פרחי כהונה כח

להקדים. אבל מודה הרב דביה"ש הוא בתחלת השקיעה כסברת הגאונים כמש"ל וכענין זה כתב הרב ארה"ח ז"ל שם דהפר"ח ז"ל הגם שבקונטריס בי שמשא הנדפס בסוף ספר שמן למאור. קאים בשיטת ר"ת. אך ממ"ש עוד בסי' תער"ב נראה דהדר ביה ע"כ והוא מ"ש שם על מ"ש הש"ע אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה, פי' דהיינו צאת הכוכבים. וזהו לפי' ר"ת דשקיעת החמה קודמת למשתשקע. ואינו עיקר. אלא היינו תחלת שקיעת החמה וכו' ע"כ עיי"ש והיינו מאחר שראה סוייגא דעלמא דלא כר"ת חזר ויישב המנהג עפ"י שיטת הגאונים. גם כל דבר מצוה שנוהג בליליה כחנוכה וזולתה יישבו עפ"י שיטה זו כמ"ש כאן בסימן תער"ב: וכן נמי כתב רבינו הגר"א ז"ל ביו"ד סי' רס"ב שהרבה להשיב בענין זה. ויישב קושיית תוס' דמ"ש בפסחים צה"כ. היינו כל הכוכבים שאין כל הכוכבים נראין עד שיהא לילה ממש וטהר האור לגמרי מחמת קטנות הכוכבים. וצה"כ שאמרו בשבת שהוא לילה בכל מקום הוא בשלשה כוכבים בינונים לבד. והם נראין בהכסיף העליון והשוה לתחתון, ולפי שצריך בקיאות גדולה בזה לידע ג' כוכבים לבד ויהיו בינונים, לכך נתנו שיעור בהכסיף וכו'. ולפי האמור א"צ לשתי השקיעות. דכל השקיעות חדא היא. והשיעור לפי"ז מן השקיעה עד הלילה אינה אלא ג' רבעי מיל. ואף שבמדינתנו יותר היא היינו לפי שינוי האופקים ושינוי הזמן. דהזמן של הד' מילין ושל ג' רבעי מיל. הכל על אופק שלהם בא"י ובבל. אבל כאן מאורכת יותר. וכן הזמן הוא על הימים השוים כיום תקופת ניסן ותשרי. שבהן הם משתער וכו'. ולפי מ"ש מתחיל ביה"ש תכף בשקיעת החמה. וזהו ביה"ש בין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא בהכסיף שאז נשקע אורה מלהאדים. וכן אין להתפלל מנחה אז. וז"ש בברכות דף כ"ט, לייטי במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה. ואלו לדברי ר"ת עוד היום גדול. וכן אז מתחיל שבת, וז"ש בשבת די"ז ב"ה מתירין עם השמש. ותוספת שבת לית להו כמ"ש תוספות בפ"ק דר"ה דף ט' ע"א ד"ה וכו' ע"כ תוד"ק. וכ"כ עוד באורך בשנות אליהו פירוש עה"מ בריש מסכת ברכות עיי"ש ותמצא נחת. אך הגאון חת"ס ז"ל בחא"ח סי' פ' (אף שהיה מקום כבודו במדינות אשכנז שאינם שוין באופק לא"י כמ"ש הגאון רעק"א ז"ל) דעתו כשיטת ר"ת שכתב שם והנה אנחנו כולנו במדינות אלו עושים מלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רבעי שעה קודם צה"כ. נמצא אנו תופסים בהחלט כשיטת ר"ת ע"כ עיי"ש. והגם דמוכח שפיר מתשובתו זאת שעיני קדשו לא שלטו בתשובת הגאונים שהביא מהר"מ אלשקאר ז"ל. דאיכא למימר שאלו ראה אותה היה נמשך אחרי שיטתם. והוא לא ראה רק מ"ש המרדכי בפרק במה מדליקין