פרחי כהונה רסו

עיי"ש. ומעתה שלא יצא קול אחר על האשה הזאת קודם לכן זולת מה שהוציאו העדים שראו דבר מכוער נמצא שאין כאן קול דל"פ. אלא ע"כ לחוד ולא מפקינן לה מבעלה בזה אף לדעת השאלתות, אך מ"מ כתב הכנה"ג הגהב"י שם אות י"ג בסופו מבואר מדברי הרשב"א ז"ל בתשובה דאף לדברי כל הני רבוואתא. אם בא לצאת ידי שמים מצוה להוציא רשעה מביתו. וכ"כ מהר"ם ז"ל בעוברת על דת דמצוה לגרשה. ואם אינו מגרשה רשע מיקרי. ומ"ש הרמב"ם וסמ"ג ז"ל ואם רצה לא יוציא. פירש מוהר"ר אייזק שטיין ז"ל על הסמ"ג. דר"ל אם רצה לעשות שלא כדין עיי"ש עוד מ"ש בזה משם הפוסקים האמנם עם היות שאין בעדות העדים כדאי לאסרה על בעלה כאמור. מ"מ מצד אחר קם בה כחשה בפניה וענה כי היא אסורה לבעלה וכופין אותו להוציא. והוא כפי מ"ש בשאלת חכם הרב השואל נר"ו שביום הראשון שבאו לבית דין לפני הרב התודו על עונם בפני הרב וסוב"ד הנטען והאשה כי נכשלו בזמה והנה כתב מורם ז"ל בהגה סי' קט"ו בשם הרשב"א אמר אחד על אשה אחת שזינתה עמו נאמן עליה כעד אחד. דפלגינן דיבוריה. ומשם מהרא"י כתב אם היא הודית לפני אחד שנטמאת. הנחשד מצטרף עם האחד לאוסרה על בעלה ע"כ. ומכ"ש הכא שהודית בעצמה לפני רבים שנטמאת, וכמ"ש מורם לעיל שאם יש רגלים לדבר נאמנת בהודאתה. והכא הא איכא רגלים לדבר כעדות עדי כיעור הנז'. כדאי זה להוציאה מבעלה ומה שחזרה בה והכחישה הנטען גם הכחישה מה שהודית לפני הרב וסוב"ד. חזרתה מגן שוייא הגם שכתב מורם ז"ל שם בשם מוהריק"ו ז"ל הודית לפני אחד שזינתה ואח"כ מכחשת העד. מותרת לבעלה וכו' ומפורש בהדיא בתשובות מוהריק"ו שם סי' פ"ב ודאפילו הוו תרי סהדי דמסהדו על הודאתה שזינתה. לא הוה מיתסרא. דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וא"כ הכא נמי נימא אף שהודית לפני רבים כיון שעתה מכחשת ואומרת הכל שקר לא מיתסרא. דשאני התם דליכא רגלים לדבר. וגם לית מאן דמסהיד שנטמאת. ומשו"ה לא הות מיתסרא. דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר מעיקרא והשתא חזרה בה ולהכי מכחשת. משא"כ הכא דאיכא רגלים לדבר עפ"י עדי כיעור שמראין הדברים שהיתה שם עבירה. ותו ליכא למימר עיניה נתנה באחר. אף דליכא אלא עד אחד שהודית לפניו שנטמאת. מצטרף עם הודאת הנחשד, ותו לא מצית להכחיש. וכמ"ש הח"מ והב"ש דכשיש עד בהודאה יכולה להכחישו והשתא שמצטרף עם הנחשד דפלגינן דיבוריה הוו כשני עדים ואינה יכולה להכחיש עיי"ש ועיין מזה עוד באורך בסימן שאחר זה בס"ד ע"ה מסעוד הכהן סי"ט: סימן טז שאלת הרב הנז' נרו' לברר ענין זה האחרון בפרטות עפ"י הוראת הנטענים. הדברים כאשר יצאו מפיהם בדיוק והוא כי כאשר חקר הרב את הנחשד והודה לדברי העדים הנז' כה אמר שלעת בואו מן השדה בערב היתה האשה עומדת על פתח ביתה. והעיזה פניה ותאמר לו לך בוא אלי מן הגג אל בית דירה פלונית אשר בשכונתו וכן עשה ירד אל הבית הנז' ופיו ענה בו בזה"ל ועשינו המעשה כדרך איש ואשתו, ובגמר דבר נכנסו העדים והשמיט עצמו ונחבא בחדר. אשר מצאו אותו שם העדים, ושוב חקר הרב את הנחשדת גם היא בפ"ע שלא בפני הנחשד. ומתחלה הכחישה הכל ואחר האיום אמרה אמת הוא שהיא היתה בתוך הבית מלקטת עצים וירד אליה האיש הלז ותפשה בידה. ותכף נכנסו העדים והוא נשמט ונחבא שוב דחק אותה הרב בדברים שתגיד האמת. ואמרה שתפסה מידה והפילה לארץ ואנס אותה ועוד הפעם גער בה הרב שלא תכחיד הדברים כי כבר הנחשד הודה על הכל. אז אמרה הוא אשר נתגרה בי ותבעני. ואמת הוא מה שאמר לכם כך נגזר עלי מן השמים. ע"כ היו הדברים שהתודו שניהם ביום הא' שבאו לבדה"ץ לפני הרב וסופרי ב"ד ועדים אחרים שנמצאו שם. אך ביום הב' שבאו שנית לב"ד בתוך קהל עם. האשה הכחישה הכל מה שהעידו העדים שנכנסו עליהם גם מה שהודית לפני הרב וכו'. גם את הנחשד הכחישתו עכשיו בפניו. ואז הוא קם בפניה ואמר לה הלא בושה היא לך להכחיש אותי וכו"כ היה המעשה ואז לא מצאה מענה בפיה אלא השיבה אותו. למה לך לגרום נזק לעצמך ולי אני עמך בדבר זה. ע"כ תורף הדברים מענין השאלה: תשובה. בס"ד נובין ונדון בהודאת האשה, ואמת נכון הדבר דתפוס לשון אחרון מה שהודית שנבעלה לרצונה. דמה שאמרה בתחלה שנאנסה. הוא שקר מוחלט. שהרי כללא כייל לנו הרמב"ם ז"ל בפ"א מהנע"ב דכל שנבעלה בעיר חזקה שהיא מפותה וכו' ואף שהראב"ד ז"ל השיג עליו דבין בעיר בין בשדה שוין הם לענין טענת אנוסה וכו' הרי מרן בכ"מ ובב"י קע"ו כתב משם ה' מגדל עז דהרמב"ם מיירי שאם ראו העדים מרחוק ששכב עמה ולא ידעו אם באונס אם ברצון אם היה בעיר חזקה שהיא מפותה. אם לא צעקה ולא העידו העדים ששלף חרב עליה וכו' ואם היא בשדה חזקה שהיא אנוסה עכ"ל הרי דבעיר אין לה טענת אנוסה אם לא צעקה או ראו העדים ששלף חרב כנגדה ומעתה זו שהיו העדים שומרים על הפתח ולא שמעו ממנה לא קול צעקה ולא קול חבטה שחבטה לארץ מי שם לה פה שתוכל לומר שנאנסה וש"ת אין הכי נמי שהעדים שלא שמעו ממנה לא קול צעקה ולא קול חבטה המורה על אונסה הם לא באו עד סוף גמר ביאה כמבואר בשאלה שלא היו שם על הפתח בתחלת דבר