פרחי כהונה רעו

ב. את"ל דליכא למיחש לסברת הרב העיטור. עוד יש להסתפק אם תרי בעל כאשתו ראשון בשני פסולים מדאורייתא או מדרבנן: ג את"ל דהוו פסולים מדרבנן יש עוד להסתפק אם הסכימו שניהם הבעל והאשה בביטול התנאי לבטל הגט. מי מצי לבטולי או לא. מי אמרינן דוקא בתנאי אם. אבל מעכשו ועל מנת אפילו כשהסכימו שניהם לא מצו לבטולי: ומעתה אשובה לי להתיר הספיקות הנז' אחת לאחת בס"ד. וזה יצא ראשונה. אי חיישינן לסברת בעל העיטור או לא. הנה רבינו הטור באה"ע סוס"י קמ"ג הביא מ"ש הרמב"ם בפ"ח מה"ג וז"ל כל תנאי שאינו במעכשו או בע"מ אלא אמר לה אם תעשה כו"כ יהא גט יכול הבעל לבטל התנאי או להוסיף על התנאי או להתנות תנאי אחר. כל זמן שלא נתקיים התנאי הא' אעפ"י שהגיע הגט לידה אינה מגורשת. ואם מת הבעל או נאבד הגט קודם שיתקיים. אינה מגורשת. אבל אם א"ל מעכשו או ע"מ כיון שנתקיים התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה. ואינו יכול לבטל הגט. ולא להוסיף על התנאי משיגיע גט לידה. ואם אבד הגט או נשרף. אפילו מת הבעל קודם שיתקיים. הרי זו מקיימת התנאי אחרי מותו וכבר היא מגורשת משהגיע גט לידה ע"כ. וסיים הטור וכן יראה מדברי רב אלפס בתשובה שכ"כ נתן גט על תנאי. צריך שימסור הגט ליד האשה בכדי שלא יוכל לבטלו. ור"ל דמשהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו. וכתב עוד הטור. דנראה דמה שחילק הרמב"ם בין תנאי דמעכשו לתנאי דאם. דבמעכשו תהיה מגורשת למפרע. אפילו מת הבעל או נשרף הגט. משא"כ בתנאי דאם. יפה חילק. ע"כ. וכתב רבינו ב"י משם הרב המגיד דמ"ש הרמב"ם דכשנותן לה הגט בתנאי דמעכשו או על מנת אינו יכול לבטל התנאי וכו' שכך הוא מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבעל העיטור שכתב שאפילו בע"מ יכול לבטל תנאו ולהתנות עליה תנאי אחר. ומ"ש הטור דדעת הרא"ש בתשובה כדעת בעל העיטור. נראה מדברי ב"י דלאו בכולה מילתא קאים ליה הרא"ש כדעת בעל העיטור רק במילתא דהתנאי היה לטובתה. אבל לא אם היה לצערה.וז"ל לא נתבאר כל הצורך בדברי רבינו. דהרא"ש בתשובה הנזכרת ביאר דבריו. דדוקא בכה"ג שהתנאי לא היה לצערה כמו בתנאי זה שאדרבה הוא לטובתה שאם יבוא תוך הזמן שישוב אליה. אז אמרינן דמתחלת התנאי הוא בקיומו. שהרי נתן לה גט מעכשו על תנאי זה. והגט הוא לאלתר ויקיים התנאי. אבל אם מחל וביטל התנאי. הרי הגט למפרע גט משעת נתינה, אבל בתנאי שהוא לצערה. ודאי אינו יכול לבטלו. ואם ביטלו אין בדבריו כלום. דלעולם צריכה לקיימו. וכל שלא קיימתו אינה מגורשת. וכדאסיקנא בפירקין. אמר לה הרי זה גטיך ע"מ שתתני לי מאתים זוז, וחזר ואמר מחולין לך אינה מגורשת. משום