פרחי כהונה רעה

בדעתו שעשו איזה מעשה עסק בעלמא. עד אח"כ שסיים ופירש דבריו המעשה כדרך איש ואשתו. שאז משמועתה שזינתה האשה. דלא יפול לשון זה רק על שכיבת האשה ובהנך תיבות לא תלה פעולת הזנות בו בעצמו, ונמצאת אומר דלא הניח לשונו על צד ששם בו עצמו רשע: ועוד בה אף אם באת לסלק תיבת עשינו שתלה הפעולה בו. ונשאר תיבות המעשה כדרך או"א. עדות גמורה היא. שהאשה נשכבה כדרך או"א. ואף שלא שירש עם מי. דהוי דומייא כאומר אשתך זינתה עמי דתופסין מאי דקאמר זינתה. ואין מקבלין מאי דאסיק דבריו ואמר עמי שלא נשאר מפורש עם מי זינתה. ואף אם גם זאת לא פירש שם האשה בנדון זה בתיבות אלו המעשה כדרך או"א הרי קאי אתחלת דבריו שהתחיל להעיד ולומר שהאשה הזאת אמרה אליו לך בא אלי אל בית פ'. וכן היה המעשה וכו', שמוכח שפיר כאומר שהאשה שאנחנו עסוקים בה זינתה: וליכא למימר דלדעת הרשב"א יש חילוק אם התחלת דבריו קאי על האשה. כמו אשתך זינתה. הוא דפלגינן דבוריה, אבל אם התחלת דבריו קאי על עצמו כמו אני זניתי. לא פלג"ד. וא"כ הוא. הכא שהתחיל בדברו עשינו וכו' שמדבר בעדו. לא פלג"ד. דלא היא וכמ"ש הנוב"י שם. דדחה טעות זה. והביא ראיה ממ"ש הרשב"א שם לדידי אוזיף ברביתא וכו' בסנהדרין דף כד' וכו' שהתחיל מדבר בעדו ואמר לדידי. ואף עפ"י כן סובר הרשב"א דפלג"ד. דמסלקינן תיבת לדידי ונשאר אוזיף ברביתא ע"כ והוא הדין נמי הכא שהתחיל מדבר בעדו עשינו וכו' וכל זה נראה ברור לפי קוצ"ד. והרב השואל נרו' ישפוט בצדק ברוח מבינתו. להוציא הדין לאמיתו והיה נקי כסאו וממלכתו. וה' אתו. לעד לעולם. הכ"ד הצעיר מסעוד הכהן ס"ט: סימן טוב אחר כל זאת שוב כתב אלי הרב השואל נרו' שהבעל של האשה הזאת קצווח ככרוכייא ואומר שאינו מאמין על אשתו שום דבר כי טהורה היא בעיניו, ונוסף עוד כי נשבעה לפני ב"ד שבועה חמורה בנקיטת חפץ לפני ארון הקודש והסכימה דעתו להתירה לבעלה אך לבי מהסס עד אמצא מקום בכחא דהיתירא מפורש באר היטיב בדברי הפוסקים. וראה זה מצאתי להרב ראשון לציון בסה"ג משפטי עזיאל אב"ן העזר ח"ב סי' כ"ד סעיף ב' דשקו"ט טובא בדין הודאת האשה לדברי העד הנחשד. והעלה וז"ל אולם אעפ"י שהוכחנו להאמין אשה האומרת טא"ל כשעד אחר מעידה ומסייעה. מ"מ הלכה זו אינה מוסכמת. שהרי לפירושו של הנמק"י שמשנה אחרונה לאו תקנה היא. אלא שהחזירוה רבנן אדינא דאורייתא שאין האשה נאמנת להפקיע שעבודה לבעלה הדעת נוטה לומר שכיון שעקרו תקנה ראשונה וחזר הדין לסיני. וגם בעד א' שאין לומר בה ענ"ב. אינה נאמנת להפקיע שיעבודה מבעלה. וכ"כ השעה"מ פי"ב מה"א הט"ו והנובי"ק אה"ע סי' ע' ואף לדעת הר"ן והריטב"א דמפרשי ההיא משנה אחרונה דנדרים שהיא תקנתא. שעקרו חכמים דין תורה והפקיעו לקידושין מינה משום מיגדר מילתא שלא תהיינה בנות ישראל מקלקלות על בעליהן. ונותנות עיניהם באחר. מ"מ יש לצדד ולומר דלא פלוג רבנן בתקנתם ואמרו כל האומרת טא"ל אינה נאמנת. בין שאומרת כן מעצמה או שהודית לדברי העד והואיל ודברי הרמב"ם מוכיחים כן שהרי כתב אמרה לו אשתו שזינתה וכו' ואין בית דין כופין וכו' בדבר מן הדברים עד שיעידו שני עדים בפניהם ברצונה. לכן אני אומר שכדאים הם הפוסקים המתירים אשה לבעלה גם בהודית לעד אחד. ועכ"פ אין לאוסרה על בעלה ולהפסידה כתובתה. אם הוא רוצה לשבת עמה בשלום עכ"ל ודברים נאותים הם למי שאמרן: ועוד זאת מצאתי להרב שאל האיש בחאה"ע סי' ב' שנשאל בא"א שהעיד עליה ע"א שזינתה. והיא מכחישתו. והטילו עליה הב"ד חרם וכו'. והשיב הרב ז"ל שהאשה הזאת מותרת לבעלה. ובפרט שקבלה עליה החרם שהטילו עליה הב"ד כיעו"ש. מכל הלין מילי מעלייתא הוי סמוכי"ן דרבנן לההוא עובדא בשירותא דההיא אתתא, וצור ישראל יצילינו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: סימן יח שאלה באיש אחד שנתן גט לאשתו על תנאי במעכשו על מנת שלא תתבע אותו בדיניהם על חובות שנתחייב לה בערכאותיהם. ומשך התנאי עד תשלום שלשה ירחים. שאז אינה יכולה לתובעו עוד כפי חוקי הממשלה יר"ה למי שקבלה "הדיוור"ץ". אולם אחר שקבלה הגט בתנאי זה. נמצאו העדים שחתומים על הגט פסולי עדות. בקורבה דתרי בעל כאשתו ראשון בשני. וסדרו להם גט אחר בשני עדים כשרים. וניתן הגט ביד האשה בתנאי אם וכו' עפ"י התנאי הראשון והנה בעת"ה קודם תשלום ג"ח שהוא זמן התנאי. בא הבעל וביטל הגט ורצה להחזיר אשתו כאשר היתה באמנה אתו, וגם האשה קרובה להתרצות לחזור לו. אמנם דא עקא. שהבעל הוא כהן. ונסתפקתי בדבר אם מותרת לחזור לו או לא. תשובה בס"ד. הן קד"ם אהלוך לעמוד על הספיקות המסתעפים בענין זה ואז נקל לבוא עד תכונתו בע"ה. והנה לפני שתים שהן שלש א. יש להסתפק בהא דקיי"ל דתנאי מעכשו על מנת שאינו יכול לבטלו כמ"ש בש"ע סי' קמ"ג ס"ב. אם היא מוסכמת ולית מאן דחש לסברת הרב בעל העיטור כמ"ש שם רמ"א בהגה. או אית לן למיחש לה: