פרחי כהונה רפ

התנאי. הרי זו מקיימת התנאי וכבר היא מגורשת משהגיע הגט לידה וכן הוא במרדכי פרק מי שאחזו סי' ת"ל בתשובה לרבינו פרץ ז"ל וכו' וראיה לדבריו מדאמרינן בפ' האמור ובפ' מי שאחזו הרי זה גטיך ע' שתתני לי ר' זוז מגורשת והיא תתן. ופליגי בה רב הונא ורב יהודה. רב יהודה אמר לכשתתן, ורב הונא אמר והיא תתן וקאמר איכא בינייהו שנקרע הגט או שאבד קודם שנתנה ר' זוז. וקאמר התם טעמא דרב הונא משום דכול האומר ע"מ כאומר מעכשו דמי, ופסקו כוותיה בפ"ק דקידושין. וע"כ לא פליגי אלא היכא דלא אמר מעכשו אלא ע"מ לחודיה דר"י סבר לאו כאומר מעכשו דמי. ור"ה סבר כאומר מעכשו דמי. אבל באומר מעכשו כו"ע מודו. אלמא כל תנאי דאומר מעכשו ולא תלאו במיתה. מעכשו ממש קאמר ואפילו אם נתקרע הגט קודם קיום התנאי. מגורשת מההיא שעתא ובלבד שיתקיים התנאי לסוף. ע"כ ועיין בבית שמואל סימן קמ"ד סק"ג שכתב שאף להחולקים בענין שכ"מ וסוברים דצריך שיהיה הגט קיים בשעת מיתה היינו דס"ל דכוונתו לאחר הגט כל מה שיכול. אבל בבריא בודאי המגרש בתנאי מעכשו לכ"ע מתחילים הגירושין מיד ועיי"ש ועיין ד"מ רי"ס קמ"ה שהביא מ"ש המרדכי וכו' ועיין בתשובות מהריק"א דיני יבום וחליצה סימן ה' דמיירי לענין שכ"מ כמ"ש הרב בית שמואל ועיין בפ"ת שם סק"א ד"ה והנה הפוסקים וכו' שכ"כ משם הנז' וסיים אמנם מצאתי בסה"ג של מהר"י מינץ העתיק שם סדר גט אחר של מהרי"ק ז"ל. ומבואר שם שגם באופ"ז צריך שישאר הגט שלם בלי קרע וטשטוש ביד האשה עד כלות זמן התנאי עיי"ש. ושוב מצא בתשובת שיבת ציון שנשאל על ענין זה. בגט הניתן מעכשו אם לא באתי עד יב"ח וכו'. וכתב להרב השואל יפה עשה כבודו שלא קרע הגט וחשש לדעת מהרי"ק ומהר"י מינץ בסה"ג. וכן בכנה"ג חלק ט' אות י"א כתב כן. וסיים בדיעבד בוודאי אין לחוש לזה ובטלה דעתם נגד הרבה גדולים הפוסקים ראשונים וכו'. מ"מ ראוי לחוש לכתחלה לדעת המחמירין הנז"ל וכו' עכ"ל. ועיין תוס' קידושין דף ס"ג ע"א ד"ה כגון וכו' בסו"ד וצריך לדקדק אליבא דרבי יוחנן וכו' ומה שיישבו שם עיי"ש: הרי ברור לעין כל כשמש דבתנאי ע"מ ומעכשו אף אם נתקרע הגט קודם שנתקיים התנאי הרי זו מקיימת תנאה והיא מגורשת משעה שבא הגט לידה ואין כאן מקום להחמיר בזה לפי דעת מהרי"ק ומהר"י מינץ ז"ל השתא דנקרע בדיעבד. משום דאתייא לידי קולא להתיר מגורשת לכהונה: ועתה נשוב עוד אל הבא"ר להתיר ספק שלישי. אם הסכימו שניהם הבעל והאשה לביטולו של גט, אי הוי מבוטל אפילו בתנאי דמעכשו וע"מ או לא הנה איתא בפ' מי שאחזו דע"ו ע"ב וז"ל משנה שם הרי זה גטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום, היה הולך ובא הולך בא. הואל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ופריך בגמ'' והא לא עבר. ואוקמה רבי יוחנן מי קתני הרי זו מגורשת. ה"ז גט קתני. דלא הוי גט ישן. ולכי מצו תלתין יומי הוי גיטא. תניא כוותיה דר"י ה"ז גטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום. והיה הולך ובא. הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט. ולגט ישן אין חוששין. שהרי לא נתייחד עמה. ופריך הש"ס וליחוש שמא פייס. אמר רבה בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומרת נאמנת עלי לומר שלא באתי, פירש"י וליחוש שמא פייס. כשהיה בא אצלה. פייס קטטה שביניהם ונתייחדה עמה. ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואמר פייסתי ע"כ. וכ"פ רבינו הטור סי' קמ"ד אמר לה ה"ז גטיך כ"ז שאעבור פניך ל' יום שלא אראך יהא גט. אעפ"י שהיה הולך יבא ה"ז גט כשר. וראוי להתגרש בו לכשיתקיים התנאי דהיינו שהיא ל' יום שלא ראה אותה וכו' והיא שהאמינה תחילה שאף אם יאמר שנתייחד עמה שתהא נאמנת להכחישו לומר דלא נתייחד עמה וכו'. וכתב משם הרמ"ה ודוקא שאמר כ"ז שאעבור ולא אמר מעכשיו. אבל אמר לה מעכשו אם לא אעבור. או ע"מ שלא אעבור, כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאו ואין צריך להאמינה וכתב עוד לפי מה שכתבתי בשם א"א הרא"ש ז"ל דאף בתנאי דמעכשו יכול לבטל אין חילוק ע"כ ועיין בהגהות חדשות מה שהגיה על דברי הרא"ש הנז': וכתב רב"י שדעת רביהט"ו בניחוש שמא פייס הם כדברי רש"י שפירש פייס קטטה שביניהם ונתייחד עמה. אבל הרשב"א והר"ן כתבו שאין נראה להם אלא כמו שפירש הרי"ף בתשובה. דה"ק ליחוש שמא פייס בדברים ומחלה התנאי. וכ"כ הרמב"ם בפ"ט חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא. ומחלה לו וחזר וביטל הגט כשפייסה ומפני חשש זה יהיה הגט פסול לאחר ל' יום ע"כ וכן העתיק מרן בש"ע סעיף ז'. וכתב עוד בב"י שם דדעת הרמ"ה וכו' היא דעת הרמב"ם וכו': ונראה שהחילוק שבין פירש"י לפירוש הרי"ף ז"ל הוא כן דלפי פירש"י שפירש שמא פייס וכו' נתייחד עמה דהו"ל גט ישן דפסלוהו רבנן משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. אז אין חילוק בין אמר מעכשו לאמר כל זמן וכו'. דבכל ענין הוי גט ישן. אבל לדעת הרי"ף בתשובה שמפרש ליחוש שמא פייס בדברים ומחלה התנאי אז יש לחלק דאם לא אמר מעכשו דמצי לבטל תנאו. חיישינן שמא פייס ומחלה התנאי. אעג"ב דבלא פייס מצי לבטל בפ"ע. מ"מ י"ל דלא חיישינן שמא ביטל דלא שכיח. אם לא דפייסה תחלה כמ"ש הב"ח בסי' קמ"ד אבל אם אמר מעכשו דלא מצי לבטל תנאו. תו לא חיישינן לשמא פייסה ומחלה התנאי שאעפ"י שהסכימו שניהם לבטל התנאי לביטול הגט אינו בטל. ועפ"י חלוק זה א"ש במאי פליגי הטור והרמ"ה דלדעת הטור דסבר כפירש"י כמ"ש הרב"י אין חילוק בין אמר מעכשיו ללא אמר. רק כל זמן שאעבור וכו'. ודברי הרא"ש שהביא הטור יבואר לקמן בס"ד, ועיין שם בפרישה סי'