דלצעורה איכוון והא לא ציערה עכ"ל ומדנחית רב"י לבאר דהרא"ש לאו בכל תנאי קאמר דיכול לבטל תנאו שמעינן מינה דבעל העיטור דלא חילק, סבירא ליה דבכל תנאי שיהיה יכול לבטל תנאו ונמצא דדעת הר"ב העיטור יחיד הוא בדבר זה. ולכן לא העלהו מרן ז"ל על שלחנו הטהור לא בשם י"א ולא יש חולקין. משום דכל הפוסקים חולקין עליו כמ"ש ה"ה. זולת הרמ"א שהביאו בשם י"א וכו' והיינו טעמא דסבר שכן משמע בהרא"ש כמ"ש רביהט"ו, אבל רבים חלקו עליו דדעת הרא"ש אינו שוה לדעת הר"ב העיטור כמ"ש בתשובת הרא"ה עצמו שכתב רב"י: וכ"כ הרב מכתב מאליהו ז"ל בשער שביעי. והביאו השד"ח באסיפ"ד מע' גירושין סי' ג' אות ד'. שהתפלא המכת"מ הנז' על דברי הטור דמשוה דעת הרא"ש לדעת הר"ב העיטור. דמה ענין דברי הרא"ש דמיירי בביטול התנאי לקיים הגט. לדברי הרב העיטור דמיירי לביטול הגט וכו'. ומלבד כמה דוכתי דמתבאר דדעתו כדעת כל הראשונים שאין יכול לבטל הגט. שכן מתבאר מדברי הרא"ש בפרק הספינה דף ע"ז גבי זכו בשדה לפלוני ע"מ שתכתבו לו את השטר וכו' יש מקשים וכו' עיי"ש שכן מתבאר שגם הוא סובר שכל שהתנאי הוא תנאי גמור כדינו. אין בטל התנאי יכול לבטל התנאי או המעשה. גם בתשובה כלל ע"ה סימן י"ב כתב שכל שנתן לה גט מעכשו. אינו יכול לבטל. כמו שיראה העומד על דבריו. גם ממקום זה עצמו שהביא הטור מוכרע שדעתו כן. שהרי תשובה זו היא בכלל מ"ו סי' מ"ב ושם כתב חוץ מכבודך חלקת עלינו את השוין. ואין חולק בדבר אחרי שבא הגט לידה. הכל מודים שאין יכול להוסיף על תנאו וכו'. הרי שביאר להדיא במקומו. שכל שבא הגט לידה אינו יכול להוסיף על תנאו דהיינו ביטול במקצת וכ"ש לבטלו לגמרי. ואיך כתב הטור שהרא"ש והר"ב העיטור שוים בזה עיי"ש ועיין להרב"ח והט"ז מה שתירצו בדברי הטור: והשד"ח שם אות ג' כתב שהגאון מכת"מ הנז' העמיק בענין זה. ומצוה להעתיק תוד"ק כי הספר הזה הוא יקר המציאות ואין נמצא ביד כל אדם וגם אנן בדידן חובתי היא ואעשנה. והוא כי שם הביא דברי הר"ב העיטור שהאריך לישא וליתן בדב"ק ושוב כתב ומ"מ כבר למדנו הר"ב העיטור עצמו. שהרי"ף ורבינו יעקב חלוקים עליו. דכל שנתן גט במעכשו ועל מנת אינו יכול לבטלו הגם שעדיין לא נתקיים התנאי וכמ"ש הרמב"ם וכ"כ התוס' בגטין דף י"ח ד"ה שמא פייס בשם ר"ת והוא ר"י שהזכיר הר"ב העיטור. גם הר"ן בפרק מי שאחזו במתניתין הרי זה גטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך וכו' דפריך הש"ס וליחוש שמא פייס, והביא על זה שו"ת הרי"ף הנז' ושכ"כ בשאלתות ומבואר בדבריו שכן הוא תופס במושלם. גם המרדכי בפרק כל הגט סי' טש"ן כתב בשם ריב"א כדברי ר"ת הנז'. וכן הוא דעת רש"י בגטין דף ע"ו הרי זה גטיך