פרחי כהונה רנח

דלגבי דידיה שרינן לבעול בעילה שאין בה זרע כגון קטנה או מעוברת או זקנה או עקרה ולא חשיב השחתת זרע שאני איהו משום מצות עונה. ועוד דהוי דרך תשמיש. אבל להשחית זרע הראוי להוליד ולאבדו במוך אסור אפילו לדידה. ומשום סכנה שריא אפילו היה המוך מונח בשעת תשמיש, כ"ז למדנו מדברי רבינו ז"ל אבל מ"מ אין פירושו מחוור. דא"כ כי קתני וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת. היינו שאסורה לשמש במוך. והא אמאי כיון שיש סכנה בדבר. לכך פירשו בתוספות חייבות לשמש וכו' עכ"ל. ומדלא הקשו נמי עמ"ש שמשמשות במוך לפני תשמיש קאמר כמו שהקשה עליו ר"ת. נראה דלא פליגי אלא בהא שמפרש מותרות וכו' אבל ליתן מוך לפני תשמיש בהא סברי כוותיה דמשום סכנה שרי. ונמצאת אומר מעתה דגם רבנן דפליגי אר"מ לא אסרי ליתן מוך לפני תשמיש בג' נשים הללו, ולא פליגי אר"מ אלא במאי דקאמר חייבות וקאמרי אינהו שאינם חייבות אבל רשאות הן ואין איסור בדבר: ולדידי אני הפעוט. נראה לענ"ד ליישב פירש"י במה שפירש לדברי ר"מ מותרות קאמר שנמצאת אומר דרבנן דפליגי עליה אסרי. והוא שיש לומר לדעת רש"י דר"מ ורבנן בפלוגתא זו נמשכו אחר שיטתם בכל דוכתא דר"מ חייש למיעוטא ורבנן אזלי בתר רובא ולא חיישי למיעוטא. כדאיתא ביבמות דף ס"א ודף קי"ט ובכמה מקומות בש"ס. והכא נמי אעג"ב דרובא דשלש נשים הללו אין מתעברות. מ"מ ר"מ חייש למיעוט ג' נשים הללו שמתעברות ושמא מסתכנות. ולהכי קאמר ר"מ מותרות לשמש במוך אפילו לפני תשמיש. ואפילו שיש כאן איסור השחתת זרע שרי משום סכנה אבל רבנן אזלי לשטתייהו דלא חיישי למיעוט שלש נשים הללו שמתעברות ומסתכנות. כיון דרובא דידהו אינם מתעברות סמכינן ארובא. ולא שרינן לגבייהו איסור השחתת זרע. ולהכי קאמרי משמשת כדרכה וכו' ואי משום מיעוטא שומר פתאים ה'. אבל אין ה"נ היכא שראינו בג' נשים הללו איזה מהן שהוחזקו להתעבר ולהסתכן כגון מניקה ומעוברת. אפילו רבנן מודו דמותרות לשמש במוך לפני תשמיש. וחיישינן למיעוטא היכא דאיכא עוד חזקה בהדה וכדאמרינן התם בפרק האשה שהלך דף קי"ט ע"ב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא. וז"ל המרדכי שם האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י וכו' לא תינשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. ובגמרא מוקמינן כר"מ דחייש למיעוטא. אעג"ב דבפ"ק דחולין קאמר ולר"מ היכי אכלינן בשרא דמשמע דלדידן לא קשייא. משום דלא קיי"ל כוותיה. הני מילי היכא דליכא חזקה בהדי מיעוטא. אבל היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא כי הכא. שהיא בחזקת שאין לה בנים. חיישינן למיעוט ולחומרא. והוכיח כן ממאי דאיתא בבכורות דף כ"ב דתנן רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא. דחזקה דלא מרחמא אא"כ ילדה ומדנקט מניקה דאיכא חזקה בהדה משמע דוקא מניקה אבל חולבת לא נפטרה מהבכורה. אעג"ב דרוב אינן חולבות אא"כ יולדות. ולא חיישינן למיעוטא. מ"מ כיון דאיכא חזקה בהדה דמיעוטא. דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה. לא אזלינן בתר רובא ע"כ הצריך לענינינו. ועיין תוספות שם דף כ' דבור המתחיל חלב פוטר וכו': ומצאתי און לי סמך למ"ש ממ"ש הרב בית יהודה בחאה"ע סי' י"ד שעלה ונסתפ'ק בענין הנשים שמתעברות ורוצין להפיל עוברין ע"י שתיית איזה סם אם יש איסור בדבר. ופשיט לה מש"ס והרמב"ם דההורג את העובר אינו נהרג עליו אבל מ"מ איסורא מיהת איכא. ואעפ"כ כתב מיהו האשה המתעברת בימי הנקה. מותרת לעשות מה שיכולה כדי להפיל כיון דאיכא סכנת ולד. דאפילו לרבנן דפליגי אדר"מ דאמר ג' נשים משמשות במוך וכו' וסברי מרנן דמשמשות כדרכן והולכות. מודו הכא דהתם דוקא דתלינן שפ"י אבל הכא שחשש העיבור הרי נעשה לפנינו בודאי כ"ע מודו דאיכא למיחש לסכנת ולד היונק ומותרת לשתות סם המפיל עכ"ל. הרי שמפרש בדברי רבנן דפליגי אר"מ ואסרי לשמש במוך היינו מן הסתם דלא חיישי' שמא יתעברו ויסתכנו. דאזלינן בתר רובא בנשים הללו שאינן מתעברות. ואמרינן שופ"י. אבל היכא שהחשש לפנינו ואיכא סכנה לא אזלי רבנן בתר רובא. ומודו דמותרת לשמש במוך באופן המועיל שלא תתעבר. ועל פי זה סרה מהר קושית הגאונים הרמב"ן והרא"ה וכו' ז"ל שהקשו על פירש"י שלפי פירושו רבנן אסרי אפי' במקום סכנה. דלא היא. דלא מיירי רבנן אלא בסתם ולא חיישי למיעוטא. אבל היכא דאיתחזק סכנתא מודו רבנן לר"מ דמשמשות במוך. וכאמור והשתא דאתית להכי קרוב לשמוע דר"ת לא פליג אפירש"י ואסר לשמש במוך לפני תשמיש. אלא היכא דלא איתחזק סכנתא, אבל היכא שראינו שבאו לידי מדה זו שנתעברו ונסתכנו. מודה דמותרת לעשות כל טצדקי להצילה מהסכנה. ואם לא יועיל לה לאחר תשמיש מותרת לעשות גם לפני תשמיש וכיון שזכינו לדין דכו"ע מודו היכא דאיתחזק סכנתא שמותרת לשמש במוך לפני תשמיש. מעתה בנדון האשה דשאילנא עלה שהוחזקה להתעבר ולהסתכן בסכנת מות ח"ו. ולעת עתה היא מוזהרת ועומדת מפה הרופאים שאם תתעבר עוד תמות ח"ו. אין צריך עוד לפנים שבודאי מותרת לשמש במוך לפני תשמיש ועיין בפ"ת אה"ע סי' כ"ג סק"ב שכתב משם הרב חמדת שלמה סי' מ"ו על דבר אשה אחת אשר הרופאים פה אחד גזרו ואמרו שאם תתעבר תהיה מסוכנת מאד וח"ו יארע לה מהעיבור סכנת מות. אם מותרת לשמש במוך לפני תשמיש. והעלה דא"צ לגרשה בשביל זה אעג"ב דצריכה לתת מוך קודם תשמיש, דאעפ"כ לא