן חשש לעז של כלום. כי הכל יודעים שאין ניתן כינוי זה של מורי"ס אלא למי ששמו משה. והגם שיראו כתוב בגט משה, והוא נקרא מורי"ס אין אדם טועה בזה לומר שאין זה מורי"ס וכמ"ש מוהריק"ו ז"ל ועיין להרב ג"פ סי' ס"ק ס"ט שכתב במגרש ששמו המובהק אברהם וקרו ליה עברמ"ן בזה נחלקו החיבורים. י"א דכותבין המכונה עברמ"ן כיון דכינוי עברמ"ן לא פתח ב"א וסיים בנו"ן. לא הוי קיצור השם. וי"א דחשיב קיצור השם משום דכל מקום דיש ב' הברות דכינוי דומה ללשון הקודש אין לכתוב הכינוי. דהוי קיצור השם. עיין בס' שמות דמסיק שם כיון שיש מחלוקת בדבר. טפי עדיף לכותבו כדמוכח ממ"ש מור"ם דאם רוצה לכתוב אינו מזיק עיי"ש ע"כ. דממוצא דבר אתה למד לעניננו בכינוי מורי"ס דפתח במ'ם כשם משה העיקרי. וגם יש בו שתי הברות משם משה. כו"ע מודו דחשיב קיצור השם ואין צריך לכתוב עליו דמתקרי. זה הוא מה שנלע"ד בענין זה, ואני תפלה יאיר עינינו במאור של תורה, כמשה מפי הגבורה. בבוריה של הלכה ברורה. אנס"ו הכ"ד הצעיר מסעוד הכהן ס"ט סימן כב למעלת הרב הגדול. מבצר עו"ז ומגדו"ל. אריא דבי עילאה. יושב על כסא ההוראה. בעי"ת "ארפוד" יע"א. כמוהר"ר ישראל אביחצירא יחש"ל: הגיעני לנכון מכתב יד הקדש בן חכם מאי"ר בת עין ישצ"ו האומר אלי על ענין ההוא גט ששלחנו לפני מעכ"ת. וכן אמר משם כת"ר שנמצאו סימני הגט שבשטר הרשאה שתים כהלכתן והשלישית מוטעית שכן כתוב ראש שיטה תשיעית מתחלת בתיבת וכדו ומסיימת בתיבת בנפשיכי. ואין זו שיטה תשיעית אלא שיטה שמינית. ועל זה דן מעכ"ת להחמיר שלא ינתן הגט. לפי מ"ש השד"ח מע' גט סי' כ"ד שאסף איש טהור סברות המקילין והמחמירין. ונטתה דעת קודשו לומר דאף לדעת המקילין, היינו בשליח שנתמנה בפניו דדל הרשאה וכו'. אבל לא בנדו"ד דשלא בפניו הוה. ועפ"י ההרשאה אנו חיין והרי הוא בטעות לפנינו. וכן הוכיח עוד ממ"ש מוהריט"ץ ז"ל ע"כ תוד"ק ותם אני לא אדע למה זה ועל מה זה נסתם כל חזו"ן מיום שנשלח הגט ועד עתה זה כמשלוש חדשים וכו' ועל עסקי עתה באתי להשיב מפני הכבו"ד הן אמת כאשר עיני"ק המה ראו אור בספרן של צדיקים האחרוני' ז"ל, שרבו המקילין על המחמירין בטעות בסימני הגט דהוי טעות דמוכח. דט"ס הוא. מה לו לרו"מ למיזל לחומרא בדבר שאינו לא מדינא דגמרא. ולא אף מדברי הגאונים. רק ואף ממנהגי רבני האחרונים ז"ל כמ"ש הכנה"ג בהגה"ט סי' קמ"א אות נ' שהוא מתקנת גדולי האחרונים לכתוב בשטר הרשאה דשליחות. סימני הגט וכ"כ משם הרשד"ם וז"ל ובקצת מקומות נוהגין לכתוב בשטר השליחות סימנים מובהקים שיש בגט כגון ראשי השיטות וסופן ע"כ. וכן אנו נוהגין עכ"ל. וכ"כ עוד בסי' קנ"ד אות ג"ן. וכ"כ הפ"ת בסג"ש אות נ' שהוא