פרחי כהונה רפד

קצתם עם קצתם. יוכל התינוק דלא חכים ולא טפש לקרותן יפה. בהיותן דבוקין כ"כ שאין נראה הפירוד בהם רק אחר עיון דק ע"י דבר המגדיל הראות. ומצינו למרן ב"י שכתב בסי' קכ"ו וז"ל שי'ן ועי'ן שבגט. שלא היו היודי'ן נוגעים בהם. וכן היו'ד שע"ג האל"ף ושאחורי הצד'י שאינם נוגעים באות. אבל הם כתובים כ"כ בדיבוק שהתינוק קורא אותם יפה. כתב בתה"ד בסי' ר"ל דלכאורה מוכח מתוך דברי הגאונים דיש לפסול אפילו דיעבד. אמנם כי דייקינן שפיר נוכל להכשיר. אמנם לדברי האשיר"י סוף גטין דפוסל אם הדביק מה שצריך להרחיק. הוא הדין אם הרחיק מה שצריך להדביק. ובכתבים להתה"ד סי' מ"ג העלה דהואיל ונמצא ראיות לכאן ולכאן נכון להחמיר ולהזהיר דאפילו בדיעבד לבי נוקפי דטעות בגט מביא לידי ממזרות עכ"ל. והכריע רב"י וז"ל ולי נראה שאם הוא בטופס פשיטא דכשר. דלא גרע מחסרה כל האות דכשר. ואפילו אם הוא בתורף. נראה להכשיר בדיעבד במקום עיגון מיהא כיון דתינוק קורא אותן יפה עכ"ל. וכ"פ בש"ע שם סעיף מ"ז. והרמ"א בסי' קכ"ה סט"ז בהגה הביא שתי הסברות הללו דהתה"ד והכרעת ב"י. ודעתו לפסוק כסברא אחרונה שהיא הכרעת ב"י. שכתבה באחרונה כדקיי"ל דהלכה כי"א בתרא. כמ"ש הכנה"ג בכללי הפוסקים סי' ס"ב. והיד"מ בכללי הש"ע סימן י"ג עיי"ש. וכ"כ הפ"ת שם ס"ק כ"כ מדשתק הרמ"א בסי' קכ"ו שם ולא הגיה על דברי מרן כלום משמע שכן דעתו והשתא הכא לפי מה שפסקו מר"ן ומור"ם ז"ל שאם הם בטופס יש להכשיר אפילו בלא עיגון. הכא נמי אנן בדידן נראה שיש להכשיר אף שלכאורה אין כאן מקו' עיגון. ולא מיבעיא בתיבת גבר שהוא מהטופס אלא אף בתיבת שמנה שהוא זמן הגט שהוא מהתורף לענין זה נקרא טופס: והוא לפי מ"ש הפ"ת שם ס"ק כ"ט משם תורת גטין דבזמן הגט אף שהוא מהתורף. מ"מ נראה דאין פסולים שבסימן זה שהם דיבוק ואותיות שאינם נוגעים פוסלים בו דהא מבואר בסי' קכ"ו סכ"א שאפילו דילג תיבה שלימה כל שהטעות מוכח אינו פוסל. וכן מבואר בב"ש שם סק"ל דאפילו חסר רי"ש של רביעי או שי"ן של שש"י וכו'. ונגיעה לא גרע מחסר אות עכ"ל. והוא הדין נמי באות שאינה נוגעת שאינו פוסל דדינם שוה כמ"ש התה"ד שהביא הרב"י. ודין זה הוא מתשובת הרא"ש שהביא רביהט"ו בסי' קכ"ו עיי"ש. שמבואר יוצא מדב"ק דכיון שאנו מכירין סגנון הדבר בשביל דילוג אות אחת אין לפוסלו אם טעה בזמן. והכא נמי אמרינן כן הגם כי שקלת למ"ם דבשמנה ונשאר שנה עשר. ליכא לפרשו בענין אחר שהרי כתוב אחריו לירח וכו' והוי טעות דמוכח ואינו פוסל. אלא דקשה לי על זה דהרי מרן ז"ל בב"י ובש"ע פסק דבתורף פוסל אותיות שאינם נוגעים וכו' אם אינו מק"ט. ומתשובת הרא"ש הנז' נראה דלא חולק אלא קאמר סתם דבזמן אינו פוסל טעות דמוכח כשאנו מכירין סגנון הדבר. ואפשר דתורף דקאמר מרן היינו בשמות האיש והאשה שהם דאורייתא כדאמרינן וכתב לה לשמה. משא"כ הזמן שבגט אינו תורף אלא מדרבנן שתיקנו זמן בגט משום פירי או משום בת אחותו. כמ"ש בגיטין דף י"ז ע"א, וכ"כ רב"י עצמו ז"ל בסי' קכ"ג לענין גט שכותב חש"ו וכו' שהקשה כיון דכתיבת הזמן בגט ליתיה אלא מדרבנן. כל ששאר התורף נכתב כהלכתו. זמן לא יהא לו אלא דין טופס והניחה בצ"ע ואף שאח"כ דחה קושיא זו וכתב ואפשר דאלמוה כאלו היא של תורה עכ"ל. מ"מ אפשר דלאו לכל מילי אמרינן כן אלא היכא דאתמר בהדיא: וכמ"ש הפר"ח סימן קכ"ו סמ"ז דבזמן במידי דמינכר שהוא ט"ס יש להקל וכמבואר בתחלת דבריו משום דזמן הוא מדרבנן עיי"ש ונדקדק עוד בענין לכל גבר וכו'. והא לך לשון רב"י בסוס"י קכ"ו אם חסר הסופר ולא כתב להתנסבא. כתב בתשובת הרמב"ן בסי' קמ"ה איני רואה בו פיסול שהרי יש בו והרי אמל"א וכשאמרו בטופסי גטין שצריך לשייר שם האיש ושם האשה. ואמר שמואל שצריך לשייר אף מקום הרי את מותרת לכל אדם. לא אמרו צריך לשייר להתנסבא. ומדבריו משמע שאם חיסר תיבה אחת מהטופס. אין הגט פסול בכך, ומ"ש בסוף התשובה הנז' אם יש תקנה בהחזרת שליח לסופר ויכתוב לו אחר דבר ברור הוא שיכול לעשות כן והסופר יכתוב לו אחר כתקנו. ולא לכתוב פסול או מסופק. קאי על גט שהיו בו ספיקות אחרים ולא על גט שחסר בו ה"א דלהתנסבא או כל התיבה, דפשיטא ליה כמ"ש בתחלה וכן נראה עכ"ל הב"י, הרי דפשיטא לן דתיבות לכל גבר הם מהטופס: ומקורן של דברים הללו מבואר בהר"ן פרק המגרש שכתב שדעת רש"י והרי"ף ז"ל. דכיון דכתב ביה למהך להתנסבא. לא צריך למיכתב הרי את מותרת לכל אדם. דלא תימא דלא התירה אלא לנשואין. אבל בזנות לא התירה. והו"ל כחוץ מזנותך (דף פ"ה) דהוי שיור. דליתא דבכלל היתר נישואין אף היתר זנות במשמע. ולפי"ז אין כותבין הרי את מותרת אלא לשופרא דגיטא. והקשה הר"ן על ראייתם וכתב דבמגרש אשתו איכא למיחש לשיורא. ולהכי צריך למיכתב הרי אמל"א להתיר זנות וכ"כ משם הרמב"ן ז"ל. ונמצא דדעת הרמב"ן שהביא רב"י דכיון שכותב והרי אמל"א א"צ לכתוב למהך להתנסבא. שהרי התירה היתר גמור בין לזנות בין לנישואין. אלא דממה שסיים שם בסו"ד משמע שעכ"ז צריך לכתוב להתנסבא. ואעג"ב שכתב והרי אמל"א צריך נמי למיכתב למהך להתנסבא. דאי לא משמע שתהא פנויה ומותרת לכל ולא תינשא לאחד ותאסר לכולם עכ"ל. דהשתא לפי"ז נמצינו למידין להחמיר בלמהך להתנסבא לכל גבר כמו בתורף דהרי את מותרת לכל אדם: