פרחי כהונה כז

נראה דהוא שלא בדקדוק, דבסי' רס"א מבואר דשלשה רבעי מיל הוא שיעור ביה"ש ואינו מגיע לשיעור רביעית שעה וכו'. ולא נהגו הראשונים שיעור זה המוזכר "באלמג'רב" אלא לחומרא לענין מילה שאינו נימול אלא בתשיעי ואינו נימול בשבת. אבל לשאר מילי אוקמה אדינא וכדכתיבנא בס"ד עכ"ל. הרי דקאמר מא "דאלמג'רב'" הוא חצי זמן ביה"ש לעולם בין שיהיה שיעורם רב כמו לענין מילה שהוא שיעור שעה. בין שיהיה שיעורם מועט כמו לשאר מילי דחשבינן להו לביה"ש שיעור ג' רבעי מיל, וזמן ביה"ש דקאמר הרב הוא בתחלת שקיעה שנייה. ועל כרחין על אותו זמן קאמר "דהאלמג'רב" הוא חצי ביה"ש. וא"כ אפילו לענין מילה דחשבינן חצי שעה מלפני "למג'רב" וחצי שעה מלאחריו ביה"ש. אותו חצי שעה המוקדם אינו נכנס בסוג שיטת הגאונים. ונמצא לפי שיטתו ז"ל עד עבור חמשה ושלשים מינוט מתחלת השקיעה אינו בכלל הספק והוא יום גמור ומשם והלאה יש ספק לענין מילה. ונמצאת אומר דאותו זמן שהוא לילה לשיטת הגאונים. הרב בית יהודה חשיב ליה יום גמור בלתי שום ספק. ועוד אפילו יהבינן ליה כל דיליה ז"ל קשיא דידיה אדידיה: דלפי דב"ק קריאת "למג'רב" דאתנח ביה סימנא שהוא חצי ביה"ש יהיה אחר ששה ושלשים מינוט מתחלת השקיעה. והרי כתב לעיל והוכיח במישור דקול הקורא "למג'רב" הוא אחר שמנה מינוט מהשקיעה. ואיך תוך זמן שלא נתייבש דיו מעל הקולמוס סתר דבריו אחר נשיקת עפר רצפת קבר מנוחתו ז"ל: אשר על פי לחצנו זה הדחק שאי אפשר להלום מנהג זה עפ"י שיטת ר"ת. נראה לפי קוצ"ד לומר דאעפ"י דמעיקרא נטתה דעת הרב ז"ל אחר שיטת ר"ת לבסוף חזר בו כאשר עיני צדיק תחזינה סוגייא דעלמא דלא כר"ת. אמטו להכי עשה סמוכין דרבנן למנהג עפ"י שיטת הגאונים ז"ל. ואף אם לא גילה דעתו בזה בשום מקום בספריו הקדושים. אפשר שכתב כן ולא זכינו לה. ועל כרחין לומר כן שהרי אתנח ביה סימנא "שהאלמג'רב" הוא חצי ביה"ש וזמן זה אינו אלא בתחלת השקיעה. ואתי שפיר לפי שיטת הגאונים. דבין השמשות זמנו משקיעת החמה שאינה נראית עוד על הארץ עד י"ג מינוטין וחצי כמש"ל ומה שנהגו להחמיר לענין מילה בשיעור חצי שעה מלפני "אלמג'רב" וכן מלאחריו משא"כ בשאר מילי כמ"ש בבית יהודה ח"ב כנז'. היינו משום דלאו כו"ע בקיאי בזמן התחלת ביה"ש וסופו. להכי נתנו שיעור מרווח דלא אתו למטעי שיש קרוב יותר מרביע שעה לפני השקיעה שהוא ודאי יום בתחלתו, וכמו שפסק מרן הש"ע בסי' רס"א ס"ג מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות. וכתב הרו"ח אות ב' והפת ה"ד או"ג דהנכון להדליק שליש שעה קודם שקיעת החמה הבי"ד הכ"ף החיים הנד"מ עיי"ש אות כ"ג. והיינו שיש