פרחי כהונה רסב

ברם שוב ראיתי להרב שמש צדקה אה"ע סי' ה' שכתב שאין לשנות נוסח שטר כתובתה. וחייב הבעל לכתוב לה מאתים זוז להיותה כסף בתוליה והוא בעצמו הסירם. והגם שלע"ע אינה בתולה מה איכפת לן בזה דדוקא בגרושה וחלוצה דייקינן לכתוב כסף מתרכותייכי וחליצותייכי. שמא ימות גם הוא ותנשא לכהן. אבל הכא דליכא האי חששא ולא נפיק מינה חורבא. מדרך המוסר חייבים אנו לחפות עליה כל מה שאפשר עיי"ש ואחר המחי"ר מהדרג"ת אישתמיטתיה כל הנך רבאוותא שהביא המל"מ שאין בכתובתה אלא מנה אף שהוא עצמו הסיר בתוליה. דאם בהני"ח עמד על דעת כל הנך רבאוותא והכריע כפסק הרמב"ם ז"ל. הרי יש לו אילן גדול לסמוך עליו. אלא השתא קשה לשמוע מילי דסברא נגד כל הנך רבאוותא. גם מ"ש דהכא ליכא חששא וכו' דנראה מדב"ק דאין בה חשש לכהן. והרי אמרינן בפ"ק דכתובות דף י"ב תנן ראוה מדברת עם אחד בשוק. אמרו לה מה טיבו של זה. איש פלוני וכהן הוא. ר"ג ור"א אומרים נאמנת וכו'. ובתר הכי אמרינן א"ל שמואל לר"י שיננא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב אצלה. ופרכינן. הלכה ואת לא תעביד עובדא? ומסיק. הא לכתחילה הא דיעבד ע"כ. וכן פירש מרן בש"ע סוס"י ו' עיי"ש. הרי לכתחלה לא תינשא לכהונה, וכ"כ הח"מ סי' ס"ו ס"ק מ"א משם מהרא"י ז"ל דכותבין בעולה משום תקנת כהנים וכו'. וכ"כ הנ"ש סי' י"ב סעיף ט"ו משם הר"מ מינץ והר"מ בז"מ ז"ל אם היא אנוסה או מפותה י"א כותבין סתם אמר לה להדא וכו' ולא כותבין בעולה כי גנאי הוא להזכיר זה. וי"א דכותבין בעולה. וכן נ"ל לפרסם הדבר ברבים שנבעלת אעג"ב שאמרה לכשר נבעלתי. לא מפיה אנו חיין. דרוב פסולין אצלה ושמא נבעלה לנכרי. אך נ"ל עיקר לכתוב בעולה כדי לפרסם למאן דקפיד קפיד עכ"ל. וכתב עליו הנ"ש דקשיא לשון שלילה דקאמרי למאן דקפיד. דודאי קפידא איכא טובא בדבר. דאעפ"י שכשרים הן לקהל. דלענין הכשר קהל רוב כשרים אצלה. דאעפ"י שנבעלת לנכרי הולד כשר לקהל. אבל לענין הכשר כהונה רוב פסולין אצלה. ועיי"ש שסיים אבל נראה דאין לכתוב בעולה משום גנאי ע"כ עיי"ש. וכ"כ הגאון רעק"א ז"ל שלא לכתוב בעולה רק סתמא להדא פלונית עיי"ש: וכ"כ הרב המלאך רפאל אנקאווא ז"ל בשו"ת תועפ"ר סי' קנ"א בכעין עובדא הדין ממ"ש הנוב"י והרב עקיבא איגר הנז' שאין לה אלא כתובה מנה. גם בענין אי כתבינן בכתובה בתולתא או בעולתא. ציין למ"ש הרה"ג מוהר"ח פאלאג'י זלה"ה בספר חיים ושלם' סי' מ"ד שלענין הכתובה נראה לכתוב כלתא דא ולא לכתוב לא בעולה ולא בתולה. והביא משם הרב שבט שמעון ז"ל שכתב העיד בנו כמוהר"ר רפאל אשכנזי נר"ו שהוא שליח צבור רבות בשנים שלא נהגו לכתוב בענין זה תיבת בעולה כלל עכ"ל. ועל השלישית שצריכה לספור שבעה נקיים משום חימוד ממ"ש הרבנים הנז' שהבאנו אך שניא דא כמ"ש לעיל בעניותין. וכן עשינו מעשה בס"ד, ועיני לשמייא נטלית. יורנו מדרכיו. ונלכה באורחותיו אורח חיים שלא נכשל בדבר הלכה מעתה ועד עולם אכי"ר ע"ה מסעוד הכהן סי"ט: סימן טו שאלה מהרב בנן של קדושים היושב על כסא ההוראה במקום כבודו. באיש אחד שראה באיש ואשה שנתועדו לבית אחד וסגרו הדלת. ושהו שם זמן מה, ואחר כן ויפרדו איש מעל אחיו. האשה יצאה לה מפתח הבית והאיש עלה על הגג וירד לביתו שהיה סמוך לשם ולהיות שהיה יחידי וידע בנפשו שלא תתקבל עדותו בבדי"ץ. שמר את הדבר ויהי כמחריש. ויהי היום וירא העד הנז' את האיש והאשה הנחשדים בעיניו במעשה הראשון מתלחשים ביחד באופן שהכיר ברמיזותם שעצת זמה ביניהם. והאיש משתאה להם לדעת איך יפול דבר וירא והנה זאת הרשעה לקחה בידה ספל מלא מים והלכה לבית ועדה אשר נסתרה שם ביום המעשה הראשון, ואחר שנכנסה שם סגרה הדלת בעדה, והאיש חסר לב ירד מביתו אצל האשה. ותכף הלך העד הנז' וקרא לפני בני אדם להעיד על המעשה ונתוועדו שלשתם אל תוך בית שער הבית אשר נסתרים שם האיש והאשה, ומצאו השער הפנימי סגור ואז דחפו בכח עד שנפתח, ומצאו אשת כסילות הומיה ואין בגדיה מכוונים עליה וכו' ושאלו לה איה איפה האיש אשר היה נסתר עמכה פה, ותאמר אין איש. ויחפשו העדים בחדרי הבית וימצאו את האיש שם. והוציאו אותו בקלון ובביזיון בתוך אנשים הרבה אשר באו שם ע"כ. היה המעשה ואחר באו לבית דה"ץ לפני הרב המורה נרו' ויספרו לו את כל הדברים האלה, והרב חקר את הנחשדים הנז' ודבר על לבם וגם זרק מרה בפניהם וכו' ואז התודו על עונם לפני הרב וסופרי בידה"ץ ושאר אנשים העומדים בב"ד. ויאסוף אותם אל משמר ג' ימים. ויהי ביום הג' הזמין הרב את ראשי הקהל יצ"ו לראות את דבר המשפט ויבואו העדים הנז' והנחשדים ובעלה של האשה הנז' והעידו העדים בתוע"ג כל אשר נעשה מראש ועד סוף כנז' וגם הנואף עמד והתודה על עונו בפה מלא כי נכשל בה. אך האשה חזרה בה ממה שהודית ביום הראשון שבאה לבית דין והכחישה העדים והנואף אשר ענה בה באומרה שלא היו דברים מעולם. גם מה שהודית לפני הרב הכל הכחישה. ובעלה של האשה צווח ככרוכייא. שאינו מאמין את העדים וצדקה האשה בדבריה שלא פעלה און ולא ישמע לקול מורים לגרשה וזאת עלה ונסתפק הרב נרו' אם הדין נותן לכוף את הבעל לגרש בע"ל כרחו עפ"י העדות הלזה. ואר"י נעשה שוא"ל לעמוד על דעתי בענין זה: תשובה. הן אמת שידיעתי מכרעת כי מך ערכי עלי איבע"א קרא ואיבע"א סברא ומה מני יהלוך