פרחי כהונה רעט

רב"י דנראה לו לסמוך על זה היכא דכבר נישאת. אבל אם לא נשאת עדיין, הדן עם החולק להצריכה גט משניהם כדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל. דמוכח מזה דדברי הרמב"ם שכתב דפסולי מדרך אישות מדבריהם. משמעותן כפשוטן שהם מדרבנן ממש. וכן דעת מור"ם בהגה בחומ"ש שם שכתב משם הרמב"ם דקרובי האם נמי אינן פסולים אלא מדרבנן ע"כ. ומדשמעינן ליה דקרובי האם הם מדרבנן. שמעינן נמי דקרובי אישות הם מדרבנן דבחדא מחתא מחתינהו הרמב"ם ז"ל כמש"ל. אכן הש"ך חולק על דברי רמ"א וכתב דדעת הרמב"ם דפסולים מדאורייתא, וכמ"ש התשב"ץ כנז"ל עיי"ש בש"ך ועיין בח"מ וב"ש באה"ע סי' מ"ב מ"ש בזה: נמצאת אומר מעתה. דפסולי עדות בקרובים מדרך אישות. במחלוקת שנויה אם הם מדאורייתא או מדרבנן. אבל כד מעיינת שפיר בדברי הפוסקים ז"ל מצאנו ראינו אור דכ"ע מודו דבנדון תרי בעל כאשתו רא' בשני. לדעת הרי"ף והרמב"ם דפסלי בהו לא פסלי אלא מדרבנן. כמ"ש הרז"ה בעל המאור ז"ל שכתב ואם תשאל ותאמר מה ראה רבי יוסי לחלוק בגיסו לומר שיש לו בנים ואין לו חתנים אפילו מאחות אשתו. משא"כ בכל הקרובים וכו'. תשובתך היינו טעמא דר"י, דס"ל חד בעל כאשתו אמרינן תרי בעל כאשתו לא אמרינן דומייא דההיא דאמרינן ביבמות בפ' כיצד לענין שניות דמפליגינן בין היכא דמקרב לה בחד קידושין להיכא דמקרב לה בב' קידושין. וכל חתיניהון דתנן במתניתין לבד מגיסו כולהו בחד קידושין מקרב להו. הילכך בן גיסו פסול הוא לו. דהא בחד קידושי מקרב ליה. והיינו דתני בעל אחות אמו. אבל חתן גיסו כיון דלא מקרב ליה אלא בתרי קידושי. משו"ה מכשר ליה רבי יוסי. והקשה עוד אי הכי גיסו נמי דהא בתרי קידושי מקרב ליה. וכיון שכן אפילו הוא גופיה ליתכשר. ותירץ דכיון דבעל כאשתו מהאי קרא דדודתך היא קא הויא ליה. ילפינן מיניה כל דדמי ליה. מה התם ערוה דחשבינן ליה כאלו היא אחות אביו. אף כל שבנקבה ערוה, עשו בעלה כמוה. ובזכר עשו את אשתו כמוהו. נמצא גיסו כיון דקאי במקום ערוה שהרי אחות אשתו ערוה היא לו. אמרינן בה בעל כאשתו. אעג"ב דמקרב לה בתרי קידושי אבל אינך דלא קיימי במקום ערוה אי מקרבי בחד קידושי כגון חתניהו דתנן במתניתין וכו' ואי מקרבי בתרי קידושי כגון חתן גיסו כשירין: דכיון דלא קאי במקום ערוה. לא אמרינן בה בעל כאשתו. דלא דמי למאי דגלי ביה קרא דודתך היא. והיינו טעמיה דרבי יוסי ע"כ הרי לך דלא שמעינן מקרא דדודתך היא דבעל כאשתו אלא אי מקרבי בחד קידושי או אפילו בתרי קידושי וקאי במקום ערוה, אבל חתן גיסו דלא קאי במקום ערוה ומקרב ליה בתרי קידושי. לא שמעינן ליה מדרשא דקרא ומה גם לדעת הרמב"ן במלחמות דפליג על הרז"ה וסובר דאף בתרי גיסו ראשון בראשון אינו פסול אלא