פרחי כהונה רפג

וכן היא נקראת כותבין שער"ל או שערכ"ן ולא שרה ואם כתב שרה פסול. ואם שם העריסה היה שרה ועכשו נקראת שעכ"ל או שערכ"ן כשר לכתוב שם העריסה או שם שנקראת בו. עכ"ל הבי"ד הרב"ש בקונטרס ש"נ אות ב'. הרי דבחלוקה ראשונה אתי שפיר כדעת הד"מ ובחלוקה שניה פליג עליה: והט"ז בקונטרס השמות אות שי"ן כתב והכריע בזה. דאם נקראת כן מעריסה רעכ"ל אין לכתוב רק רעכ"ל לחוד. ויש פיסול אם נכתב רחל. כמ"ש רש"ל וכן בשם שער"ל לא יזכור שרה כלל. ואם ידוע שם העריסה שרה או רחל. ואח"כ נשתנו לשער"ל או שעכ"ל יכתוב שרה המכונה שער"ל. ולרחל המכונה רעכ"ל. כנ"ל נכון דהא אין שום ריעותא בכתיבת המכונה אף שא"צ מדינא עכ"ל דנמצא בחלוקה זאת דנשתנו משם העריסה שהוא שרה לשער"ל. דלדעת רמ"א אין כותבין רק שרה שהוא שם העריסה. ולא שער"ל. ולרש"ל כותבין איזה שם שירצה משניהם, בזה דכותב שרה המכונה שער"ל. יוצא ידי שניהם. לרמ"א הרי כתב שם העריסה. ולרש"ל הרי גם שניהם. ואף שא"צ לכתוב רק שם אחד לומר כדא"ל ולמר כדא"ל. מ"מ אין ריעותא בזה שהרי כתב רמ"א בהג"ה סי' קכ"ט סט"ו על מ"ש מרן הש"ע בקיצור השם שא"צ לכתוב שם הנערות כלל כתב הוא ז"ל מיהו אם רוצה לכתוב אינו מזיק ע"כ: וכן הביא שם משם הס"ש שכתב באות ח"ת להלכה כהכרעת הט"ז, וסיים הרב"ש ונראה לי בשמות אשר אין הנקודות שוין. אם ידוע שם העריסה. כגון אם שם העריסה שרה ועכשו נקראת שערלי"ן או שרול"ה יש לכתוב שרה המכונה שרול"ה או שערלי"ן. ואם כתב רק שם העריסה שרה כשר. דהא לדעת רמ"א כותבין כן לכתחלה. וכ"כ בס"מ וכן הוא דעת מהרש"ל. וכן אם כתב רק השם אשר נקראת בו עתה כשר כדעת מהרש"ל ע"כ: ועיין בפ"ת בקונטרס ש"נ אות ב' מ"ש משם הרב ג"מ שחולק על עיקר חילוק זה דשם העריסה וכו' ודעתו להלכה אף בידוע שם העריסה הוא שרה רק שנ"ק עתה בפ"כ שער"ל וכיוצא. מ"מ אין לכתוב רק כמו שנקראת עכשו. דבנשים שאין עולין לס"ת אין נודע לכל המקור וכיון שכותב כמו שנקראת. עכ"פ לא גרע מחניכה. אבל לכתוב שם שרה. יש לחוש דמיקרי שם שאין אנו יודעים בו ביותר דפסול וכו' עיי"ש: נמצאת אתה אומר דכולן שוין לטובה בחלוקה ראשונה דאם שם העריסה היא שם הקטנות. והוא השם שנקראת בו עכשו. ומעולם לא נקראת בעיקר השם. אין כותבין בגט רק שם הקטנות ולא שם העיקר ולדעת רש"ל אדרבה אם כתב עיקר השם פסול. כיון שמעולם לא נקראת בו. וכן דעת הרט"ז. והרמ"א לא נתבאר דעתו בזה אם מפסיל בדיעבד. וכן כתב בפתחי תשובה שם: וכ"כ הרב בית יהודה במנהגים בענין שמות הגטין ס"א וז"ל המנהג הוא שאין לכתוב קיצור השם כגון דונ"א היא עיקר השם ודנינ"א אינו אלא קיצור השם ואין כותבין אלא דונ"א אעפ"י שרגילין לקרותה בשם דנינ"א. וזה דומה למ"ש הש"ע דאם שם השני יוצא משם הראשון וכו' אין צריך לכתוב שם הנערות כלל. ע"כ. ומיהו במקום שלא נזכר עליה שם דונ"א כלל דאז בודאי כותבין בגט דנינ"א עכ"ל: וכ"כ הגאון שד"ח מ"ע גט סי' מ"ב אות ד' משם גט מקושר דאם ידוע דבשעת הלידה קראוהו בשם קטנות חקי"ן או שרול"ה וכיוצא. והכי קרו לה כו"ע אין כותבין רק חקי"ן או שרול"ה. ואם בכה"ג כתב יצחק דמתקרי חקי"ן או שרה דמתקרייא שרול"ה פסול כיון דמעולם לא נקרא כך שכן דעת האחרונים מוהרי"א ומהר"י ברונה שבס"ש דפ' פ"ה גט פשוט ס"ק ס"ז. ומסתמיות דברי מוהרי"ט נראה שיש לכתוב עיקר השם דמתקרי דקטנות ע"כ. וכתב עליו הגאון שד"ח בסו"ד עיין בטיב גטין ש"א אות היו"ד סק"א דפסק דאם ידוע דנקרא איצ"ק לבד מלידה. יש לכתוב כן כמו בשרה שערלי"ן ע"כ: ומעתה בנדו"ד דשם קמר"א הוא עיקר השם. וקמיר"א הוא קיצור השם כמו אמנון אמינון בש"ב סי' י"ג עיין מצודת ציון שפירש שם שכן דרך המדברים להוסיף אותיות להקטין השם עיי"ש. וכיון שנקראת מעריסה בשם קמיר"א ומאז ועד עתה הוא השם דקרו לה כו"ע. הגם שעיקר השם הוא קמר"א אין כותבין בגט רק שם קמיר"א. ואדרבה אם נכתב שם קמר"א פסול כיון שמעולם לא נזכר עליה שם קמר"א, ואפילו בשיתוף פסול כהסכמת כל הפוסקים ודלא כמשמעות סתמיות דברי מוהרי"ט וכמ"ש הגאון שד"ח ז"ל וכן נעשה מעשה שכתבנו קמיר"א והסכים על ידי הרב מזר"ק טהור כמוהר"ר ישראל אביחצירא יחש"ל רב החונה בעי"ת ארפוד יע"א והסביבות. ועיני לשמייא נטלית יאיר עינינו במאור תורתו. לכוין לאמיתה של תורה אמן. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן כ שאלה על דבר הגט שסדרנו פה בעי"ת תמושנת יע"א ונשלח לארפוד יע"א, ועכבוהו מליתן אותו השליח ביד האשה. משום שמצאו בו אות מ"ם דתיבת בשמנה עשר לירח וכו' הוי"ו אינה נוגעת בגוף האות גם גימ"ל דתיבת גבר היו"ד אינה נוגעת בקו של מטה ואלף דתיבת בדלא רחוקה משאר האותיות. וההרשאה כתובה באותיות שבורות דהיינו התי'ו אינה מחוברת הרגל עם הגג. ועל זה כתבתי להכה"ג כמוהר"ר ישראל אביחצירא יחש"ל, שאין ראוי לעגן האשה בשביל פיקפוקים הללו: תשובה. הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני. כי בודאי הפשוט הוא. שאותיות הללו שאינם נוגעות