משם הרא"ם ז"ל והרוקח בסי' נ"א דסברי מרנן דהתחלת השקיעה הוה לילה גמורה מדאוריתא. וג' רבעי מיל קודם לזה הוא בין השמשות ואלו לשיטת הגאונים מתחלת השקיעה מתחיל ביה"ש שהוא ג' רבעי מיל. ואחריו לילה גמור שהכוכבים ג' בינונים נראים: והיא קרובה לדעת כמ"ש הרב גט מקושר. והיה נמשך אחריהם. מ"מ להיות שהגאון חת"ס ז"ל היה דר במדינות הצפוניות שעד עבור ב' וג' שעות מהשקיעה ועוד הרקיע מזהיר בהיר הוא בשחקים ואין הכוכבים נראים מהר. לזאת תפסו בהחלט כשיט' ר"ת. וכמ"ש הרב דברי יוסף ז"ל שהבאנו דבריו לעיל לפי דעת ר"ת: והנה הרב מנחת כהן ז"ל בספר מבוא השמש במאמר ראשון האריך הרחיב בפרט זה לקיים שיטת ר"ת בכמה ראיות והוכחות ברורות להפליא ובמאמר השני במסקנתו להלכה ולמעשה עפ"י שיטה זו, עלה ונסתפק אם השיעור זה דג' מילין ורביע שיש מן השקיעה עד בין השמשות שהוא שיעור שעה אחת פחות מינוט וחצי דחשבינן ליה יום גמור. וכן ג' רבעי מיל שיש בזמן ביה"ש עד צה"כ שהוא שיעור י"ג מינוט וחצי. אי חשבינן להו משעות השוות שלעולם לא ישתנה שיעור זה בין שיהיה היום ארוך או קצר. או דילמא דחשבינן להו משעות זמניות. ר"ל שלעולם העשירית מן היום שיעור הזמן שמשקיעת החמה עד צה"כ. ולפ"ז ביום ארוך יהיה יותר מד' מילין שהם שעה וחומש. וביום קצר יהיה פחות מזה ועל דרך זה נרבה ונמעיט בשיעור הג' מילין ורביע. וכן בשיעור ג' רבעי מיל של ביה"ש. והוא ז"ל הראה פנים לכאן ולכאן. ולמסקנה הוכיח במישור דחשבינן להו משעות זמניות. על זה הדרך דהיינו דחשבינן כמה זמן שיש מן השקיעה עד צה"כ וחולקין אותו לי"ו חלקים. י"ג חלקים הוא יום גמור. והג' חלקים הוא ביה"ש. אך נדחק בזה שא"כ נבוא להקל לחשוב ליום גמור אחר השקיעה יותר משיעור ג' מילין ורביע שאמרו הפוסקים. ושמא לעולם בשום זמן אין לנו לחשוב ליום גמור יותר משיעור זה. וכן ביה"ש נבוא להקל לחשוב פחות מג' רבעי מיל שאמרו בגמר"א. ושמא לעולם אינו פחות משיעור זה: אמטו להכי חזר ליישב בדרך אחר דחשבינן להו בשעות שוות ושעות זמניות ביחד. בזה האופן שלעולם יש מן השקיעה עד צה"כ אחד מעשרה ביום. ובתקופת ניסן ותשרי שהיום י"ב שעות. שיעורו ד' מילין שהוא שעה וחומש. ואז נחשוב ג' מילין ורביע שהם שעה אחת פחות מינוט וחצי ליום גמור. וג' רבעי מיל שהם י"ג מינוט וחצי לבין השמשות. ובתקופת תמוז שהיום ח"י שעות. שיעור שיש מן השקיעה עד צה"כ הוא ששה מילין שהוא קרוב לשתי שעות. הנה נחשוב ליום גמור אחר השקיעה שיעור ג' מילין ורביע דוקא. ומה שנשאר עד צה"כ. חשבינן אותו בין השמשות. אף שהוא יותר הרבה מג' רבעי מיל. אין קפידא. כיון שהוא לחומרא וכן בתקופת טבת שהיום ט' שעות. שיש מן השקיעה