פרחי כהונה רפו

תקנת עיגון כגון שהובא ממקום רחוק ואריכו הווי"ן וכו' דנראה פשוט שעדיין לא ניתן. וא"כ הכרעת הרב ב"י נמשכת אחר המקור בתשובת הרא"ש דמיירי שעדיין לא ניתן. וכ"כ הפ"ת בסי' קכ"ה ס"ק כ"ח משם תשובת פרי תבואה, עיי"ש דהעלה דלא כהרב ב"ש: ועיין עוד בפ"ת לס"ג אות פ"ד שכתב דדעת הג"פ שם אינו כן כדעת הב"ש. אלא דאפילו בתורף אם תינוק יכול לקרותו. והוא במק"ע אפילו עדיין לא ניתן יתקן. כשהסופר או הבעל כאן. ואם אינו כאן יכול ליתנו כך במק"ע. וכ"כ הרב ג"מ למהר"י נבון ז"ל סוס"י קכ"ו עמ"ש הפר"ח על דברי מהרא"י עיי"ש וכתב עליו הג"מ וז"ל הנכון בזה לענ"ד להקל במק"ע ליתנו אותו בתחלה בלי תיקון. ואח"כ יחזור השליח ויקחנו ויתקנו אותו ויתננו לה פעם שנית כמ"ש הג"פ והוא הדין בדיבוק רגלי ההי"ן לגגין שיש לעשות כן וכו' ע"כ, וכ"כ התו"ג הביאו הפ"ת, וסיים ולפי"ד ממילא י"ל דמ"ש רמ"א דבטופס אפילו בל"ע יש להקל היינו נמי אפילו לא ניתן עדיין ומ"מ למעשה צ"ע ע"כ: וכן דעת הנוב"י תנינא סי' קי"ג בגטט שהובא ע"י שליח ונמצאו בו כמה ריעותות. ואחת מהנה ת' דתיבת מותרת נפסק רגל השמאלי ונראית כה"א. ונדחק בזה משום דהרי אמל"א הוא מהתורף. ולבסוף העלה דעכ"ז נראה להקל כיון שתינוק הרא' קרא מותרת. והשני תינוקות האחרים אף שמתחלה אמרו שזה ה"א. הרי חזרו תכ"ד ואמרו שהיא תי"ו. לכן דעתו נוטה להקל ולהתיר האשה ע"י גט זה שימסור לה השליח כדת וכהלכה ע"כ. ונמצינו למידין מכל הכתוב דמ"ש מר"ן להקל בדיעבד בתורף במק"ע ובטופס אף שלא במק"ע מיירי אף בשעדיין לא ניתן כדעת כל הני רבוואתא ז"ל. וכ"ד החת"ס באה"ע סי' ח' וכאשר הוכחתי בעניותין בדעת מרן הב"י כמש"נ: וגם לפי"ד הרב"ש ודעמיה הרב גבעת שאול דפשיטא ליה לאסור. והרב עה"ג דמסתפק בזה. מ"מ הרי מצורף לזה שיש חשש עיגון בכאן באשר אין הבעל מצוי במקום נתינת הגט. אעפ"י שיש שיירות מצויות וכדברי הרדב"ז ז"ל בסי' ש"מ וז"ל מ"ש הרב המחזיר את הגט. דבנדו"ד כיון שהמקום קרוב והשיירות מצויות אין כאן חשש עיגון כלל. קרוב בעיני שזה טעות בדבר משנה וחוזר. דתנייא המביא גט ממדינה למדינה במדה"י צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם רשב"ג אומר אפילו מהגמ- ונייא להגמונייא ופריש רבה טעמא משום שאין בקיאין לשמה וכו' ורבא פריש טעמא משום שאין עדים מצויין לקיימו וכו' ואמרינן עלה. ובדין הוא דליבעי תרי סהדי אליבא דתרוויהו אלא משום עיגונא אקילו ביה רבנן הא קמן דאפילו לרבא כל ממדינה למדינה במדה"י ולרשב"ג וכו' צ"ל בפ"נ ובפ"נ וסגי בהכי משום עיגונא ולא אמרינן שיחזור הגט למקומו כיון שהוא. קרוב יקיימוהו אלא סמכינן אשליח שיאמר בפ"נ משום עיגונא אלמא