פרחי כהונה רעז

ע"מ שתשמשי את את אבא וכו' שכתב ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא וכו' שמבואר מדבריו שכיון שגירש בע"מ שוב אינו יכול לבטלו ולא להחליש תנאו גם הרשב"א בפרק מי שאחזו הבי"ד הר"ב העיטור. וסתר דבריו וכתב ומסתברא דלא כוותיה. וכ"ד רבינו ישעיה בתוספתיו לקידושין פרק האומר דף ס' גבי פלוגתא דרב הונא ור"י דאמרינן איכא בינייהו דנתקרע הגט וכו'. גם הסמ"ע עשין נ' כתב בשם הר"ש כדברי ר"ת שבתוס' הנז' וכתב שכן הוא מתבאר מדבריו בפ' הספינה וכו'. והביא דברי הראב"ד בפ"ט עמ"ש הרמב"ם התנה עליה שתתגרש כשיעבור מכנגד פניה ל' יום וכו' א"א וכו'. דנראה לכאורה דס"ל כהר"ב העיטור. וכתב להכריח דזה לא יתכן, דא"כ הו"ל להשיג על דברי הרמב"ם רפ"ח. וגם הה"ם שכתב שם שכל הפוסקים סוברים כהרמב"ם זולת הר"ב העיטור הי"ל לצרף סברת הראב"ד. ומה שתירץ ע"ז מהרשד"ם הוא דחוק והפ"מ כתב יישוב לזה. והרב מכת"מ ז"ל כתב יישוב אחר. וסיים ובין לפי דרכו של הרפ"מ. ובין לפי דרכי. סליק בידן דמודה הראב"ד בתנאי דעל מנת או מעכשו. שאין הבעל יכול לבטל. ולענין הלכה היה נראה דאין לחוש להא דהר"ב העיטור כיון דכולהו רבאוותא פליגי עליה ואמרי דמשבא לידה במעכשו שוב אינו יכול לבטלו. ואף שהטור כתב שהרא"ש מסכים לדברי הר"ב העיטור. הרי עינינו רואות שהרא"ש לא כן ידמה כמו שנתבאר. ומה גם כי בדברי הר"ב העי' מבואר דהך מילתא לא פסיקא ליה ובצריכות עיון אמר לה וכיון שכן אין ספיקו כלום קמי ודאי דכולהו רבאוותא. אך מה נעשה שמוהרשד"ם תפס שהראב"ד ס"ל כהר"ב העיטור. וכתב מוהרשד"ם שהראו לו שכ"כ מהר"מ אלשקאר. ושמי הוא שיקל ראש נגד הר"ב העיטור והראב"ד. ושהמיקל נגדם לא חס על כבוד קונו וראוי לו שלא בא לעולם. גם הרמ"א בסי' קמ"ג כתב דיש להחמיר כהר"ב העיטור. ואף שהוא סמך על שכן דעת הרא"ש ואינו כן. מ"מ כבר נפיק מפומיה ומי יערב להקל. והגם שעינינו הרואות שהרב העיטור הוא יחיד. דהא הרא"ש בהדיא כתב בהיפך והראב"ד מוכרח שאינו סובר כן. וגם הרבנים המבי"ט ומהרי"ט כתבו בפירוש דלא כהר"ב העיטור, ועם כ"ז כתב הרפ"מ דלא מלאו לבו להקל נגד סרכין תלתא מהרשד"ם ומהר"ם אלשקאר והרמ"א שאמרו להחמיר. ע"כ תוד"ק וסיים השד"ח על דבריו. הנה למדנו מדבריו דהרי"ף והרמב"ם ור"א גאון ורש"י ור"ת וריב"א והר"ן והרשב"א ורבינו ישעיה וסמ"ג בשם הר"ש ומסתמא גם דעתו כן הוא והרא"ש בפסקיו ובתשובה והרבנים המבי"ט ומהרימ"ט כולהו ס"ל דבתנאי דמעכשו. אין מועיל ביטול התנאי לביטולו של גט והם ארבעה עשר נשיאים שרים ונכבדים. שיש בהם ד"י והותר להשען עליהם להקל באיסור