פרחי כהונה רעד

שם בתשובה דבכי האי לא סמכינן למימר דפלגינן דבוריה לאכשורי סהדותיה למיקטלה. אבל לאסרה על בעלה אין חילוק. וכמ"ש בתשובה סי' תקנ"ב דשם איירי לענין לאסרה על בעלה, ומה שפלפל הרשב"א ז"ל בתשובה ההיא דסי' אלף רל"ז בהילכתא למשיחא לענין קטלא כבר כתב הגאון ח"צ ז"ל דדרכו של הרשב"א להשיב ולפלפל בהילכתא למשיחא. לתרץ שמעתות וקושיות וכו' עוי"ש: ברם עם כל זה. אין דרך זו מוציאתנו ידי חובתנו עם הרשב"א ז"ל. הלא תראה שהרבנים נוב"י ודעמיה הגם שחלקו על דבריו וסתרו ראיותיו. עכ"ז חתרו בנדונם להשוות דעת הרשב"א עם נדונם. ומה גם לפי מה שמצאתי ראיתי להרב נדיב לב בח"ב סי' י"א הבי"ד השד"ח מערכת אישות סי' א' אות מ"ד שאחר שהוקשה לו בדברי הרשב"א ז"ל שאין נראה כן מפשט הש"ס וכו'. בכל זאת כתב. אלא דגברא רבא אמרה. ורוב רבני האחרונים נגררו אחריו להקל שלא להחשיב עדות הנואף מה"ט דהרשב"א שלא ימצא בעולם מי שוביד בלשון זה. פ' זינתה עמי. שאם בא מעצמו להתודות על עונו. הוא אומר אני זניתי וכו'. ואם קראוהו ב"ד שהוגד להם שזינה עם אשת פ'. אומרים לו אתה זנית וכו' והוא משיב כן זניתי וכו' ונמצא דעדות הנואף נפל בבירא. ושכן הסכימו רבני "איזמיר" וכו' וכמ"ש העה"ג סי' כ"ח ופני משה ובאר מ"ח בח"ב סי' ב' וכתב בסי' ג' דאנן בני ספרד אין לנו אלא סברת הרשב"א מאוה"ג. וכל הפורש מפשט דבריו ורוצה להחמיר. עתיד ליתן את הדין וכו' ע"כ. שלפי האמור חובתנו היא למשכוני נפשין בתר סברת הרשב"א בנדון שלפנינו: והנה הגאון ח"צ ז"ל סי' ק"ן כתב לחלק בדברי הרשב"א דלא קפיד אלא באומר אני באתי עליה או אני זניתי. אבל אם אינו אומר נוסח זה אלא אומר אשתך זינתה או נטמאה עמי פלגינן דבוריה. ובהכי מפרש מ"ש עוד הרשב"א בתשו' דסי' תקנ"ב דהודה הנחשד דפלג"ד וכו' דמיירי באומר זינתה או נטמאה עמי וכו' עיי"ש. ונראה דטעם הגאון ז"ל הוא. דבאומר אני זניתי משמע דהיא אנוסה ובעל כרחה בא עליה והויא אנוסה. משא"כ באומר זינתה עמי משמע מדעתה ורצונה. וכן מפורש חילוק זה בתשובת ה' זכרון יוסף ז"ל אה"ע סי' ז' שכתב דכשאומר אני זניתי לחוד. יש לפרש שהיתה האשה אנוסה. ואף אם אמר אחר זה לרצונה. כיון דאני זניתי לחוד מבטלינן ליה. דאין אדם מע"ר. ועדיין לא נשמע ממנו שזינתה ברצון. ולרצונה שאמר אח"ז לחוד לא הוי עדות. מפני שאין לו טעם ופירוש. ולהכי לא פלגינן דבוריה. משא"כ הכא בנדון דידיה שהקדים ראובן לומר שהרגילתו ותבעתו בפה. הרי המובן ממנה שאמר אחר זאת, ובא עליה ובעל אותה שזינתה עמו מרצונה. ולא קאמר הרשב"א באומר אני זניתי לא פלג"ד. אלא כשלא הגיד העד בפני הב"ד אלא מלות הללו אני זניתי עמה לחוד. ולא כשהעיד כן לאחר הקדמות דברים אחרים. שמשמעותן שמרצונה בא עליה. ע"כ. ומעתה לפי דברי הגאונים הנז' גם בנדון שלפנינו אף אי דיינינן ליה כאומר אני זניתי וכו' מ"מ כיון שהקדים הנחשד בתחלת דבריו להודיענו שהאשה ההיא הרגילתו ותבעתו בפה באמור לו לך בא אלי דרך הגג אל בית פלוני וכו' כנזכר בשאלה. הרי הדברים מוכיחין שמדעתה ורצונה בא עליה. ומודה הרשב"א בזה דפלגינן דבוריה: וכ"כ הנד"ל ז"ל אחר כל מ"ש על דברי הרשב"א, חזר לאסור בנדונו עפ"י מ"ש הזכו"י הנז'. ושכן כתב מהר"ח הכהן בתשובה שבסוף ספר פני משה ח"א סי' פ"ט. ועוד הביא בשם הפ"מ שם שכתב שאם הודאת הבועל קאי על דברי העד שקדם לו, שפיר פלג"ד ונקטינן סהדותיה. אף אם אומר אני זניתי ע"כ. דכל זה מודה לאסור בנדון שלפנינו: אלא ששוב נדחק ה' נדיב לב ממ"ש הרבנים פ"מ ושפת הים ז"ל דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, דמידי ספק לא נפיק. ומספיקא לא אסרינן אשה לבעלה ומ"מ חזר ונסתייע ממ"ש הגאון נובי"ק סי' ע"ב שדקדק מדברי הרשב"א דלא אמר לחלק בזה לענין קטלא. אבל לאסרה על בעלה אין חילוק. ועפ"י זה אסר האשה בנדון דידה עפ"י עדות הנואפים דפלג"ד עיי"ש: איברא דאם אמרנו הבוא נבוא גם אנן בדידן ונלך בעקבות הנד"ל ונחלק בדברי הרשב"א כמ"ש הנוב"י הנה עומד לנגדנו מ"ש הגאון שד"ח ז"ל שתמה על דברי הנד"ל וכתב עליו שאין זה דעת רוב רבני האחרונים שנגררו אחר סברת הרשב"א להקל כנז'. ובפרט מ"ש ה' באמ"ח דאין לנו אלא סברת הרשב"א וכל הפורש מפשט דבריו ורוצה להחמיר עתיד ליתן את הדין וכו' דמשמע ודאי דשולל בזה גם חילוקו של הנוב"י שבודאי אין זה פשט דברי הרשב"א והאריך בענין זה עיי"ש. ושוב כתב שהנד"ל עצמו ז"ל כתב כן בספרו ישרי לב אה"ע מע' עי"ן אות ז' עיי"ש: ועפ"י הדברים האלה הוכרחתי שוב לעיין בדברי הרשב"א ז"ל וראיתי אחרי רואי שנדון שלפנינו מוסכם עם דבריו ז"ל מניה וביה. ואין צריך להביא שום חילוק ממקום אחר. והוא עפ"י מ"ש הרשב"א ז"ל שם דבאומר אני זניתי וכו' לא פלג"ד, היינו טעמא משום שזה הניח לשונו על צד שאם תסלק מה ששם בו עצמו רשע. אין לנשאר שום טעם בעולם ע"כ. דר"ל משאומר אני זניתי או אני באתי וכו' נמצא שתולה פעולת הזנות בעצמו. ועשה עצמו רשע. ואם באנו לסלק תיבת אני זניתי וכו' ששם בו עצמו רשע. מה שנשאר תיבת עם אשה פ' אין לו פירוש. אמטו"ל קאמר מר הרשב"א דלא פלגינן דבוריה, משא"כ בנדון שלפנינו שאמר הבועל בלשון זה עשינו כמעשה איש ואשתו שאעפ"י שתלה הפעולה בו בעצמו באומרו עשינו. מ"מ אין במשמעותו פעולת הזנות דהשומע תחלת דבריו שאמר עשינו. לא יוכל להחליט ולומר שהוא מעשה זנות. רק ישפוט