פרחי כהונה רפה

האמנם אל ה' ויאר לנו במ"ש הפ"ת סי' קכ"ו ס"ק מ"ד משם תשו' עה"ג סי' מ' בדבר הגט שהובא ע"י שליח ונמצא שהיו"ד שע"ג האלף דתי' אדם. לא היתה נוגעת בגוף האל"ף. והשיב דאף לפי"ד הסוברים דהרי את וכו' הוא תורף. מ"מ מלת אדם אינו מן התורף. כי אפשר לומר שאם לא נכתב כלל תיבת אדם נמי כשר. דהא הטעם דס"ל דצריך לכתוב הא"מ. כדי להורות שמתירה גם לזנות א"כ אף אם לא נכתב אדם רק מותרת לכל. הוה נמי משמע שהוא מתירה לזנות וזה נ"ל ברור עכ"ל. ומינה נלמוד לנדו"ד במילת גבר דאף אם לא נכתבה כלל אין כאן פיקפוק. שהרי מתירה להנשא לכל די תיצבי ודרכה של אשה להנשא לאיש. כ"כ בפ"ת סי' קכ"ה ס"ק כ"ח משם הפר"ת. וא"כ אף לפי דעת הר"ן שצריך למכתב למהך להתנסבא מ"מ מילת גבר אינה צריכה. ואין כותבין רק לשופרא דגיטא ולהכי אין ריעותא פוסלת בו: ומ"ש הפר"ת שם דיש לפקפק על זה ממ"ש התוס' פ"ק דמגילה ד"ט ד"ה בשלמא וכו' משם רש"י דדבר שנכתב שלא כהוגן, גרע טפי מאילו לא נכתב ככל ע"כ ובאמת אחר העיון נראה שאין לפקפק בזה. דזולת מה שדחו התוס' דיעה זו וכתבו עליו שהוא דוחק. עוד בה דמרן ב"י ס"ל דדבר שא"צ לכותבו וכתבו שלא כתקנו כשר. שכ"כ בסי' קכ"ח עמ"ש הטור בשם הרא"ש ז"ל שא"צ לכתוב בגט מקום עמידת הבעל והאשה ולא מקום לידתן. ואם טעה ושינה מקום הלידה. זה היה מעשה והכשירו ר"ת וכו' וכתב ב"י שכן כתבו התוס' והר"ן ואם טעה ושינה כשר וכ"כ בסמ"ג והגמי"י וכן דעת המרדכי להכשיר כדעת התוס'. אלא שראבי"ה שהביא המרדכי. והרשב"א בתשובה כתבו לפסול. ודעת מרן ב"י נוטה להכשיר בטעה ושינה. שכן תמה על ספר התרומה שלא הזכיר שינה מקום הלידה להכשיר מאחר שהתוס' כתבו שר"י הכשיר הלכה למעשה. וכן כתב בש"ע שם ס"ב. וכן בשינה מקום העמידה כתב רב"י דמשמע מדברי הספרים הנזכרים דדינו כשינה מקום הלידה וכשר, דכל שא"צ לכותבו אם שינה כשר ע"כ. ורק לענין מקום דירה דאין עיכוב בכתיבתו כמ"ש הטור שם ואם שינה בו פסול. וכן שם האב דאם לא הזכירו כלל כשר ואם שינה בו פסול כמ"ש בסי' קכ"ט. וכמ"ש ב"י שם בשינה שם האב שרצה חכם אחד להתיר משום דא"צ לכותבו בגט, ולכך אין השינוי פוסלו. וכתב עליו דלא דמי כלל לשינה מקום הלידה שהכשיר ר"ת. שהרי כתב הרא"ש דטעמא משום דמקום לידתו אינו ידוע. וליכא חששא שיתחלף באחר. ולא דמי לשינה מקום דירתו דפסול. דשאני התם דמקום דירתו ידוע לכל שכל אחד נקרא ע"ש מקום דירתו. וכשרואים שינוי המקום אומרים לא זהו שגירש אלא אחר. ושינה שם אביו לשינה מקום דירתו דמי. שהרי שם אביו ידוע לכל. וכשיראו שינוי יאמר לא זהו שגירש עיי"ש ע"כ הרי דדעת מרן ז"ל אליבא דהילכתא דכל