חצי שעה מלפני "למג'רב" שליש שעה קודם השקיעה ועשרה דקים אחר אחר השקיעה לפני "למגר'ב". דאז ליכא למיטעי להכנס בספק איסור ביה"ש. וכן בחצי שעה מלאחרי "למג'רב": שיעור שיראו ג' כוכבים בינונים שאז הוא ודאי לילה וכמ"ש הש"ע בסי' תקס"ב ס"א כל תענית שלא שקעה עליו חמה דהיינו שלא השלימו עד צה"כ דהיינו שיראו ג' כוכבים בינונים ע"כ. ושיעור זה הוא כמו שני שלישי שעה אחר שאין השמש נראית עוד על הארץ כמ"ש הכ"פ החיים בסי' רס"א וסי' של"א עיי"ש. וכ"כ הרב בן איש ח'י פרשת ויצא אות א' דמאחרין תפלת ערבית במוצ"ש וכו'. ובעיר "בגדאד" נוהגין להמתין עד שיעבור שליש שעה מקריאת "המוג'רב". ומר אביו זלה"ה היה מחמיר להמתין עד חצי שעה ע"כ. וכן נמי לענין מילה כדי שיצא הספק מלבו. כתב הרב בית יהודה דנהגו לחשוב חצי שעה אחר "למג'רב" לביה"ש למי שנולד אז שאין מלין אותו לשמנה בשבת. עד יום ראשון והנולד אחר זמן זה נימול בשבת שאז ודאי לילה ובזה יצאו מידי ספק איסור שבת. ועפ"יז מדוקדק מאי דנקט בלשונו הטהור והכלל מעת שקיעת החמה וכו' ולא נקט משתשקע וכו' דהוה משמע מסוף השקיעה כמ"ש התוספות בשבת שם. וכ"כ הרה"מ בשם ר"ת והרמב"ן ז"ל דמשתשקע משמע מסוף השקיעה ששקעה כבר. ומשקיעת החמה הוא תחלת השקיעה. ומדנקט מעת שקיעת החמה משמע מתחלת השקיעה דאתי שפיר כשיטת הגאונים ז"ל. וכן נמי מדוקדק דנקט מעת וכו' ולא משקיעת וכו'. דר"ל מעת שרוצה החמה לשקוע ועדיין לא שקעה. דמשקיעת משמע מתחלת השקיעה כמש"ל. וכוונתו ז"ל לומר מעת שרוצה החמה לשקוע הוא בסוג בין השמשות לענין מילה עד שיראו ג' כוכבים בינונים: ואתי שפיר מ"ש בפרטי דינים לחמץ ס"ז דזמן שאיבת המים ללישה הוא מעת שקיעה"ח עד יציאת ג' כוכבים בינונים שכל זמן זה נקרא ביה"ש וכו'. דהכא נמי נקט מעת שקיעת וכו' שצריך להקדים מעט מבעוד יום. כמ"ש מרן הש"ע בסי' תנ"ה ושואבין אותם מבעו"י וכו' עיי"ש ובמפרשי הש"ע וכו': אך צריך עיון קצת במ"ש הרב אשר לדוד דף ה' וז"ל הנה אעפ"י שכתב מורנו בספר בית יהודה דזמן שאיבת מים וכו' הנה בספר מחזיק ברכה בסי' תנ"ה כתב וז"ל ונראה דלמה שנתפשט המנהג בענין ביה"ש כסברת הגאונים צריך להקדים לשאוב ע"כ והרי הוכחנו בעניותין דגם הרב בית יהודה חזר בו וקיים המנהג כסברת הגאונים. ומה חידש בטובו המחב'ר ז"ל. ונראה דהחילוק הוא דלפי דעת הבי'ת יהודה ז"ל יש זמן לשאוב עד יציאת ג' כוכבים בינונים. ששיעור זמן זה הוא חצי שעה אחר קריאת "למג'רב. שעד אותו זמן יש לו דין ביה"ש. והמחב'ר ז"ל כתב עליו דלפי שיטת הגאונים המשך זמן ביה"ש דוקא עד תלתא רבעי מיל אחר השקיעה. שאז הוא ודאי לילה ולכן צריך