פרחי כהונה רעב

והנה הח"מ בסי' קט"ו ס"ק כ"א תפס לעיקר כדעת התוס' דביבמות. והב"ש תפס להחמיר כדעת תוס' דכתובות עיי"ש. וכתב הגאון בני אהובה שם. דהנכון כדעת הח"מ. שהרא"ש והסמ"ג והרי"ו מסכימים כאחד לדעת תוס' דיבמות. וא"כ בטלו דעת התוס' דכתובות במיעוטם ע"כ ועיין שם שהביא מה שפירש מהרא"י בתוספות דכתובות. ומאי דשקיל וטרי בדבריו. ולאפס הפנאי אין מקום להאריך בזה דבלאו הכי הרי יש לפנינו דרך מרווח להלכה אליבא דמהרא"י ז"ל בנדון שלפנינו, שהדין נותן לכוף את הבעל לגרש. והוא עפ"י מ"ש מור"ם ז"ל בשם מהרא"י שאם הודית לפני עד אחד שנטמאת וגם הודה הנחשד. מצטרף הנחשד עם האחד לאסרה על בעלה וכתבו הח"מ והב"ש דאמרינן מה שהודית לפני ע"א הוי כאלו ראה אותה שזינתה ומצטרף את הנחשד. דהודאה אחר הלואה מצטרפין והוי כאלו שני עדים כשרים המעידים עליה ואסורה עיי"ש והשתא הכא הרי הודה הנחשד. והודית גם היא לפני רבים בבית דין. ומצטרף עדות הנחשד עם עדות השומעים מפיה מה שהודית. והוו שני עדים מעידין עליה ואסורה לבעלה בכפייה: ואכתי פש גבן לברר ענין חזרתה ביום השני לפני ב"ד והכחישה הכל בין מה שעמדו עליהם העדים והעידו בדברי כיעור ואמרה להד"מ בין עדות הנחשד בין מה שהודית מתחלה בב"ד: הנה מה שהודית לפני ב"ד וחזרה בה עכשיו. חזרתה לאו כלום היא. דאעג"ב שפסק מור"ם ז"ל שם הודית לפני ע"א שזינתה. ואח"כ אמרה ששקר הוא ומכחשת העד המעיד עליה ומותרת לבעלה וכו' ומבואר עוד במוהריק"ו שורש פ"ב שממנו נובע מקור דין זה. דלאו דוקא לפני אחד אפילו לפני שנים יכולה להכחיש וכ"כ הח"מ והב"ש. מ"מ היינו טעמא כמפורש שם משום דאמרינן שמא עיניה נתנה באחר. וקייל"ן אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה למה אמרה כן מתחלה נאמנת. והרי אין לך אמתלא גדולה מזו. כדאמרינן במשנה אחרונה דנדרים שמא ענ"ב. אך אמנם הרי כבר כתבו התוס' ביבמות כדהוכיח מהרא"י ז"ל כנז' דבמקום דאיכא רגל"ד תו ליכא למימר שמא ענ"ב, דהשתא הכא באשה זו דדיינינן עלה דאיכא רגל"ד שזינתה כאשר הודית מפי עצמה כמדובר. עתה שחזרה בה לא מהני גבה אמתלא דענ"ב. אלא צריכא אמתלא טובא למה אמרה כן מתחלה. וכיון שלא תירצה דבריה הראשונים שוב אינה יכולה להכחיש מה שהודית מתחלה. וחזרתה מגן שויא: ואין מקום ללמד זכות עליה ולומר. דגם הכא יש לה אמתלא דמה שהודית תחלה לפני ב"ד. לא מדעתה אמרה כן. אלא מפני הדוחק והאיום שאיימו עליה בב"ד אמרה כן ושקרה בעצמה להשמט מהם לשעה. ועתה חזרה אחר שנתיישבה דלא היא. דדוחק ואיום כזה מה שמוטל על הבי"ד לעשות כל טצדקי לברר האמת מפיה לא מקרי אונס. וגדולה מזו כתב הפ"ת סימן קט"ו ס"ק ל"ה ד"ה ובגוף דין זה וכו' משם השיב"ץ ז"ל שפלפל בדברי אביו ז"ל הנוב"י סי' י"א בעובדא באשה שיצא עליה קול שזינתה ועי"ז בא תיגרא בביתה והיה הבעל מכה אותה וגיזם עליה להרגה. ונתיעצה עם שכנותיה להודות שקר על עצמה שזינתה. וכן עשתה ונתגרשה מבעלה ועתה נודע לבעלה כי טהורה היא ובעצת שכינתה עשתה כן. ובכן רוצה הבעל להחזירה וכו' וכתב השיב"ץ ז"ל שאסור להחזירה וכו'. ובפרט שאין כאן אמתלא כלל דמה שאמרה שמתוך טירוף הדעת אמרה שזינתה. אין זה אמתלא הניכר לבי"ד וכו' עיי"ש, הרי לך דאף דאיכא הכאה וכפייה בשוטים לא הוא אמתלא לומר מתוך כך אמרה שקר להציל עצמה דלא עבידי אינשי להוציא דבר על עצמם במה שלא עשו וכ"כ הגאון רעק"א בתשובה סי' קי"א על אשה שהודית שזינתה ואח"כ אמרה ששקרה ונותנת אמתלא לדבריה דמ"ש כן מחמת חרדה. והשיב הגאון ז"ל בנדון זה איני רואה ענין אמתלא, דאיך שייך לומר דמכח חרדה אמרה מעשה שלא נעשה עיי"ש. וכ"כ הרש"ל במשפטי עוזיאל אה"ע ח"ב סי' כ"ד ועיי"ש עוד: ועוד בה דהכא כיון שהודית לפני ב"ד. שוב אינה יכולה לחזור בה. אפילו בנותנת אמתלא טובה לדבריה. כמ"ש בתשובות הב"ח סי' צ"ח עיי"ש. ואף שאין כאן בי"ד של שלשה. וכמ"ש מרן בחומ"ש סי' ג' דבי"ד כל שאינם של ג'. הודאה דמודים בפניהם כמי שמודה חוץ לבי"ד. ויכולים להחליף טענותיהם וכו' הכא הרי היו שני סופרי בי"ד במעמד הרב והרי בי"ד של ג'. וכמ"ש הרב בית יהודה ז"ל ח"א באה"ע סוס"י י"ט שהשיב וז"ל ומ"ש החכם המשיג יצ"ו ואמר דבעינן ג' חכמים. אין בזה כלום. דכל שהיו השלשה הכשרים לקבלת עדות. נחשבין בי"ד של ג' לכל דבר הצריך ג' וכ"ש בהיות מלכם בראשם דיין העיר נר"ו שאז וודאי נקראין בי"ד בסתם בתי דינין שבכל מקום. דהא איתא בטח"מ רי"ס ג' דכל ג' נקראין ב"ד ואפילו הדיוטות וכו' עיי"ש. ובר מן דין לא יהיה רק שהודית דוקא לפני הרב המורה נר"ו בלבד. אינה יכולה לחזור בה כיון שהוא יושב יחידי לדון ובאים כל בני העיר לדון לפניו. הוי כאלו קבלוהו עליהם. וכמ"ש הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' תק"ט שנהגו בעיה"ק ירושת"ו ובמצרים ובכל המלכות לדון יחידי כשביררו אותו הצבור ומינו אותו לדיין עליהם דהוי כאלו קבלוהו עליהם והביא ראיה מהירושלמי דסנהדרין וסיים בקבלוהו עליהם בעלי דינין או שביררו אותו הצבור. ההודאה בפניו הויא הודאה דלכל דבר ביררוהו וכו' עיי"ש הבי"ד ה' ארה"ח חומ"ש סי' ג'. וכ"כ הפ"ת יור"ד סי' א' ס"ק כ"א מ"ש משם השיב"ץ ז"ל בשוחט שהתודה לפני הרב דמתא בחוליו ושוב הבריא והכחיש וכו' עיי"ש ועיין ה' כר"ח ח"א סי' ל"ה והרב פעמוני זהב חומ"ש סי' ג' מ"ש בענינים אלו: