פרחי כהונה רפט

בו ביותר. היינו השם שבו עולה לס"ת, ובו חותם מכתביו שטרות ואגרות וכן הוא מבואר להדייא בב"י סוסי' קכ"ט בד"ה וכתוב עוד בקונדרסים וכו'. משם הקונדרסים ומהריק"ו בשור"ש פ"ז דבתר שם שהוא שם שהוא עולה בו לקרות בתורה ושהוא חותם בו שטרות ואגרות אזלינן וכן משמע מדברי הראש בהשלוח ע"כ. ונמצא דשניהם נתנבאו בסיגנון אחד דשם שכותבין בגט בפירוש הוא שם שבו עולה לס"ת וכו'. והרי לפנינו טובים השנים מרן דאתכא דידיה סמכינן. ומר בי אתריה כרב בית יהודה שעפ"י הרוב במחוז אלגירי נגררים אחרי דבריו ז"ל. דסברי מרנן שא"צ לכתוב שני שמות בהדיא רק האחד שהוא עיקר שבו עולה לס"ת. ושם השני נכלל בוכל שום: איברא דמצינו סתירה לזה בפסקי מרן ז"ל מדידי"ה אדידיה. דהכא בריש סי' קכ"ט פסק דא"צ לכתוב רק שם אחד העיקרי ולכלול השני בוכל שום. ולקמן בס"ח פסק עכשו נהגו לכתוב וכל שום וכו' משמע דלא ס"ל כר"ת, ואחר סמוך פסק בסי"ד מי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון וכו' וכן בסט"ז יהודה דמתקרי ליאו"ן ובסי"ז חיים דמתקרי ביוואנט וכו' דנראה דחזר בו ממה ש"פ בראש הסימן וכן בב"י בסוף הסימן כשהביא דעת ר"ת ודעמיה שצריך לכתוב כל השמות שיש לו בפירוש סיים וז"ל ומ"מ היכא שיש לו שני שמות טוב לכתוב דמתקרי פלוני וכל שם שיש לו וכדברי הראב"ד ע"כ, הרי דסל"מ שאעפ"י שכותב וכל שום צריך לכתוב דמתקרי פלוני וכו'. ועיין להרב"ח בסוסי' קכ"ט שהקשה כן וכתב משמע שחזר בו ממה שסתם דבריו בסעיף ד' שצריך לכתחלה לפרש שני השמות כר"ת. ושלא לכתוב וכל שום לכתחלה ע"כ ובהא לישרי לן מר אחר נשיקת רצפת כבוד מנוחתו דהא שכתב מרן בסעיף ד' שצריך לכתחלה לפרש שני השמות. לאו דסל"מ כר"ת. אלא דמיירי בשולח הגט למקום אחר. וכמו שפירש בב"י שם טעם הרמ"ה שהוא מרה דשמעתא כמ"ש בטור שם וז"ל ב"י וטעם הרמ"ה משום שיכירו בשמו בני מקום הכתיבה ובני מקום הנתינה שאם לא יפרט אלא שם מקום הנתינה אעפ"י שבכלל וכל שום הוי מקום הכתיבה. אכתי איכא למיחש דאתי לקילקולא לומר לא בעלה של זו הוא שגירש מאחר ששם שהם בקיאים בו אינו מוזכר בגט עכ"ל. ואם בדיעבד כלל מקום הכתיבה בוכל שום כשר. כמ"ש הטור לעיל. שכותב כן אף לכתחלה, וכתב ב"י בשם הרשב"א בהשולח ואעפ"י שבמקום הכתיבה אין מכירין אותו באותו שם כיון שכותבין עם כל שיש לו בגליל אין מוציאין עליו לעז ע"כ: ופסק בש"ע לכתחלה כהרמ"ה דמסתבר טעמיה. ובדיעבד כדעת הטור. הרי דמיירי בשולח הגט ממקום למקום ובהכי לכתחלה צריך לפרש שני השמות אבל לא דס"ל כר"ת. וכן ההיא דסי"ד מי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון