פרחי כהונה רפא

קמ"ד שפירש כן. והרמ"ה שחילק סבר כפירוש הרי"ף נמצאת אומר מעתה מאחר שהרשב"א והר"ן הסכימו לפירוש הרי"ף. ופסקו כן הרמב"ם והש"ע מינה נלמוד נמי דנקיטינן כדעת הרמ"ה שפירש כדעת הרי"ף ומחלק דאם אמר מעכשו אפילו הסכימו שניהם לבטלו אינו בטל. וכמש"ל דאין שייך חילוק זה רק לפי פירוש הרי"ף: ומיהו כל זה בהני"ח לפי גרסא שלפנינו בש"ס דקתני ה"ז גטיך כ"ז שאעבור ולא קתני ע"מ וכו' דבהכי מיירי כדפריך וליחוש שמא פייס. ועפ"י גירסא זו מחלק הרמ"ה. אמנם לפי מה שכתב הר"ן ז"ל שיש נוסחאות שגורסים בברייתא על מנת שאעבור, תו ליכא לחלק בין אמר מעכשו או לא שהרי בע"מ מיירי ואפי"ה פריך וליחוש שמא פייס דמשמע שאם הסכימו שניהם וביטול התנאי בטל הגט אפילו במעכש"ו. וזה דעת הרמב"ן ז"ל שכ"כ הר"ן משמו. וז"ל דלפי גירסא זו למדנו בפירוש שהנותן גט לאשתו. אעפ"י שאמר לה מעכשו. אם התנה עליה תנאי וביטלוהו שניהם בטל הגט. שאין התנאי כלום. מאחר שביטלו אותו ואין רוצין שיהא תנאי. דהא הכא ע"מ קאמר לה. שהוא כאומר מעכשו ואפי"ה פרכינן וליחוש שמא פייס. ומיהו דוקא כשהסכימה היא בביטולו. הלא"ה לא ע"כ וכ"כ הה"מ בשם הרמב"ן וסיים וכתב הרמב"ן ז"ל שכן הוא דעת רבינו ע"כ: ומעתה לפי זה שהרמב"ם דעתו כגירסא זו. מוכרח לומר שמרן הש"ע שהעתיק דבריו הכי נקיט להלכה. דאף במעכשו אם הסכימה גם האשה לבטל התנאי שהוא בטל. ודלא כהרמ"ה שמחלק כמש"ל: אמנם אחר העיון נראה. דמ"ש הרמב"ן דדעת הרמב"ם מסכמת לדעתו מרן בב"י לא כן ידמה שהרי כתב על דברי הרמ"ה שזה דעת הרמב"ם וכו'. ונמצא דמפרש מ"ש הרמב"ם בפ"ט חוששין שמא פייסה ומחלה לו וחזר וביטל הגט וכו' מוקי לה דהיינו בתנאי אם וכו'. אבל בתנאי דמעכשו אין חוששין שמא פייסה וכו' וחזר וביטל הגט דלא מהני ביטול. וזה כדעת הרמ"ה. ועל כוונה זו העתיק בש"ע כדברי הרמב"ם. ואעג"ב דאיכא למימר דמה שכתב הרב"י שדעת הרמ"ה כדעת הרמב"ם כוונתו היא דוקא על תנאי מעכשו שאינו יכול לבטלו הוא לבדו ובהאי. מילתא אתייא כדעת הרמב"ם. אבל אם נתרצו שניהם פליג הרמב"ם דיכולים לבטל אפילו במעכשו. א"כ הי"ל לפרש ולא לסתום דבריו. וכן הרב"ח כך הבין בדברי הרב"י שכתב וז"ל וכתב הב"י שזה דעת הרמב"ם אבל הה"מ כתב משם הרמב"ן וכו' ושכן דעת הרמב"ם דמשמע דכך כוונת הרב"י שדעת הרמב"ם אתייא כהרמ"ה בכולה מילתא דבמעכשו אעפ"י דשניהם הסכימו לבטל התנאי אינו בטל. ודלא כמ"ש הבאה"ג משם הה"מ ומה גם דדעת הרמב"ן ז"ל רבו החולקים עליו. כמ"ש הר"ן שם עמ"ש הרמב"ן ולפיכך האומר ע"מ שתתני לי ר' זוז. אם קבלה עליה שלא תקיים התנאי ולא תתגרש באותה נתינה. בטל הגט מעתה. ואצ"ל שאם לא נתנה לשם תנאי. ונתנה לו לשם מתנה הגט בטל אלא אפילו אמרה אח"כ נותנת אני ומקיימת התנאי. כבר נתבטל שכיון שבידם לבטל התנאי שלא תתן. מכיון. שביטולוהו בטל לגמרי ושוב אין לו קיום עכ"ל, וכתב הר"ן ואני תמיה. אם איתא שהיא יכולה לבטל התנאי ולומר שאעפ"י שנתקיים יהא כאלו לא נתקיים ולבטל הגט בכך. היכי אסיקנא לעיל דף ע"ד ע"ב בדאמר מחולין לך דאינה מתגרשת נהי דמעיקרא לצעורה איכוון. למה לא לא יהא בידו לומר שיהא כאלו לא נתקיים. כשם שבידה לומר שיהא כאלו לא נתקיים. ולפיכך אני אומר שבכל גט הניתן במעכשו או בע"מ דכאומר מעכשו דמי דאין כח ביד שניהם לבטל התנאי. אלא דוקא במתנה להנאתה של אשה. כי הכא שהתנה אם לא באתי. וכל זמן שאעבור מכנגד פניך. דמסתמא להנאתה מתנה עמה. ולומר שאם לא ינהוג עמה מנהג אישות בזמן הזה: שלא תתעגן מחמתו, ותהא מגורשת ומשו"ה פריך וליחוש שמא פייס ומחלה לו והוייא כאומרת כלום אמרתי אלא להנאתי. זו היא הנאתי. אבל במתנה עמה ע"מ שתתני לי ר' זוז. ונתגרשה מעכשו. ודאי לא כל הימנה לומר שאפילו קיימה תנאה. שלא תהא מגורשת עכ"ל. הרי נקטינן לדעת הר"ן דבנתגרשה בגט דמעכשו. דאין ביד שניהם לבטל התנאי. רק דוקא במתנה להנאתה של אשה. אבל לא במתנה לצעורה. ודעת הר"ן בכאן אתייא כדעת הרא"ש בתשובה שהביא רבינו הטור. סוסי' קמ"ד וכמו שפירשה רבינו ב"י שם וכ"כ על דברי הר"ן הללו וז"ל ואלה דברי הר"ן האחרונים קרובים לדברי הרא"ש בתשובה ע"כ: גם התשב"ץ ז"ל בסי' ס"י קי"ח בח"א הביא דעת הרמב"ן וכתב עליו ובלשון הזה כתב הריטב"א בלי פחת ויתר. אבל בספר אבן העזר כתב תשובה להרא"ש ז"ל שנראה ממנה שדעתו שאם נתבטל התנאי נתקיים הגט לאלתר. וזה לשון ספר אה"ע כתב א"א הרא"ש ז"ל וכו' וסיים ולפי דעת הרא"ש ז"ל נראה שאפילו בטל הגט בפירוש אינו בטל. כיון שמסר לה מעכשו ע"כ. הרי גם הוא ז"ל מפרש דדעת הרא"ש שכתב שיכול לבטל התנאי במעכשו היינו דוקא ביטול התנאי לקיום הגט אבל ביטול התנאי שהוא לבטל הגט אינו יכול לבטל. ונמצא דפליג על הרמב"ן כמש"ל. ועפ"י זה כתב הרב"ש בסי' קמ"ד ס"ק ט"ו דהרא"ש לא פליג על הרמ"ה שהביא הטור דסבר אפילו בריצוי שניהם אינו יכול לבטל דהרא"ש לא מיירי אלא לבטל התנאי יכול לבטל אבל לבטל הגט י"ל דס"ל ג"כ כהרמ"ה. ואין מוכרח מ"ש הטור בסי' זה דהרא"ש חולק על הרמ"ה. ולפי מ"ש י"ל דלא פליגי. וכ"כ הרשב"ץ בשם הרא"ש דאינו יכול לבטל הגט ועיין ב"י סוסי' קמ"ג (הנה בב"י שם הביא תשובת התשב"ץ והיא כולה מוטעית בט"ס ויש על המעיין לתקן המעוות) והיינו מ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ו דיכול לבטל התנאי ויטול הגט מיד. אבל אין יכול