פרחי כהונה רס

ובתשובות מרן ב"י ז"ל דיני קידושין שאלה ז' בנדון כזה שנתן אבי הבן לאבי הבת טבעת או כוס יין. ואמר הרי בתך מקודשת לבני בטבעת זו או בכוס יין זה. וקבל הטבעת או הכוס. והשיב באריכות. ומסיק לענין זה דאם היה הבן קטן אפילו עשאו שליח לאו כלום הוא. דקטן לאו בר שליחות הוא. כדאית בכמה דוכתי. וכתב עוד. ואל יבהל השומע ממ"ש מוהריק"ו בשורש ל'. שאל רבי נתן המכירי מר"י בר יהודה. בן י"א שנה שקידש לו אביו בטבעת ועדים אם ימאן צריכה גט או לא. והשיב שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו וכו'. דההיא תשובה לאו דסמכא היא וכו' והרבה להשיב על דברי ר"י ב"ר יהודה דקאמר מר משום שזכין לאדם של"ב וכו' דא"כ כל מי שמקדש אשה לחבירו תהא מקודשת. אפילו לא עשאו שליח. והא ודאי לא עלה על דעת שום אדם. ובריש פ' האיש מקדש בו ובשלוחו. שקו"ט תלמודא מנל"ן דבשלוחו. ולדברי ר"י בר יהודה אדרבה הו"ל למימר למה לי שליח. אפילו אינו שלוחו נמי אם קידש לו אשה מקודשת. אלא ודאי דבר זה מוקצה מהדעת ועיי"ש עוד ומסקנתו הילכך ליתא להאי תשובה זו כלל ואפשר שאיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול ר"י בר יהודה המפורסם וכו'. ואפשר עוד לומר שבעל תשובה זו יהיה מי שיהיה לאו מדינא קאמר אלא לאותו מקום שאירע בו ההוא עובדא שהיו עמי הארץ הורה כן כדי שלא יזלזלו באיסור א"א וכו'. ואפי"ה חלקו עליו רש"י ורבינו קלונימוס. הילכך לית דחש להא דר"י בר יהודה אפילו בבן גדול וכ"ש בבן קטן. וכמו שכתבתי עכ"ל. וכ"כ בב"י אה"ע סי' מ"ב וז"ל כתב מוהריק"ו בשורש ל' דקטן בן י"א שנה שקידש לו אביו שצריכה גט לדעת קצת פוסקים ודברים תמוהים הם ע"כ. ועיין בנובי"ק באה"ע סי' ס"ב שגם הוא ז"ל הרבה להשיב על מ"ש ר"י בר יהודה. עיי"ש שהאריך הרבה: ואכתי פש גבן לברר נדון שלפנינו שהלך וגדל הבן עד בן תשע עשרה שנה ולא מיחה עד השתא דילמא משהיה בן י"ג שנה נתרצה לקידושי אביו וחלו הקידושין למפרע. ואח"כ מיחה. ולא מיהנייא מחאתו דהשתא ונראה דאין חשש בזה. והא לך מ"ש רביהט"ו באה"ע סי' מ"ג קטן שקידש או נשא אינו כלום. דלא תקינו רבנן נישואין לקטן. ואפילו שלח סבלונות משהגדיל אינו כלום. ולא חיישינן שמא שלח לה לשם קידושין, ולאחר שיגדיל חלין הקידושין. ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה צריכה גט עכ"ל וכתב מרן ב"י בבד"ה ומ"ש רבינו ולאחר שיגדיל חלין הקידושין אינו נכון. דהא כשיש עדים שנתייחד עמה לא מחמת הקידושין הוי מקודשת. אלא מחמת שאנו אומרים שקידשה בביאה עכשיו עכ"ל. והרב פרישה כתב ע"ז. ס"א גרסינן ועיקר ואם בא עליה לאחר שהגדיל חלין הקידושין וכו' וטעמא דחיישינן טפי בביאה מסבלונות. משום דקיי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודייק טפי בבעילה הילכך איכא למימר דמסיק אדעתיה דקידושי קטן לאו כלום הן וגמר ובעל לשם קידושין. ולגירסא שלפנינו קשה הלשון שאמר לאחר שיגדיל חלין הקידושין דמשמע קידושין ראשונים חלין, וזה אינו דבלא בעל במאי חלין ועוד פשיטא כשקידש כשהגדיל. אבל לפי גירסא הנ"ל דגרסי ואם בא עליה לאחר שיגדיל נתיישב הכל, דבא לומר דאף עג"ב דשלח סבלונות משהגדיל.לא מהני. מ"מ אם בעל משהגדיל חלין מיד אותן קידושין דביאה. דודאי לקדושי בביאה בעל עכ"ל. ולכך הש"ע לא כתב כלשון הטור ולאחר שהשגדיל חלין הקידושין וכו'. אלא כנוסחא אחרינא שהביא הפרישה שכתב אבל אם יש עדים שנתייחד עמה משהגדיל צריכה גט וכו'. וכן מבואר בתשובות מרן הנז' במה שהקשה עוד על דברי ר"י בר"י הנז"ל. שכתב ועוד מאחר שלא מיחה בקידושי אביו עד י"ג שנה וחצי, מאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקבל ולאחר מכאן חזר בו ואינה ואינה יוצאה בלא גט וכו'. והקשה עליו מרן דמשמע מדבריו שהוא מפרש מאי דאמור רבנן לרבינא דילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק. דהיינו לומר דילמא ארצי האב קמי בן בתר קידושין ושתק ונתרצה וכבר הוכחנו דלדברי כל הפוסקים ריצוי דבן בתר קידושין לאו כלום הוא. ואפילו גדול. ואפילו נתרצה בפירוש ע"כ: הראת לדעת דלא אמרינן דילמא אחר שגדל נתרצה לקידושי אביו. וחלו הקידושין הראשונים. ואפי' שמענו בפירוש ממנו שנתרצה ושתק וקבל לאו כלום הוא, ואינה צריכה גט. אלא דוקא אם נתייחד עמה בעדים לאחר שהגדיל. דאמרינן הן הן עדי יחוד הן עדי ביאה. וכ"ש אם בא עליה דאמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ואז צריכה גט. ומעתה שחקרנו ונתברר לנו שלא נתייחד עמה מעולם. לאחר שהגדיל. שוב אין כאן חשש קידושין וא"צ גט. ושריא לאינסובי לכל גבר דיתיצבי, וכן נשאלו בנדון כזה ממש רבני "פאס" יע"א כמוהריב"ע ז"ל וכמוהריעב"ץ ז"ל ופסקו שאין כאן חשש קידושין ותנשא בלא גט לעלמא. והסכימו עמהם בי"ד הצדק של שלשה ז"ל. עיין משפט וצדקה ביעקב ח"א סי' שכ"ב. וכן פסק הרב המפורסם אבי'ר יעקב אביחצירא ז"ל בספר שו"ת יורו משפטיך ליעקב סי' מ"א נדון כזה עיי"ש. ועיין בשו"ת ויאמר יצחק באה"ע סי' קנ"ו מ"ש בענין כזה. אבל אינו ענין לנדון שלפנינו. דמר ניהו רבה ז"ל מיירי בבן גדול. אבל בקטן מודה הרב דאין חשש קידושין בזה, וכמ"ש משם מהר"א ששון ז"ל עיי"ש. וצור ישראל יהיה בעזרתנו שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו מעתה ועד עולם: ע"ה מסעוד הכהן סי"ט: