פרחי כהונה רנו

ונשארו יחד דלא משכחת כיוצא בזה בישראל אין צריך הפרשה כנלע"ד. ומ"ש בנתגיירה היא ונשאת אח"כ בזה וכו' ר"ל דהיתה נשואה בגיותה. וכשנתגיירה יצאה מבעלה ונשאת לאחר. בזה אמרינן שדינו כמו בישראל שצריכה להמתין. אבל אין לפרש דהיתה פנויה בגיותה שצריכה להמתין אם רוצה להנשא מיד כשנתגיירה דהא פסק הש"ע דדוקא שהיו נשואות בגיותן הוא שצריכות להמתין. ודו"ק. וכ"כ הה"מ על דברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מה"ג כמש"ל: עלה בידנו מכל הכתוב ונראה בעליל שמעוברת זו שבאה להתגייר ולישב תחת בעלה הישראלי זה שנתעברה הימנו. להיות לו בחופה וקידושין כדמו"י. שאינה צריכה להמתין ימי הבחנה ומותרת לו מיד. וצור ישראל יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות ויקוים בנו מקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' וכו' אכי"ר החו"פ בחודש טבת דהאי שתא מקו"ה ישרא"ל ה' לפ"ק כדקאי לי השתא בעי"ת "תמושנת" יע"א לשרת בקודש ולכהן ע"ה מסעוד הכהן סי"ט: והסכים עמי הרב המובהק היושב על כסא הרבנות בעי"ת "תלמסאן" יע"א מר ניהו כקש"ת כמוהר"ר יוסף משאש נר"ו. ולא העליתי דברי קודשו על ספר חוקה זה יען שהוא ודאי כתוב אצלו בשאלות ותשובות שלו: סימן יב נשאלתי מאת הח' הש' כהה"ר חיים אלזרע נר"ו בעי"ת "ינקרמאן" יע"א על ענין אשה שהיא יושבת תחת בעלה זה ט"ו שנים משנישאו. ונבנית ממנו בבנים ארבעה. והנה בעת'ה. איתרע מזלה בעוה"ר שכשמתעברת ומגעת לחודש רביעי או חמישי לעיבורה מפלת עוברת ע"י דבקי מיתה. שמוציאים הרופאים עוברה ממנה ע"י ניתוח. וכמעט בינה לבין המות. ובכן צוו עליה הרופאים שתזהר בנפשה שלא תתעבר. דאם תתעבר עוד בודאי תמות ח"ו, ומחמת סיבה זו לא רצתה להטהר לבעלה. רק אם ישמש עמה באופן שלא תתעבר. דהיינו דש מבפנים וזורה מבחוץ. או ע"י תיק שמלביש על הגיד שמקבל שכבת זרע. או ישמש עמה שלא כדרכה. ולהיות שהבעל לבו נוקפו בדבר זה וקשה עליו פרישות דרך ארץ לכן נפשו לשאו"ל הגיעה על הקל הקל שבשלש אלה. ואחריו ילך. כי אי אפשר לו מחק הממשלה לגרש ולא לישא אשה אחרת על אשתו: תשובה. איני רואה שום צד קולא באחת מכל אלה אם על הראשונה דבר פשוט לכל פותח ספר חומר עון זה כאשר בא בארוכה בפרק כל היד דף י"ג ופסקו הרמב"ם בפרק כ"א מהא"ב הי"ח ובש"ע אה"ע סי' כ"ג ס"א וז"ל אסור לאדם להוציא שכבת ז"ל. ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ע"כ. וכן מבואר בכמה מקומות בזוה"ק ענין זה ואכמ"ל וכן מה שמלביש תיק וכו' הוא בכלל זה ולענין שלא כדרכה הנה כתב מור"ם בהג"ה שם סי' כ' ס"ב וז"ל ובא על אשתו בין כדרכה ובין שלא כדרכה. ובלבד שלא יוציא ז"ל ויש מקילין ואומרים. שמותר שלא כדרכה אפילו אם מוציא זרע אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך. ואעפ"י שמותר בכל אלה. כל המקדש עצמו במותר לו. קדוש יאמר לו עכ"ל. הרי לדעה א' לא התירו בשלא כדרכה רק כשלא יוציא ז"ל ואפילו לדעה ב' דוקא אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך. א"כ זה שמקבל ע"ע לשמש עם אשתו זאת רק בשלא כדרכה, לכו"ע אסור. ועיין בבאה"ג ובאה"ט שכתבו שקשה הוא להתיר אפי' באקראי עיי"ש האמנם תרופה לו מצינו. עפ"י מאי דאיתא ביבמות דף י"ב וש"נ. שלש נשים משמשות במוך. קטנה מעוברת ומניקה. קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל. מניקה שמא תגמול את בנה וימות. דברי רבי מאיר וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו. משום שנאמר שומר פתאים ה' ע"כ. ופירש"י משמשת במוך מותרות ליתן מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא תתעבר עכ"ל. והן פירש בפרק ואלו נערות דף ט"ל מותר לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע עכ"ל. וכתבו התוס' בד"ה שלש נשים. פירש הקונטרס מותר וכו' אבל שאר נשים אסורות משום השחתת זרע. אף על גב דלא מיפקדא אפו"ר וכו', ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך. דאין דרך תשמיש בכך. והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך. אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה משמש והאשה שנותנת אח"כ מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע. כיון דלא מיפקדא אפו"ר. ומשמשות במוך. היינו צריכות לשמש במוך עכ"ל: נמצאת אתה אומר דחלוקים בסברתם מן הקצה עד הקצה. דלדעת רש"י ז"ל נשים מוזהרות אהשחתת זרע. ורק שלש נשים אלו מותרות לשמש במוך אפילו קודם תשמיש משום סכנה. אבל שאר נשים אסורות אף לאחר תשמיש. משא"כ לדעת ר"ת דס"ל דנשים אין מוזהרות אהשחתת זרע. ולהכי כשתשמש במוך לפני תשמיש. שהאיש מטיל זרעו על המוך דהוי כמטיל על העצים ועל האבנים. אסור גם לג' נשים אלו אבל כשתשמש במוך לאחר תשמיש. דהאי גברא כי אורחיה משמש. והאשה שלא הוזהרה היא שמשחתת הזרע אין נראה לאסור אפילו בשאר נשים ומאי אאשמועי' בשלש נשים וכו' היינו לומר דחייבות לשמש במוך משום סכנה דידהו: והנה בכתובות שם כתבו התוס' דר"י מקיים פירוש רש"י ממאי דאמרינן בשמעתא קמייתא דנדה דף ג' משמשות במוך מאי איכא למימר דמשמע שהמוך הוא במעיה כל שעה. והוי כמשמש על העצים ועל