עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפרחי כהונה

פרחי כהונה רנז

Pirchei Kehunah 257 · פרחי כהונה · free full Hebrew text

Open in the reader →

האבנים ע"כ. וכ"כ בהגמ"ר ריש פ"ב דיבמות משם ר"י. אכן ראיתי לתוספי הרא"ש על נדה שם דחה זה שכתב וז"ל אעג"ב דנקט משמשות במוך לא שנותנין המוך בשעת תשמיש דהא ודאי אסור אפילו לשלש נשים דמשמשות במוך. משום השחתת זרע האיש דהוי כזורע על העצים ועל האבנים אלא נותנתו לאחר תשמיש. כדי שתשאוב הזרע שלא תתעבר עכ"ל. והוא נמשך אחר דעת ר"ת. ובר מן דין יש בידנו עוד להוכיח כפירש"י ממאי דתני בתוספתא פ"ב דנדה שלש נשים משמשות במוך וכו' שהיה ר"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ וכו'. וכתב הרב מצפה שמואל על התוספתא שם מדאמר שהיה ר"מ אומר דש וכו' משמע כפירוש רש"י דאפילו מוך בשעת תשמיש שרי. אף דהוה כמשמש על העצים עכ"ל. וכן כתב ביש"ש פ"ק דיבמות סימן ח' דהעיקר כפירש"י דלפני תשמיש קאמר. ולא הוי כמטיל זרע על העצים ועל האבנים. דדרך תשמיש וגוף נהנה מהגוף הוא. וסברתו היא מדיש מי שמתיר שלא כדרכה באקראי וכו' עכ"ל. כן הביא השד"ח בס' אסיפ"ד מע' אישות אות ל"ב מסימן א' משם הצ"ץ החדש. כאשר יובא בסמוך: אלא שצ"ע ממה שפסק מרן הש"ע ביו"ד סוס"י קצ"ו באשה ששמשה וראתה. ואח"כ פסקה. ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה. תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע ע"כ. דלכאורה נראה דאתי שפיר כדעת רבינו תם. דאף שאר נשים אינן מוזהרות אהשחתת זרע בעליהן כשנותנות מוך אחר תשמיש. דאלו לדעת רש"י דאף לאח"ת מוזהרות שאר נשים. קשה היאך התירו כאן להפליט כל הזרע. ונראה שאדרבה שפיר מוכח הכא שפסק כדעת רש"י והוא עפ"י מ"ש הרב תורת שלמים שם ס"ק י"ג על מ"ש הדריש"ה משם רבו מהרש"ל ז"ל דאשה לא תכנס למרחץ תוך ג"י לטבילתה. משום שאמרו אין אשה מתעברת אלא' סמוך לוסתה או אחר טבילתה והמרחץ מפליט הזרע ע"כ. שהקשה הא דלא אזהר מה"ט נמי שלא תכנס למרחץ בתשמיש סמוך לוסתה. י"ל משום דסובר ממ"נ אי קבעה לה וסת ויודעת שעת וסתה. אם כן אסורה לשמש. ואי לא יודעת שעת וסתה ואחר כך ראתה ג"כ מותרת לרחוץ. דאם היתה מעוב' מסולקת דמים. ולפי"ז אם הוא בכה"ג שמותר לשמש סמוך לוסתה. כדלעיל סי' קפ"ד ג"כ אסורה לרחוץ תוך ג"י לביאה זו או עד שתראה דם עכ"ל. וגדולה מזו כתב הכרו"פ דנ"ל דאף תוך ג"י לקליטה רוב זרע הראוי להריון נקלט תכף, ומה שנקלט לא יועיל כלל רחיצה שכבר קלטתו האם, וא"כ מותרת לרחוץ. כי מה שלא נקלט כבר. על הרוב לא יהיה נקלט עוד. ואין כאן השחתת זרע ומותר עכ"ל. ועיין מה שהקשה על זה הרב סדרי טהרה שם: איך שיהיה ממוצא דבר אתה למד. דכל זרע שהוא ראוי לקלוט ולחיות זרע אסור להשחיתו ומה שהתיר הש"ע להפליט זרע בכאן. היינו משום שאינו ראוי לקלוט עוד. מאחר שראתה דם. עתה יש שלא נקלט ושוב אינו קולט, וזה אתי שפיר לפי פירוש רש"י דאסר נתינת מוך אפילו אח"ת בשאר נשים. משום דהוי ראוי להזריע. וכשנותנת מוך להפליט הזרע הוי השחתה. משא"כ בכאן שראתה דם בודאי לא נקלט הזרע. שא"כ היתה מסולקת דמים. ושוב אינו קולט והוי מושחת ועומד מאליו. ולכן מותרת להפליטו. דאלו לדעת ר"ת שמתיר ליתן מוך אח"ת אפילו בשאר נשים משמע דאפילו בראוי לקלוט ולהזריע אינה מוזהרת עליו. וא"כ מדנקט מרן הש"ע האי דינא גבי ראתה דם. משמע דס"ל כפירש"י דאינו מותר להפליט אלא בכה"ג שראתה דם ששוב אינו ראוי לקלוט. אבל בראוי לקלוח אסור להפליט דהוי השחתת זרע. דאלו לדעת ר"ת בלא ראתה דם נמי מותרת: וה"ן עוד נבי"א ראיה להוכיח כפירש"י. והוא ממאי דאיתא בפרק המדיר דף ע"ב. או שתהא ממלאה ומערה לאשפה. ופריך בגמרא ותעביד? ומוקי לה רב יהודה אמר שמואל שתמלא ונופצת. ופירש"י לאחר שתשמש וימלא רחמה ש"ז תרוץ ברגלה ותנפצנו שלא יקלוט ותתעבר ע"כ. ובשיטה מקובצת שם כתב משם הריב"ש וז"ל שתמלא ותנפצנו. מפרש בירוש' כמעשה ער ואונן כלומר דאיכא השחתת זרע כהתם ולאו כמעשה ער ואונן ממש דהתם דש מבפנים וכו' וטעמא הכא דיוציא, או משום דאמרא בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורא. או משום דאיכא איסורא בדבר. דאף על גב דלא מיפקדא אפו"ר. אסור לה להשחית זרע בעלה עכ"ל ואתיא שפיר לפירש"י שפירש דשאר נשים אסור לשמש במוך לאח"ת. דאלו לר"ת מאי איסורא איכא. כמש"ל: איברא הגם שהוכחנו כפירש"י. מ"מ לא נפקא לן מידי לענין הלכה. דלכאורה נראה דפירש"י קאי אדברי ר"מ. אבל מוכחא מילתא דחכמים דפליגי אר"מ אסרו גם בג' נשים מדקאמרי אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה וכו' וקיי"ל דהלכה כחכמים האמנם בש"ס בפרק אלו נערות דף ט"ל הביא מה שהקשו הרמב"ן והרא"ה והרשב"א והריטב"א ז"ל על מה שפירש"י מותרות לשמש וכו'. דאי מותרות קאמר ר"מ. חכמים אמאי פליגי עליה ואסרי לשמש במוך. אלא משמשת כדרכה וכו' כיון שיש סכנה אם מתעברת. וכי משום שומר פתאים ה' תכניס עצמה בסכנה. ולהכי פירשו דחייבות קאמר וכו'. ונעתיק לשון הריטב"א ז"ל שהוא כלול מכלם ובכלל דבריו דבריהם וז"ל פירש"י ז"ל מותרות לשמש במוך ואפי' שמשחיתות זרע בעליהן שרינן להו משום סכנה דידה או דעובר כלומר דאעג"ב דאתתא לא מיפקדא אפו"ר אסורה להשחית זרע בעלה וכולן לקו בדור המבול. דאעג"ב