פרחי כהונה רנב

תנא דפליג ע"כ ועיי"ש אלמא דוקא כשאנו רואין כשמישרים דרכיהם הוא דהוו גרים גמורים לאחרי כן אבל מתחלה לא. ואם באמת כן הוא נמצא שלא הועלנו ולא כלום במה שמקבלין גרים אלו הבאים להתגייר לשם אישות. שהרי אין אנחנו בטוחים בהם שתתברר צדקתם ומה לי מעיקרא ומה לי השתא: אמנם נבוא לכלל ישוב אחר שנדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שם בהי"ז דקאמר מר ואם לא בדקו וכו' ואפילו נודע וכו' כיון שמל וטבל יצא מכלל עכו"ם ואח"כ גמר אומר וחוששים לו עד שתתברר צדקתו. דמשמע שאינו גר רק דוקא כשתתברר צדקתו הלא"ה אינו גר. והרי אמרינן כיון שטבל ועלה יצא מכלל עכו"ם ועוד בה דסיים דבריו ואפילו עבד עכו"ם הרי הוא כישראל מומר וכו' דמשמע דמעיקרא היה גר גמור אלא דאח"כ נעשה מומר. וא"כ דברי קודשו לכאורה סתראי נינהו. וכן נמי נראה מדבריו לעיל הט"ו דקאמר מר דגרים שנתגיירו בימי דוד ושלמה היו בי"ד חוששין וכו' עד שתראה אחריתם דמשמע שאינם גרים גמורים דמשמע שאינם גרים גמורים עד שתראה אחריתם. ומעיקרא חוששין להם. וכיון שאינם גרים גמורים עד שתראה אחריתם למאי חוששין להם. אלא דהכי קאמר דהסיג הזה שבא להתגייר בשביל דבר כיון שטבל ועלה יצא מכלל הנכרים. ולכלל ישראל לא בא, ר"ל דבאמת יצא מכלל נכרים והוי גר. אבל לא הוי ככל ישראל לכל דבריו. ונפקא מינה לענין יינו ופתו וכו' דמרחיקין מהם עד שתתברר צדקתו ויהיה גר צדק שעליו נאמר כגר כאזרח. וחזר וביאר דבריו שאם לא נתברר צדקתו אלא אדרבה חזר לסורו עד שעבד עכו"ם. מ"מ הרי הוא כישראל מומר. לענין קידושין וכו'. ועל זה קאמר לעיל דחוששין להם וכו' דהיינו לענין פתו ויינו וכו' אבל באמת כשטבל ועלה הוי גר ונכנס לקבל עליו דת יהדות וכמ"ש הנמק"י חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו ומקבלו. אלא שמעיקרא כיון שלא לש"ש באו להתקרב חוששין להם לשאר דברים כישראל מומר. שמרחקין מיינו וכו'. והשתא א"ש דברי הגהות המרדכ"י ז"ל דקאמר מר הא דפסק הש"ס הלכה כולם גרים גמורים היינו לאחרי כן כשאנו רואים כשמישרים דרכיהם. היינו דרצה לומר לענין הרחקה מיינם ופיתם וכו' אבל לחושבם גרים סתם לפחות כישראל מומר לענין קידושין וכו' זה דבר פשוט כסוגיין דפרק החולץ דכיון שטבל ועלה הרי הוא כישראל וכו' דאי הדר וכו' וכמ"ש הרב נמק"י כמש"ל. ומעתה אין סתירה מזה למ"ש בעניותינו דעכ"פ טיבותא יש כאן בערך מעשיה הרא' וכאמור: והנראה לפי קוצר דעתי כתבתי. מה שהעלתי במצודתי כדי לצאת ידי חובתי. לרגל המלאכה אשר לפני בארץ מגורתי. לנהל קהל עדתי ועל הימנותייהו דרבנן קדישי בעלי הוראה דפקיע שמייהו נסמכתי. ושליחותייהו דוקא הוא שעשיתי ואני תפלתי לאלהי ישועתי. יאר פניו אלינו ויחוננו. ובמעגלי צדק ינחנו ונפלאות מתורתו יראנו. ומשגיאות יצילנו. ויטע בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם אכי"ר החו"פ בעי"ת "תמושנת" יע"א בסיון המוכתר בכת"ר שנת והנה מ'נ'ר'ת' לפ"ק ע"ה מסעוד הכהן סי"ט: סימן יא שאלה איש ישראל שחשקה נפשו בבת אל נכר. ונשאה בגיותה בהאלמיר"י. והנה היא מעוברת ממנו וכעת באה להתגייר ולהסתופף בצל בעלה הישראלי ולהכנס עמו לחופה כדמו"י. ונסתפקתי אם צריכה הפרשה מבעלה ג"ח ימי הבחנה כדין גר ואשתו שנתגיירו שמפרישין אותם צ' יום כדי להבחין בין זרע וכו' כמ"ש באה"ע סי' י"ג ס"ד. או לא? וצדדי הספק הוא מי אמרינן כיון דקיי"ל בנדה דף כ"ה אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. וא"כ לפי"ז אינה צריכה הפרשה. דלא שייך בה תו הבחנה כיון שכבר הוכר עוברה שנזרע שלא בקדושה ומעתה אינה חוזרת ומתעברת. או נימא דעכ"ז גזרינן בה כמו גבי ישראל כמ"ש בש"ע שם ס"ג בנתעברה מראובן וכו' והלכה ונתקדשה לשמעון וגירשה ורוצה להנשא לראובן שצריכה להמתין אחר גירושי שמעון צ' יום. והטעם שצריכה להמתין אעפ"י שהיא מעוברת. כתב הרא"ש בתשובה הובאה בטור סוס"י זה דלא חלקו חכמים בהבחנה כן כתבו הב"ש והח"מ בשמו. והכא נמי כיון שמן הדין גר ואשתו שנתגיירו צריכה להמתין כדי להבחין וכו'. ה"ה נמי בנתגיירה והיא מעוברת צריכה להמתין משום דלא פלוג בהבחנה. תשובה. בס"ד מראש מקדמי אר"ש צריכין לעמוד על מקור הסוגיא זו דקאמרי רבנן אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. ואעתיק מ"ש התוספות ביבמות דף י"ב בההיא דג' נשים משמשות במוך וכו' וז"ל בד"ה שמא תעשה עוברה סנדל. פירש בקונטרס דכשהיא מתעברת וחוזרת ומתעברת. ודוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו. והא דאמר בהמפלת דף כ"ה דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. צ"ל דהיינו בן קיימא ור"ת מפרש דסנדל הוא כשהאשה מתעברת תאומים אם תשמש בלא מוך. הש"ז בין שני תולדות ודוחק אותם ועושה את האחד סנדל עיי"ש ע"כ: ולמודע"י אני צריך מ"ש רש"י ז"ל דהאחד דוחק את חבירו ופוחת צורתו. מי נדחק מפני מי. אם הראשון דוחק את השני, או השני את הראשון. ונ"מ דאי אמרינן הראשון דוחק את השני. אתי שפיר מה שתירצו התוס' דאין האשה חוזרת ומתעברת בולד של קיימא. שהרי נדחק ונעשה סנדל. ונפקא מינה עוד לדינא למאי דקמן בגיורת שנתגיירה מעוברת מבעלה דלפי הדין אינה צריכה הפרשה ימי הבחנה להבחין זרע שנזרע בקדושה וכו' שהרי כבר הוכר עוברה שנזרע שלא בקדושה ואפי' מתעברת עוד בקדושה אינו בר קיימא שנעשה סנדל. אבל אי אמרינן דהשני הוא