פרחי כהונה רפב

לבטל הגט. ולדעת העיטור יכול לבטל הגט וכו' ע"כ: ועיין להגאון שד"ח מע"ג סי' ג' אות ל"ג מה שהשיבו לו רבני טבת"ו ז"ל על ענין זה. וז"ל השייך לענינינו ולענין הספק אי מהני ביטול מעכשו ברצון שניהם. גם בזה צדק כת"ר דבמחלוקת שנוי בין הפוס' ועיין להרב פ"מ ח"ב סי' נ"א ומכתמ"א תקל"ד ע"ג וחק"ל סי' נ"ו דקל"ז שכתב דבתנאי שאינו להנאת אשה סברת יחיד הוא הרמב"ן. דס"ל דיש ביד שניהם לבטל כיון דהרי"ף וכו' אין בדבריהם הכרח. אך בתנאי דלהנאתה נראה דספק שקול הוי. כיון דהרמב"ן והר"ן והריטב"א והרא"ה ס"ל דביטל התנאי במחילתו. כיון דהסכימה גם היא לבטל כולהו ס"ל דבטל הגט. אף דיש חולקין על זה התוס' וריב"א והרמ"א והרא"ש. מידי ספק לא נפיק עייש"ב. א"כ ודאי דלכתחלה יש לנו לומר דביטול הגט בתנאי דמעכשו. אפילו בנתרצו שניהם ותנאי להנאתה. דל"מ הביטול ולחומרא. ופוק חזי מ"ש הרב המבי"ט ח"ב סי' א' בפשיטות, דמ"ש הראשונים דבהסכמת שניהם יכולים לבטל. היינו דוקא לבטל קיום התנאי, וע"י כן מתבטל הגט. אבל לבטל הגט אין בידם עיי"ש. גם הרב חק"ל שם דקל"ו ע"ד כתב דגם להפוסקים דגם במעכשו והסכימו שניהם לבטל. או בתנאי דלהנאתה דיכולים לבטל היינו דוקא לבטל קיום התנאי. דכיון דלא נתקיים התנאי בטל הגט. אבל עכ"פ לבטל הגט אין יכולים לכ"ע. ודלא כשו"ת מוצל מאש סי' כ"ב. וכבר תמה על דבריו הרב דברי אמת וכו' וכיון שכן ודאי דיש להחמיר אף בנתרצו שניהם. ובתנאי דלהנאתה היכא דהויא לבטל הגט עד כאן לשונו: ושם באות ל"ח כתב משם רבני צפת"ו ז"ל שהשיבו ג"כ ע"ע זה. וז"ל הש"ל העולה מהאמור דכהן שגירש ע"ת שאם לא יחזור עד זמן פלוני תהא מגורשת מעכשו ובתוך הזמן ביטל הגט. דינא הוא דהוי ספק מגורשת ואפילו נתרצו שניהם יש לדון כן שלא להתירה לעלמא לחוש לדעת הסוברים דמיהני ביטול ברצון שניהם ולא להתירה לחזור לבעלה כהן לחוש לדעת הרי"ף שאין ביטולו ביטול. והרי היא גרושתו. ודיינינן לה בספק מגורשת להחמיר בכל צד כמ"ש הטור סי' קמ"א נאבד הגט והיא אומרת שקבלה מיד השליח. אעפ"י שהבעל והשליח מודים אינו גט. והיא ספק מגורשת, ואם בעלה כהן אסורה לחזור לו. וכן לעלמא לא שריא עד דיהיב לה גיטא אחרינא. ואם מת אסורה לכהן וחולצת ולא מתיבמת ע"כ: הרי שו"ר לפניך דסברת הרמב"ן ז"ל יחידאה היא. וכל הפוסקים ז"ל סברי מרנן דבנתגרשה בגט דמעכשו וע"מ אינו יכול לבטל התנאי לביטול הגט. ואפילו בתנאי שהוא להנאתה, ואפילו הסכימו שניהם לבטל התנאי לבטל הגט. ואף דיש חולקין אם הוא תנאי שהוא להנאתה דיכול לבטל. מ"מ מידי ספיקא לא נפקא. וא"כ הכא בנדו"ד שהמגרש הוא כהן חובתנו היא למיזל לחומרא. ולפסוק שהיא מגורשת ואסורה לחזור לבעלה אפילו בהסכמת שניהם לביטול הגט. אבל להתירה לעלמא בודאי צריכה גט אחר בלאו הכי, שהרי הגט השני שנתן לה בתנאי אם וכו' חל עליו הביטול כשביטל תנאו וביטל הגט. ולהכי צריכה גט אחר להתירה לעלמא זהו מה שהעליתי במצודתי בס"ד כפי אשר בינותי בספרי דב'י ר'ב מרנן ורבנן ספרי הפוסקים ז"ל ועיני לשמייא נטלית יאיר עיני בתורתו הקדושה וינחני במעגלי צדק למען שמו יתברך כיר"א נאם החותם הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן יט שאלה באשה המתגרשת דכולי עלמא קרו לה קמיר"א וזה השם נגזר משם קמר"א ורק לקטנות השם קורין לה קמיר"א. ושאלתי את פי אבי הנערה ואמה ואמרו שזה השם קמיר"א הוא שנתנו לה בעריסה והוא השם שנקראת בו בפי כל. ומעולם לא נקראת בשם קמר"א לא בקטנותה ולא בגדלותה, ומפני כך נסתפקתי אם לכתוב בגט שם קמירא הגם שהוא שם קטנות. כיון שהוא השם שנתנו לה מלידה ועד עתה היא נקראת בו. או רק לכתוב קמר"א שזה הוא השם הרגיל וידוע לקרות בו: תשובה. הנה בדרכי משה בסדר גטין אות ז' כתב באשה אחת שכתבו בגט זוס"א, אעג"ב דרובא דעלמא קרו לה זוסלי"ן. מאחר שאמה קראה לה זוסא הכי כותבין. ונראה דאם קראוה זוסלי"ן בילדותה כותבין זוסלין ולא זוס"א, וכ"מ בטופס ישן בשם מהרא"י שאם קראו לה שם העריסה שערלי"ן כותבין כך ולא שרה ע"כ. ובאות ח"ת כתב באשה שנקראת חנליי"ן. כתב מהרי"ו דכותבין חנה ולא המכונה חנליי"ן משום דהוי קיצור השם. וכתב עליו הרב ז"ל דמיירי שבתחלה קראוה חנה ולבסוף היתה נקראת חנליין ע"כ: וביאור דבק"ו ז"ל נראה דס"ל דלעולם אזלינן בתר שם העריסה. ואפילו שיהיה הוא שם קטנות. שהרי שם שערלי"ן הוא נגזר משם שרה. ואפי"ה אם קראו לה מעריסה שערלי"ן כותבין כך ולא עיקר השם שהוא שרה. וכן נמי באשה שנקראת חנליי"ן דכתב מהרי"ו דכותבין חנה היינו משום דקרו לה מעריסה חנה. הלא"ה אם קראו לה חנליי"ן בעריסה. אעפ"י ששם חנה הוא עיקר השם. אין כותבין רק שם חנליי"ן וכן מוכרח לפרש לפי דבריו ז"ל במ"ש באות רי"ש משם מהרי"ו בשם רעכלין שכותבין רחל היינו משום דשם העריסה היה רחל. וס"ל ז"ל דאין חילוק בזה. בין שיהיה שם העריסה הוא הנקראת בו עכשו. אפילו שיהיה שם הקטנות. בין שמעריסה קראוה שערלי"ן ועכשו נקראת שרה. לעולם כותבין שערלי"ן: ומהרש"ל ז"ל סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא וז"ל אם שם העריסה שער"ל או שערכ"ן