היותר חמור שבתורה אם היו הם מקילים ושאר פוסקים מחמירים. וכ"ש וק"ו כשהם מחמירים דפשיטא דצריכים אנחנו לכוף ראשנו לקבל סברתם ע"כ: ומעתה שזכינו לדין שכל הפוסקים נתנבאו בסיגנון אחד. דבתנאי דמעכשו וע"מ אינו יכול לבטלו ודלא כדעת הר"ב העיטור ז"ל. נמצאת אומר בנדו"ד שנתן הגט הראשון ליד האשה בתנאי דמעכשו וע"מ. אם יעלה ויראה דהוא גט מדאורייתא. כאשר יובא לפנים. פשוט הוא שאינו יכול לבטלו. כדעת כל הפוס' וכד מעיינת שפיר. תמצא שנדון זה הוא מכוון ממש לנדון הרא"ש בתשובה שהביא הטור שם. דמיירי הרא"ש בביטול התנאי לקיום הגט. דכיון דביטל התנאי שאף אם יבוא תוך הזמן יהא גט. בהא יכול לבטלו דהא כבר מגורשת היא משעה שבא הגט לידה, ואין מעכב עליה רק התנאי. וכיון שביטל התנאי נתקיים הגט, והכא נמי כיון שבא הגט לידה במעכשו היא מגורשת מאותה שעה. ואינו מעכב עליה כ"א התנאי שהתנה עליה שאם תתבע אותו בדיניהם תוך זמן ג"ח לא יהא גט. והשתא שביטל התנאי נתקיים הגט ממילא. ואף דקאמר הבעל בפירוש שמבטל תנאו לביטול הגט. דבריו מהבל ימעטו. דלאו דינא גמיר וכשהוא מבטל אדעתא דרבנן מבטל: ואף למ"ש רבינו ב"י בדעת הרא"ש דדוקא בכה"ג שהתנאי לא היה לצעורה. וכתב הרב"ח שאפילו שלא היה לטובתה אלא שלא היה לצעורה. יכול לבטלו מ"מ אין נפקותא מינה לנדון שלפנינו. שאעפ"י שאינו לטובתה ולא לצעורה. רק לטובתו שלא תתבע אותו לשלם. עכ"ז הרי לא שמענו מדברי הרא"ש ז"ל דיכול לבטל. אלא בביטול התנאי לקיום הגט. אבל בביטול התנאי לביטול הגט זאת לא שמענו. וכמ"ש המכת"מ ז"ל בדברי הרא"ש כמש"ל: והנה אם אמרנו נבוא לחוש לדעת הרב העיטור. שאף במעכשו וע"מ. אם ביטול בטל. כאשר טשו לה שלשה המה מחיב"י מוהרשד"ם ומהר"ם אלשקאר והרמ"א מ"מ אינה אלא חומרא דאתייא לידי קולא. באשר דלפי דעת כל הפוסקים שזכר המכת"מ ז"ל שאינו יכול לבטל, ואם נתקיים התנאי הויא מגורשת ואסורה לכהן. אם באנו עתה להחמיר כדעת הר"ב העיטור ולומר כיון שביטלו הוי בטל. נפקא מינה קולא גדולה להתיר מגורשת ואסרה לכהן. לפי דעת שאר כל הפוסקים דפליגי עליה והבט ימין וראה מ"ש השד"ח ז"ל שם שאם באנו לחוש לדעת הר"ב העיטור שהוא יחיד בדבר וכ"ש וק"ו שראוי לנו לחוש לדעת רוב מנין ורוב בנין ארבעה עשר רבנים דסבר מרן שהיא פסולה לכהונה. עיי"ש. דבאמת לענין חומרא חיישינן לה לומר שאינה מגורשת ולהתירה לעלמא בלא גט אחר, דיש לחוש לדעת הר"ב העיטור. אבל להתירה לבעלה כהן ולומר שהגט בטל זה לא אמרינן. ועוד הביא לנו השד"ח משם הרב דברי אמת בקונטרס י"א סי' מ' שגילה דעתו דסברת בעל העיטור אית לה פירכא מהש"ס פ"ק דיומא די"ג