פרחי כהונה רפז

ל"ו משם מוהריק"ו עיי"ש. וכמ"ש הג"פ בסי' קכ"ו בדעת מרן שדין אריכות הווי"ן ואותיות שאינם נוגעים שוין וכאשר יובא להלן בדברינו בס"ד. ונמצא דאף לדעת הרב"ש ודעמיה דסברי מרנן דאין מקילין באותיות שאינם נוגעים בטופס נמי רק אם כבר ניתן או שהוא מק"ע הרי יצאנו ידי חובתנו לפי סברתם דגם הכא מיקרי חשש עיגון וכאמור: כלל העולה שעפ"י מ"ש אין מקום לעגן האשה הזאת מלקבל גיטה. מכמה טעמים האמורים בענין להקל א כיון שהאותיות כתובין כ"כ בדיבוק שיוכל התינוק לקרותן יפה. והכריע מרן הב"י דבטופס כשר בדיעבד אף בלא עיגון. והרי הוכחנו דנדון דידן הוא בדין טופס ב. דמוכח שפיר דדעת מרן אף כשעדיין לא ניתן הגט יש להכשיר ורבים וגדולים סוברים כן. ג. אף להרב ב"ש דמחמיר בטופס נמי כשעדיין לא ניתן רק שמקיל במק"ע. הרי מצורף לזה דעת הרדב"ז והמבי"ט ומהריק"ש דאפילו במקום קרוב וחיי"מ מיקרי חשש עיגון, ד. אף להחולקים על הרדב"ז ודעמיה הרי הכריע הג"מ דבווי"ן שנקראים ע"י הדחק אפי' בעיגון כ"ש מקילינן. והוא הדין באותיות שאינם נוגעים כמש"ל. ה. שרבו המתירים בענין זה בכל פרט על המחמירים. ואף אם שקולים הם. הו"ל של סופרים והלך אחר המקיל. שהרי אפילו בתפלין כתב רב"י בא"ח סי' ל"ב משם הר"י אסכנדרני שאם היה פירוד באותיות כגון אות תי"ו או אל"ף שלא חיברן יש שפסקו שנראה שיכול לחברן. ואין בזה משום של"כ כיון שקודם שנתקנו הו"ל שם אותה האות ולא שם אחר. ותינוק דל"ח ול"ט מצי קרי להו. אלא שלא נדבקו כדינם. והביאו ראיה מהריוש' פ"ק דמגילה וכו' ע"כ וכ"פ שם בש"ע סעיף כ"ה עיי"ש. ומה שהצריכו לדבקן בתפלין אח"כ היינו משום דבתפלין בעינן כתיבה תמה. ואף על גב דכתיבה מיהא הויא כיון שתינוק קורא אותם כתקנן מ"מ תמה לא הויא. וא"כ כיון שגוף עצם הכתיבה הוה כסדרן. אעג"ב דתמה לא הויא. מ"מ כשמתקנה אח"כ עושה אותה תמה. וא"כ בגט דלא בעי תמה שפיר הו"ל כתיבה ע"י תינוק דל"ח להכשיר אף בלי תיקון כלל במק"ע כ"כ החת"ס באה"ע סי' ח' עיי"ש: ומעתה שזכינו לדין בכחא דהתירא להקל. נחזור לברר אופן תיקון האותיות שאינם נוגעים. הנה הג"פ כתב דצ"ע אמאי לא כתב מרן ז"ל דיתקן לידבק האותיות שאינם נוגעים. כמ"ש בסמוך לענין הדבק רגלי ההי"ן לגגין. ותירץ דאפשר משום דהך מילתא שיכול לתקן אחר שלא נצטוה מפי הבעל. הרא"ש ז"ל קאמר לה בההיא תשובה. דלא האריך הווי"ן. כמ"ש הטור סוס"י זה. וחזינן להריב"ש סי' נ"ו ושט"ו דס"ל דטפי עדיף ליתנו בלא תיקון כיון שהתינוק קורא אותה וי"ו דאם צריך תיקון, איך יתקן אחר להאריך הווי"ן. וסבור מר"ן דלענין כתיבה להאריך הווי"ן או לדבק היוד"ין של שי"ן ועי"ן. טפי עדיף ליתנו כך בלי תיקון ע"י אחר. כיון דתינוק קורא אותה כתקנה. אבל לענין גרירת דבק רגלי ההי"ן והקופי"ן. טפי עדיף ליתנם בתיקון ויגררם אחר. אעג"ב שלא נצטוה מפי הבעל עכ"ל. והבי"ד הפ"ת שם ס"ק מ"ח. נמצא דדעת מרן ז"ל דטפי עדיף ליתנו כך בלא תיקון, אכן כתב עוד שם משם הרדב"ז כ"י בגט שבא מארץ מרחק והיו התוי"ן רחוקים מגגן והכשיר הגט ע"י תיקון. וכתב עליו דלענ"ד יראה דיתנו אותו בלא תיקון ויחזור השליח ויקחנו ויתקנו אותו ויתננו לה פעם שנית עכ"ל ולכאורה כן נראה דעת הנובי"ת סי' קי"ג וז"ל אלא שמעלתו כתב שהנייר שפל מאד ויש לחוש שע"י התיקון יתקלקל יותר. לכן דעתי שהשליח ימסור הגט ליד האשה כמות שהוא. ואח"כ יקחנו מידה. ואז יצוה מעלתו לסופר אומן לתקנו, אולי יעלה בידו התיקון כהוגן ואם יעלה התיקון כהוגן ימסרנו שנית לידה. ואם יתקלקל ע"י התיקון. שוב אין ברירה. ונסמוך על הנתינה הראשונה שנתן בידה קודם התיקון ע"כ. אלא שמדקדוק לשונו נראה דמ"ש ליתנו תחילה בלי תיקון ואח"כ יתקננו ויחזור ויתננו לה. הוא משום שהיה החשש שמא יתקלקל כמ"ש בהדיא שהיה הנייר שפל מאד. הלא"ה דעתו לתקנו תחילה ואח"כ יתננו לה בפעם אחת וכ"כ החת"ס סי' ח' בשו"ת אה"ע: והשתא שיש צדדים לכאן ולכאן. הנכון הוא כדי לצאת אליבא דכולהו. נתפוס בדינו דעת הג"פ ליתנו תחלה בלי תיקון כדעת מרן אליבא דהריב"ש ואח"כ יקחנו ויתקנו ויתננו לה פעם ג' וכדעת הרא"ש ובזה יצאנו ידי כל הדעות. וכן מבואר בחת"ס שם וז"ל דהשתא ממ"נ אי כשר בלי תיקון הרי מגורשת בו בנתינה ראשונה. ואי ניחוש שמא לא היה כשר בלי תיקון. והרב יכול לתקן כי מתחלה הרשה הבעל לכך. וכל זמן שלא נתקן. הו"ל חספא בעלמא. א"כ עדיין לא עשה השליח שליחותו עד שיתנהו פעם ב' אחר התיקון ויפה יעץ הגאון נוב"י עכ"ל, ובסי' י"א כתב בהדיא דדעת הג"פ שכ"כ הוא לקיים דברי שניהם הרא"ש והריב"ש. אלא שהקשה דהי"ל להג"פ לעורר, נהי דלהרא"ש נימא שמעיקרא כוונת הבעל שתיקונים כאלו יש רשות לב"ד לתקנו. מ"מ מה נעשה בהשליח עצמו דמכיון שהוציא הגט בפ"א מתחי' ומסרו להאשה. כבר עשה שליחותו ואיך יחזור ויתנהו לה אחר התיקון ע"כ וקושיא זו הקשה לו הרב השואל דבסי' ח'. ושם תיקן קושיא זו במ"ש דאם ניחוש שמא אין הגט כשר בלי תיקון. נמצא כל זמן שלא נתקן הו"ל חספא בעלמא וא"כ עדיין לא עשה השליח שליחותו עד שיתנהו פעם ב' אחר התיקון ע"כ. ומעתה לפי"ז אין צריך להודיע להשליח ולגלות לו שיהיה כוונתו שאם אין גט זה עדין מתוקן כראוי. אינו מבטל שליחותו עדיין עד שיחזור ויתנהו לה כמ"ש בסי' י"א. דהשתא לפי"ז עדיין לא עבד שליחותו. ואדרבה טוב הוא שלא לגלות לשליח שיחזור וימסרנו פעם שנית. וכמ"ש הנובי"ת שם וז"ל