פרחי כהונה רסה

ולא עפ"י בית דין אעג"ב דמיירי בשיש עדי כיעור וקלא דל"פ ומ"ש מור"ם ז"ל בהגה וי"א דמוציאין מהבעל בקלא דל"פ ועדי כיעור. עיין מ"ש על זה הב"ש והט"ז ואין לנו עשק בזה דלא נפקא מינה מידי לדידן דנקטינן כדעת מרן ז"ל: ועיין בכנה"ג הגהב"י אות י"ב שכתב שכן פסק הר"מ מלובלין סי' פ'. וכן הוא הסכמת מהריב"ל בח"ב סי' ו' ושאר פוסקים. וכתב עוד משם תשובת מהר"ם איסרלין ז"ל סי' י"ב שכתב דמאחר שהר"מ ז"ל כתב שאין להקל ולזה נוטין דברי בעל הטורים ז"ל אין להקל דאינון בתראי אינון ע"כ. ותמה עליו דהרי הרשב"א והרא"ש בתשובה והריטב"א והנמק"י הן בתראי טובא ממהר"מ. ונמק"י הוא בתרא מרבינו הטור והם רבים לגבי מהר"מ והטור ע"כ. וכן נמי הסכימו כל גדולי הפוסקים האחרונים ז"ל כמ"ש הרב שפת הים ז"ל הבי"ד הרב פני יצחק אבולעפייא ז"ל בסי' כ"ו וז"ל באופן דלפי רובא דרבוואתא דאחרוני זמננו. אין לכוף לאיש להוציא את אשתו. א"ל בשני עדים של טומאה ממש ולא בע"כ וקלא דל"פ. וכו'. ועוד כתב משם הרב נדיב לב ח"ב אה"ע סי' י"ג וז"ל בר מכל אילין לו יהיה עדותו ברור ואמת והם עדים כשרים בלי שום פיקפוק. הרי אין כאן כי אם עדי כיעור וסתירה ולא עדי טומאה וכבר ראשונים כמלאכים צללו במים אדירים במחלוקת הפוסקים. אי בע"כ מפקינן מן הבעל, ועלתה הסכמתם כסברת מרן בסי' י"א וקט"ו דאין מוציאין אשה מבעלה אלא בע"כ דוקא. בנדונית יותר מכוערים והתירו בפשיטות וכו' ע"כ. וכ"כ מוהריט"ץ ז"ל סי' קצ"ב במעשה בא"א שיצא עליה שם מזנה בעיר בקלא דל"פ ובאו עדים שנסתרה עם גוי אחד בבית סגור בעדם וכו' וחשיב הרב ז"ל שאין אשת ישראל אסורה לבעלה אלא בקינוי וסתירה אמנם בעדי דבר מכוער אפילו בתכלית הכיעור כי ההיא דרוכל יוצא וכו' כל אלו אין אוסרין אותה על בעלה. אלא אם ירצה מעצמו לגרשה תצא בלא כתובה כמ"ש הרמב"ם וכו' עיי"ש. וכ"כ הר"מ מלובלין סי' פ' שהזכיר הכנה"ג כמש"ל הבי"ד ה' ויאמר יצחק אה"ע סי' קל"ג שאחר שהביא מחלוקת הפוס' בזה ודברי מרן בב"י. כתב וז"ל הרי לך שהב"י שהוא אחרון שבאחרונים כתב דסוגיין דעלמא פסקי כבה"ג ור"י ודלא כדברי השאלתות וא"כ לפי"ז אפילו בשני עדי כיעור וקדל"פ אין לאוסרה על בעלה לקושטא דדינא ע"כ. וכ"כ מהרש"ל בתשובה סי' קל"ג וז"ל הדרך הא' שכל אותם העדויות וכו' מ"מ אין כאן עדי טומאה אלא ע"כ וכבר פסקו ה"ג והרי"פ והרמב"ם ור"ת ז"ל ארבעה עמודים יסוד עולם שאין מוציאין מן הבעל אלא בע"ט ולא בע"כ עכ"ל הבי"ד הרב הלכה למשה אה"ע סי' ט"ו. וכ"כ מוהרשד"ם סי' קס"א באה"ע הבי"ד ה' משפט צדק ח"ב סי' ס' בנדון שבא לפניו שראו את הנואף שנכנס בבית האשה ונעל הדלת והביטו מכותל נסרים שהיה ביניהם וראוהו