מדבריהם. שכתב והכלל שנראה לי באישות. שאין אשה כבעלה מה"ת אלא בקרובי עצמו. דהיינו בחד קידושין. כענין שכתב דודתך היא וכל קורבה שהאשה בה כבעלה הבעל בה כאשתו. מסמך הכתוב דודתך היא. אבל בשני קידושין מתורת משה רבינו לא למדנו. מדבריהם למדנו. שלא ראוי להוסיף אלא של ראשון בראשון דהיינו גיסו בעל חורגתו. וכו'. ע"כ הרי דסבר דגם בתרי גיסו דלאו קרובי עצמו. אלא ע"י שני קידושין. לא למדנו אלא מדבריהם, כיון שהוא מיהת ראשון בראשון אבל חתן גיסו שהוא בשני קידושין. והוא שני בראשון אין לנו להוסיף גם מדבריהם ולמאן דמוסיף בהו כפי דעת הרי"ף והרמב"ם ודעמייהו. שמיע להו דגם ראשון בשני גזרו בו חכמים. וכ"כ בסוף דבריו וז"ל ומיהו לתנא דמתניתין דפסיל חתנים בגיסו. אית ליה תרי קידושין כהאי דשני בראשון הוא. ואפשר דבכל שני בראשון נמי אית ליה וכו' ע"כ. וכן פירש מוהריק"ש ז"ל בתשובת אהלי יעקב סי' פ"א בתשובת הגאונים שהביא מהר"ם אלשקאר ז"ל. שכתבו דבעלי קרובות פסולין להעיד. ה"מ זה לזה. אבל כשרין לעלמא דלאו קורבה גמורה היא. משא"כ באחין ובשאר קרובין ע"כ ומפרש לה מוהריק"ש ז"ל דאינהו לא מכשרי. אלא כקורבת תרי בעל כאשתו שאינה דבר תורה. ומשו"ה מכשרי ליה לעלמא כדדייק לישנייהו שכתבו בעלי קרובות וכו' דהיינו שני בעלי שתי קרובות בעדות אחת וכו' ועיי"ש. והביא עוד דעת הרמב"ן כנז"ל ושכ"כ הר"ן בחידושי סנהדרין וז"ל שפיסול שני קידושין מתורת משה רבינו לא למדנו. מדבריהם למדנו. והם לא גזרו אלא בקורבה ראשונה. ע"כ נמצאת אתה למד. דאף בבעלי שתי אחיות שהם ראשון בראשון דעת רוב הפוסקים מסכמת שהם פסולים מדרבנן. כ"ש אחד נשוי רחל ואחד נשוי דינה בת לאה שהם רא' בשני. למאן דפסיל בהו אינו פוסל אלא מדרבנן. וכ"כ בפשיטות הנובי"ת באה"ע סי' ע"ו שהרבה להשיב על דברי הש"ך שדחה דעת הרמ"א שפירש שדעת הרמב"ם דפסולי קרובי האם וקרובי אישות הם מדרבנן כמש"ל. והנוב"י העמיד דברי הרמ"א בכמה הוכחות. וכתב דעכ"פ תרי בעל כאשתו בראשון בשני. וכן אפילו חד בעל באשתו בשני בשני לא אשכחן בקרא. ועל כרחנו דרבנן נינהו ע"כ ועיי"ש ועיין במרדכי פ' זה בורר שם בהגה מה שחילק במאי דשמעינן מקרא דאשה כבעלה ובעל כאשתו וכו' ובנוב"י שם בפירוש דברי המרדכי הנז': ומעתה שעלה בידנו דתרי בעל כאשתו ראשון בשני הם פסולים מדרבנן. נמצא שהאשה הזאת היא מגורשת מדאורייתא, ותנאי הראשון שהוא בתנאי ע"מ עודנו בתוקפו. שלא יוכל לביטול הגט. ולא מהני בביטולו רק לגבי גט שני שהוא בתנאי אם וכו' שצריכה גט אחר להתירה לעלמא. אבל לגבי בעלה היא מגורשת ופסולה לכהונה. ואעפ"י שבשעת כתיבת הגט השני נתקרע הגט הראשון לי"ב קרעים. הרי כתב הרמב"ם דבתנאי ע"מ אם אבד הגט או נשרף קודם שנתקיים