דאפילו ממקום קרוב איכא למיחש לעיגונא דלא נתנו דבריהם לשיעורין, וטעמא דמסתבר הוא דמאן לימא לן דבעוד שחוזר הגט לא ילך הבעל למדה"י יונמצא מעגנה. ותו די"ל בין כך ובין כך יבטל את השליח או ימות. ואם אין לה בנים נמצאת זקוקה ליבם. ואין אדם שליט ברוח. ואין שלטון ביום המות עכ"ל והבי"ד הרב מהריק"ש בתשובה סי' כ' וכתב דלמדנו מדבריו דחיישנין לעיגונא מאסכנדרייא למצרים. דאי לא תימא הכי. אצ"ל משם לכאן בפ"נ ובפ"נ כמו בארץ ישראל וכו' עכ"ל: והרב שד"ח מע' נט סי' כ"ט הביא מ"ש הנ"מ למהר"מ בולא ז"ל שכתב בסי' כ"ה דהנ"פ חולק על הרדב"ז בענין הנז' והוא ז"ל האריך להשיב על דבריו וכתב במסקנתו כלל העולה דהרדב"ז ס"ל דלהחזיר הגט כדי לקיימו או שיכתבו אחר מיקרי עיגון אף שהמקום קרוב ושיי"מ. וכ"ד הרב המבי"ט בתשובת מוהרלב"ח סי' קב"ל דמירושלים לצפת הוי מקום עיגון אף שהשיירות מצויות וגם מוהריק"ש כתב דגם לדעת מוהרלב"ח. מ"מ נקטינן לקולא בזה"ז. דבכ"מ יש חשש עיגון. ומוהרד"ך ס"ל דאיחור זמן ד' חדשים ל"מ עיגון. ויותר מזה מיקרי עיגון. ומהר"ש וייסיד הסכים לדבריו והכריע הג"מ הנ"ל וכתב ונראה דהכל לפי הענין. יש דברים שאי אפשר להקל. אלא בעיגון גדול שא"א להביא גט אחר בשום אופן שהלך משם ואין ידוע מקומו. והיינו ההיא דנכתב ביום וכו' דרבנן פסלי מן הדין ור"א מכשיר וכו'. ויש דברים שא"צ עיגון גדול אלא כיון שבא מארץ רחוקה. ואין שיי"מ בכל עת יש להקל. והיינו ההיא דגט שאינו משורטט שהרא"ש פוסל בו וכו' ויש דברים שא"צ אפי' שיעור זה. אלא אף בחשש עיגון זמן מועט יש להקל. והיינו ההיא דלא האריכו הווי"ן שכתב רביהט"ו בשם הרא"ש. דכיון שהיו נקראים ע"י הדחק לכן מקילינן בעיגון כל שהוא וכתב עוד ומ"מ נראה לי דזה דוקא כשבאים לסמוך על יחיד נגד רבים. אבל אם רבו המתירים. ואפילו כשהספק שקול אלו אוסרין ואלו מתירין. כיון דקיי"ל בשל סופרים הלך אחר המקיל. אעג"ב דאנו מחמירין בגט לחוש לדברי המחמירים. מ"מ בכל כהאי גוונא אפשר דיש להקל לסמוך על הרדב"ז והרב המבי"ט ומהריק"ש דס"ל דלהחזיר הגט למקומו אפילו במקום קרוב ושיי"מ יש לחוש לעיגון. כיון דאף להאוסרים אינו אלא מדרבנן. וכנגדם יש אומרים דליכא אף פיסול דרבנן. אפשר דיש לסמוך להקל על ג' עמודי הוראה הנ"ל אלו תוד"ק, ועיי"ש בשד"ח שהביא עוד פוסקים אחרים שהקילו בענין זה דעיגון: הרי שו"ר לפניך דאף במקום קרוב ושיי"מ יש חשש עיגון. כסברת ג' עמודי הוראה הנז'. ואף להחולקי' על דבריהם. הרי לפנינו הכרעת הגמ' הנז' דלענין אריכות העי'ן או שנקראים ע"י הדחק מקילינן בעיגון כל שהוא, ולא גרע אותיות שאינם נוגעים מווי"ן שאינם נקראים אלא ע"י הדחק וכמו שכתב רב"י באו"ח סי'