שוכב אצלה על מטתה ושמעו שהיתה אומרת לנואף מהר ולך פן יבוא אישי וימצאך וכו' והסכים הרב ז"ל להתירה לבעלה משום שאינו אלא עדי כיעור ולא ע"ט עיי"ש: הרי שו"ר לפניך חבל נביאים מתנבאים בסגנון אחד: שאין מוציאין אשה מתחת בעלה בע"כ וקדל"פ. כ"א בשני עדי טומאה כפסק מרן ז"ל. וכן הסכימו אחריו כל ישרי לב רבני המערב ז"ל הלא בספרתם איש על מקומו. וכמ"ש הרב ויאמי"ץ ז"ל באה"ע סי' קל"ג ולפי מאי דקיי"ל דאין מוציאין מהבעל כ"א בעדי טומאה ומאי דאמרינן בג"מ רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר תצא היינו מנטען כמו שהוכיח מרן בב"י ז"ל לדעת רוב הפוסקים רו"ב ורו"מ. א"כ הכא בנדו"ד שאין כאן כ"א ע"כ אין מחייבין את הבעל להוציא עכ"ל, וכ"כ הרב הלכה למשה אה"ע סי' ט"ו וסי' נ"ו עיי"ש. וכ"פ ה' פני יצחק סי' כ"ו עיי"ש: ואין מקום לומר. דמשום איסור ערוה ראוי לנו לחוש לדברי השאלתות ודעמייהו. וכמ"ש הרב שמחת יו"ט סי' ע"ח דבאיסור ערוה ראוי לחוש לכל הסברות להחמיר הגם שקבלנו הוראת מרן ז"ל עיי"ש. דלא היא שהרי כתב הרב"ש משם מהרבי"ל ח"ב סי' ו' שבדינים הללו לא שייך להלך אחר המחמיר. כי יש צד לקולא לכוף על הגט, לכן יש לילך אחר רוב הדיעות ע"כ: ועוד בה דגם לדברי השאלתות. הכא בנדון שלפנינו אין מקום לאסרה על בעלה. שהרי בעינן תרתי לריעותא שני עדי כיעור וקדל"פ. וכמ"ש הרא"ש בפסקים כמש"ל. ואף שלדעת ר"ת אחר חזרה ומהר"ם ז"ל שמפרשי דברי השאלתות דבע"כ בלא קלא דל"פ סגי להו להוציא אשה מבעלה, מ"מ נראה לפי דעת רביהט"ו שהביא דעה זו באחרונה דבעינן תרתי. משמע דהכי נקטינן. וכן הוא נמי דעת מור"ם בדרכי משה דמשוה דעת הרי"ף לדעת הרא"ש בענין זה. דבקול שיש בו ממש וגם יש עדי כיעור, כעדי טומאה דמי. והרי"ף והרא"ש עדי טומאה קרי להו. משמע דלא כדעת ר"ת דסגי ליה בעדי כיעור לחוד או קלא דל"פ לחוד. ולכן פסק הרב בהגה דבתרוייהו מוציאין אפילו מבעל אבל באחד אין מוציאין וכו' וכ"כ הב"ח שם עיי"ש. וא"כ השתא הכא דליכא אלא עדי כיעור לחוד. ואין כאן קול רינון לעז על האשה הזאת קודם לכן. דקול שהוציאו עתה העדים ל"מ קול, וכמ"ש הכנה"ג בהגב"י אות ד' שמפרש ענין קלא דל"פ. וז"ל אין הפירוש שהקול יוצא ע"י עדים שראו דבר מכוער. דא"כ קלא מאי מהני אלא ר"ל קול הוא לעז בעלמא שמרננים אחריה ועל הנחשד שזינתה עמו, זולת אותו דבר מכוער שראו העדים וכן יראה להדיא מהרמב"ם פ"ב מ"ה סוטה ע"כ. כ"כ משם רש"ל ביש"ש דיבמות. וכ"כ הב"ח משמו ושגם הטור סבר כדעת רש"ל. ועיין בדרישה מ"ש על זה. ומ"מ דעת הפוסקים כמ"ש רש"ל וכ"כ נמי הרב"ש. וכתב הרב פני יצחק ז"ל שכן הסכימו האחרונים ז"ל דלא כמ"ש הדרישה נגד כל הני פוסקים