דבר שאין צריך לכתוב וכתבו שלא כהוגן לא גרע מאילו לא כתבו וכשר: ונחזור על הראשונות לברר עוד מה שעומד לנגדי מ"ש הרב"ש בסי' קכ"ו ס"ק מ' וז"ל בסימן הקודם כתבתי לדעת הרמ"ה בדיעבד שניתן הגט ומקום עיגון כשר באותיות שאינה נוגעים שפיר. וכן הוא בב"י. ודוחק לומר מ"ש הב"י בדיעבד היינו שנכתב ולא ניתן עכ"ל. וכ"כ בס"ג אות פ"ד דגם בטופס אפילו אם התינוק קורא אותם יפה. לא יתקנו אחר חתימת העדים רק במק"ע. ותמה על דבריו הפ"ת שם דהרי בדברי הרמ"א מבואר להדייא דבטופס אפילו בלא עיגון יש להקל. ותירץ דבאמת לק"מ דהרמ"א מיירי שכבר ניתן הגט אבל הרב המסדר כאן איירי שלא ניתן הגט עדיין לכן גם בטופס לא יתקן רק במק"ע עיי"ש. דהשתא לפי"ז אין מקום להקל בנדון שלפנינו דהגם דחשבינן שהוא בטופס. מ"מ הרי עדיין לא ניתן ואין כאן מקום עיגון לכאורה איברא דכד דייקינן שפיר לפי עניות דעתי נראה דדברי הרב"ש שממנו יצא חילוק זה להחמיר בשעדיין לא ניתן. אחר המחילה רבה מהדר"ג. הגם שמצא מקום לחילוק זה בדעת רמ"א כמ"ש סי' קכ"ה ס"ק כ"ד עיי"ש. מ"מ מדברי מרן הב"י אין מקום לומר דדיעבד שכתב הב"י היינו שניתן הגט. שהרי יגיד עליו ריעו. מ"ש לעיל בסי' קכ"ו וז"ל מדברי בעל תרומת הדשן משמע שהוא סובר דלהרא"ש אם נדבקו רגלי ההי"ן הגט פסול. אבל מהריק"ו כתב בשורש ע"א שאם תינוק דל"ח ול"ט קורא אותה כתקנה. היכא דאיכא למיחש לעיגון כשר. ושהדבר הגון להפריד בסכין. ובשורש צ"ח כתב דלכתחלה לא מיהני הפרדת סכין ע"כ וכתב עליו דתשובה זו דשורש צ"ח. הוא בודאי היכא דליכא למיחש לעיגון, אבל היכא דאיכא למיחש לעיגון אעג"ב שעדיין לא ניתן חשיב כדיעבד, וכמ"ש בתשובה ע"א עכ"ל, ופסק כן בש"ע סי' קכ"ו סמ"ח אם נדבקו רגלי ההי"ן לגגין. אם תינוק דל"ח ול"ט קורא אותם יש להכשיר במק"ע. אפילו אם הוא בתורף ויפריד בסכין עכ"ל דמשמע דבתורף יש להכשיר במק"ע ובטופס אפילו בלא עיגון. ומיירי אעג"ב שעדיין לא ניתן כמ"ש בב"י. וא"כ הוא הדין נמי באותיות שאינם נוגעים בסעיף שלפני זה שכתב דבתורף יש להכשיר במק"ע ובטופס גם בלא עיגון. מיירי נמי אף שעדיין לא ניתן דשני דינין אלו דדיבוק ואותיות שאינם נוגעים דינם שוה. וכמ"ש בב"י משם הרא"ש שהעתקנו לעיל דפוסל אם הדביק מה שצריך להרחיק. ה"ה אם הרחיק מה: שצריך להדביק. וא"כ איך אישתימיטתיה להגאון בית שמואל דברי ב"י בענין דבוק וכו' וכתב דדוחק לומר דדיעבד שכתב הב"י היינו שנכתב ולא ניתן וגדולה מזו דמקור דין זה דלמד התה"ד באותיות שאינם נוגעים. הוא מדברי הרא"ש ז"ל והרי הרא"ש בתשובה שהביא רבינו הטור שם סוס"י קכ"ו בענין ווי"ן ארוכים. כתב בסוף התשובה. וכן אם יש