וכו'. מיירי נמי בהכי בשולח גט למקום אחר. כמו שמפורש בהדיא בב"י משם מהריק"ו. וכן פסק בש"ע בשמו שהוא יש מי שפוסל עיי"ש בב"י. ועיין בב"ש שם ס"ק כ"ד וכן נראה ממ"ש בסק"ו על מ"ש הש"ע בסעיף ד' לכתוב על מקום הכתיבה דמתקרי וז"ל ואעג"ב דבסמוך כתב שכותבים וכל שום. שני מקומות שאני ע"כ. דר"ל כיון שפסק מרן שכותבים וכל שום. א"כ מעתה א"צ לפרש השם השני כמ"ש בסעיף א'. ותי' שני מקומות שאני. דבשני מקומות צריך לפרש כדי שלא יאמרו בני מקום הכתיבה. לא זהו שגירש. כמ"ש בב"י טעם הרמ"ה. ונראה דבהכי נמי מיירי מ"ש בב"י. ומ"מ טוב לכתוב דמתקרי וכו' שהרי סיימה למילתיה כדברי הראב"ד. והראב"ד מיירי בהדיא בשולח גט למקו"א כמ"ש לעיל משמו דמפרש מתניתין התקין ר"ג שיהיו כותבין איש פ' כלומר ב' השמות שיש לו בפירוש. שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה וכו' עיי"ש וכן הוא בהשגות הראב"ד שעל הרי"ף שם בפ' השולח במתניתין התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו וכו'. וז"ל הראב"ד נ"ל דלא סגי ליה בהכי. אלא למי שיש לו ב' שמות בעירו. שכותב שמו העיקר וכותב אבל במי שיש לו שני שמות בשני מקומות, לא סגי ליה עד דכתיב לתרווייהו בפירוש כדתניא בברייתא אינה מגורשת. עד שיגרש אשתו שביהודה ושם דגליל עמן עיי"ש. הרי שו'ר לפניך דסל"מ הראב"ד ז"ל דכשמגרש אחרת צריך לכתוב בהדיא שני השמות שיש לו: וכ"כ הרב גט פשוט סי' קכ"ח ס"ק כ"ו דמ"ש בסימן קכ"ט ס"א מיירי כשמגרש בעירו כותב שם העיקרי וכולל שאר השמות בוכל שום. ומה שכתב בסעיף ד' דצריך לפרש שני השמות. היינו טעמא משום דאינו מגרש בעירו. ומדברי התלמוד נראה דשם נתינה הוא עיקר. ומדברי התוספתא נראה דשם הכתיבה הוא עיקר. על כן עשה פשרה זו מרן ז"ל דצריך לפרש שני השמות. משום לעז דמקום נתינה. ומשום לעז דמקום כתיבה. וזה ברור עיי"ש: ושם ס"ק כ"ח כתב עוד תירוץ אחר דיש לחלק דהיכא דשם השני הוא שם גמור דראוי לכתוב עליו דמתקרי. כותב אותו בפירוש. וכששם השני אינו שם גמור. סגי בוכל שום אפילו לכתחלה עיי"ש: וכשאני לעצמי הדיוט כמו שאמרתי, דברי קודשו בתי' שני צריכים אצלי תלמוד. שהרי מה שפסק מרן הש"ע ז"ל ברי"ס קכ"ט דמי שיש לו שני שמות. כותבין איש פלוני וכל שם שיש לו וכו', יצא לו מההיא דאמרין בגמ' פרק השולח דף ל"ד ע"ב ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה וכו' וכמ"ש בב"י שם. ושמות הללו מרים ושרה הם שמות גמורים. ועם כל זה פסק דכותבין מרים העיקרי וכוללין שם שרה הטפל בוכל שום. ותו קשיא לי שהרי כל עצמו של הרב ג"פ