פרחי כהונה כו

היפך המנהג וכו'. ואולי יש לומר דלזה נתכוון רבינו חיד"א ז"ל בדעת מרן ז"ל דלרוב קדושתו פסק כר"ת כלומר בין להאי גיסא ובין להאי גיסא אזיל לחומרא דבע"ש רצה לעשות כולו קודש. הרי כאן כשיטת הגאונים. דמתחילת השקיעה הוי קודש: ובמו"ש כשיטת ר"ת. ונמצא דנקיט חומרי דכולהו. וליכא הכא משום מאי דאמרינן בערובין דמאן דעביד כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה היכא דסתרי אהדדי כההיא דשדרה וגילילת וכו'. עליו נאמר הכסיל וכו'. דשאני הכא משום חומר שבת כההיא דפרק כל כתבי דקי"ח אמ"ר יוסי יהי חלקי ממכניסי שבת בטבריא ומוציאי שבת בציפורי. ומצינו שהיה רבי יוסי בציפורי. כדאיתא בפרק במה מדליקין דף ל"ג ר"י יגלה לציפורי ובסנהדרין דף ל"ב אחר רבי יוסי לציפורי. וכן פירש רבינו נסים גאון ז"ל גבי כשהלך רבי יוסי לציפורי דפ' כירה דל"ז ע"א וכיון שהיה דר בציפורי. אין עליו חיוב בהכנסת שבת אלא כפי מקומו. ואפילו הכי היה מקבל שבת כשיעור טבריא משום סייג חומר שבת ותוספת מחול על עה"ק וכ"כ הר"ן גבי הלכה כרבי יהודה לענין שבת. כלומר ערב שבת וכו'. וכרבי יוסי לענין מוצאי שבת וכו' וכפ"י רבינו הטור בסי' רס"ז וסי' רצ"ג להקדים ולאחר והביא ראיה מרבי יוסי עיי"ש: ככל הדברים האלה דברו בקודשם הרב ויאמר יצחק בסוף ח"ב. וכן נמי הרב בקש שלמה זלה"ה סי' כ"ח שהביאו מ"ש הברכ"י ז"ל הנז'. משם הפוסקים הנז'. וגמרו אומר דסוגייא דעלמא כשיטת הגאונים ז"ל ולא קבלו עליהם הוראת מרן ז"ל בפרט זה. וכן דעת הרב ליצחק רי'ח ז"ל שהביא בליקו"ד לאו"ח אות פ"א ס"ק ז' מ"ש הרב דברי יוסף שווארץ ז"ל דזמן שאיבת מים למצה. הוא בערך עשרה דקים קודם קריאת "למג'רב" שאז רגע שנכנס השמש תחת "תואפק" והוא תחלת בין השמשות עכ"ל. ועיין עוד לקמן אות שי"ן ס"ק יו"ד. הראת לדעת דשלשה המה מטיבי סעד אלו עמודי הוראה דכל בית ישראל נשען עליהם בערי המערב העי"א. ולעולם גרירי בתר פסקי מרן ז"ל מ"מ קיימו וקבלו עליהם סוגייא דעלמא כשיטת הגאונים ז"ל. ומ"ש הרב תועפות ראם ז"ל סי' מ"ט בענין זה לא יכולתי לכוין את שמועתו וכו' במחיל'ת הדרת גאון תורתו. והנה הרב כמוהר"י עייאש ז"ל בשו"ת בית יהודה ח"א באו"ח סי' כ"ח דעתו כפסק מרן הש"ע בסי' רס"א דזמן תוספת מחול עה"ק לא שייך אלא בשקיעה א' שהוא שיעור ג' מילין ורביע וכו'. וכן כתב עוד במטה יהודה ריש סי' רצ"ג דזמן ביה"ש הוא ג' רבעי מיל שהם אלף ות"ק אמה קודם הלילה שהוא מתחילת שקיעה שנייה עיי"ש. אך לא זכיתי להלום עפ"י שיטה זו מ"ש עוד במנהגים השייכים למילה וכו' ס"ג וז"ל אמר מורי ז"ל דבעת שקורא הקורא שלהם סמוך לחשיכה שקורין לו בערבי "למג'רב". הוא חצי בין השמשות. ונ"מ דאם נולד תינוק ערב שבת קודם "למג'רב". או אחריו. סמוך כחצי שעה מלפניו ומלאחריו דאסור למולו עד יום ראשון. והכלל מעת שקיעת החמה עד צאת הכוכבים ג' בינונים. הוא ספק שנכנס בסוג ביה"ש עכ"ל: שהרי דעתו ז"ל דעת עליון בין השמשות הוא בתחילת שקיעה שנייה אחר עבור שלשה מילין ורביע משקיעה ראשונה וקול הקורא "למג'רב" אימת הוי. בתחילת שקיעה ראשונה אחר עבור יו"ד דקים כמ"ש הרב דברי יוסף. וא"כ היכי משכחת לה שיהיה "למג'רב" חצי בין השמשות: והלא מרחק רב ביניהם. והגם אם נדחוק עצמנו ולומר שמשונה קריאה זו "למג'רב" שהיתה בימי הרב ז"ל שהיה קורא אחר עבור שקיעה שנייה בזמן בין השמשות. מ"מ למה לו להכנס לבית הספק כל חצי שעה אחר "למג'רב" בסוג ביה"ש. הגם שאינו מדינא אלא מצד חומרא. אין מקום לחומרא זו. שהרי כל עצמו ז"ל כייל לן בסוף דבריו שהספק הוא עד שיראו ג' כוכבים בינונים ותו לא. ומצינו דזמן צאת ג' כוכבים בינונים. הוא אחר שעה וחומש משקיעה ראשונה לדעת ר"ת שהם ארבעה מילין שיש מתחלת השקיעה עד צה"כ. ועיין במט"י סי' רצ"ג שכתב על מ"ש ה' חמ"י ז"ל ששוהין מלהבדיל במו"ש עד אחר שעה ומחצה מתחלת השקיעה כדי להוסיף מחול עה"ק. וכתב עליו הרב ז"ל דשעה ומחצה הוא שיעור ה' מילין לפי חשבון עשרה פרסאות ליום וכו'. ואין צריכין להמתין רק ד' מילין ורביע שיש שם שיעור שיראו ג' כוכבים קטנים ויש בזה זמן ביה"ש דרבי יוסי. ותוספת מחעה"ק מרווח. עיי"ש. וכ"ש ג' כוכבים בינוניים שהם נראים קודם לזמן הזה. וא"כ חצי שעה אחר קריאת "למג'רב" הוא יותר משעה ומחצה מתחלת השקיעה. דוק ותשכח. ומה מקום לחומרא זו: וחזו'ן הרביתי להרב הגדול כמוהר"ש אבן דאנאן ז"ל בשו"ת בקש שלמה הנז' שהביא דברי הבי'ת יהודה הנז'. ותמה עליהם דאיך קא חשיב לכל זמן זה ביה"ש וכו'. ותירץ דנראה דדעת הרב ז"ל דודאי מדינא דש"ס וגם להפוס' ר"ת והגאונים ז"ל דביה"ש הוא ג' רבעי מיל מר כדאית ליה ומר כדא"ל ולהיות דמספקא לן כמאן הילכתא. אי כר"ת. או כהגאונים. להכי הטיס בסוג ביה"ש כל זמן זה דאיתיה בפלוגתא. ומ"ש חצי שעה מלפניו וכו' לא נחית הרב לדקדק בשיעורא. כי צריך לומר חצי שעה וששה מינוטין מלפניו. וכן מלאחריו. עכתד"ק: ואני בעוניי שמעתי ולא אבין מה שדבר בקודשו דמשום דמספק"ל מילתא כמאן הילכתא פסק. כן דהרי מפורש יוצא בדברי הרב בבית יהודא ח"א באו"ח סי' כ"א ובמט"י סי' רצ"ג שדעתו כר"ת בהדייא כמש"ל. וא"כ מה מקום לספיקא זו. וכמו שכתב הוא ז"ל שם דאמאי מספקא ליה וכו' עיי"ש. ועוד שהרי כתב הרב בבית יהודה ח"ב סי' נ"ז ז"ל ודע דמה שמקובל בידינו דזמן "למג'רב" הוא חצי זמן בין השמשות. וחצי שעה קודם לו וחצי שעה אחריו הוא שיעור בין השמשות.