פרחי כהונה רנא

נא אמין. שהוא והרב הג' המפ"ה ז"ל פסקו להתיר בלתי שום ראיה ובודאי שסמכו על הרמב"ם ז"ל מאריה דאתרין. ועיין בס' חיים ושלם' שפסק בנדו"ז להתיר. ובכן אם שומעת לדברי ב"ד הצדק טוב שתתגרש ממנו או משום הגירות שלא תהיה לשם אישות או משום לזות שפתים. ואם אי אפשר לפחות יפרישו אותם ג' חדשים כמ"ש מרן וכו' וסיים איך שיהיה נחזור לענינינו דהמורם מכל האמור דגיורת זו מותרת לבעלה עפ"י האופנים הנז"ל דמוטב שיהיו שוגגין. וכן הסכים עמי הרה"ג ראב"ד פחד יצחק קדוש ישראל יצו' ע"כ: הראת לדעת שרבים וגדולים כולם נתנבאו בסיגנון אחד להתיר בענין זה דחשבי ליה כדיעבד. וזו גדולה על כולן תשובת הרמב"ם ז"ל שהאיר עינינו בדבריו הקדושים שמפני תקנת השבים. העלים עין מההיא דהנטען וכו'. ולכן גם אנן קטני הערך עלינו מצוה רמיא לתת יד לפושעים לפתוח להם פתח של התיר אולי יש תקוה. ושב ורפא לו. ומה שכתב הרב הפוסק הגאון יוסף חיים ז"ל שהרב ויאמר יצחק אסר בענין זה. הרואה יראה בסי' קנ"ה שהוא מיירי שעדיין לא כנס וגם בזה היתה יכולת ביד פרנסי ומנהיגי העיר לכופו בשוטים. לאפרושי מאיסורא אבל בנדון זה מודה הרב דמותר לקיימה ולסדר להם חופה וקידושין. כיון שהיא נשואה עמו כבר בגיותה הוי כאלו כנס כמ"ש הרב חיים שאל כנ"ל בעובדא דר"ת והרב הנ"ז הביא גם הוא דברי הח"ש הנז' ולמד ממנו דלכתחלה לא יכנוס ובודאי מסכים והולך לדעתו בשכבר כנס אפילו בעת גיותו שמותר לקיימה: ומעתה עפ"י כל האמור מצאנו ידינו ורגלנו לומר שעל זה סמכו רבני זמננו לקבל גרים הבאים להתגייר אשה בשביל איש ואיש לשם אשה ולסדר להם חו"ק כדמו"י. יען שעכ"פ איכא תרתי לטיבותא. אחד שיש צד לומר שכוונתה ג"כ לש"ש ולא לשם איש באה להתגייר שהרי בעודה נכרית היתה נשואה עמו ואין מעכב על ידה ובודאי מה שבאה עתה לקבל עליה דת יהדות הוא דווקא לש"ש, כמ"ש הרב יש"א ברכה ז"ל. ועוד שנית. שכיון שנשואה עמו קודם לכן הו"ל כאלו כנס כההיא דר"ת וכמ"ש הרב חיים שאל ז"ל: אמנם דא עקא דחוששנו לה מחטא"ת פן ואולי תחזור לסורה להיות שחפשיות הזמן גבר ומה שקבלה עליה דת יהודית היינו דווקא באותו מקום ובאותו זמן שהוא לפני מורה צדק, אבל אחרי כן אינה זוכרת מה שאסר עליה הרב המורה. והגורם לזה הוא לפי ראות עיניה בבעלה דלא חש ולא מרגיש להתרחק מן האיסור ואיהו בקר"י ואתיתיה וכו'. ומעתה נפל פיתא בבירא דלא הועלנו ולא כלום. אכן ע"ז פקחתי עיני בס"ד. והוא ממאי דאיתא פ' החולץ דף מ"ז ע"ב טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. ופריך הש"ס למאי הילכתא ומשני דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל. ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין ע"כ ופי' הרב נימוקי יוסף דאי הדר ביה לגיותו. ואח"כ קידש בת ישראל מקודשת. וצריכה גט כישראל מומר וקידושיו קידושין דישראל רשע הוא. והוא הדין דגיטו גט. ואפילו לקידושין שקידש בגירותו. וכתב הריטב"א ז"ל ומסתברא דבדיני ממונות בהקנאות וחיובין כולם כישראל הוא נידון. ומיהו אם דין המלכות הוא. שיהא קונה ומקנה כגוי. דינא דמלכותא דינא. כדאיתא פ"ק דגטין עכ"ל הנימק"י וכ"פ הרמב"ם בהא"ב פי"ב הי"ז ואפי' חזר ועבד עכו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין ומצוה להחזיר אבידתו. מאחר שטבל נעשה כישראל ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן, ואעפ"י שנגלה סודן עכ"ל, וכ"פ בש"ע שם סי"ב. למדנו מזה דהגם דבההוא פחדא יתבינן שמא תחזור לסורה. ולא הועלנו ולא כלום. מ"מ איכא תרתי לטיבותא. בערך מעשיה הראשונים קודם שתבא לידי מדה זו להתגייר. אחת דקודם שקבלה עליה דת יהדות. היה בא עליה באיסור מ"מ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. והנה בעת"ה שקבלה עליה דת יהדות הגם שתחזור לסורה. מ"מ דינה כבא על מומרת ישראלית דלא מצינו לה איסור אם נשאה מתחלה בהיתר. והכא נמי כשקבלה עליה דת יהדות הרי נשאה בהיתר. ועוד שנית. דבנים זרים אשר ילדה מקמי הכי אינם נקראים בניו לכל דבר. אלא בניה דולדה כמוה. אשר לא כן עתה הגם דאמו מומרת מ"מ הולד כשר כדין בני ישראלית מומרת שהם כשרים כמ"ש בב"י יו"ד שם בבד"ה וז"ל בשם הר"ש בן הרשב"ץ בתשובה. בני האנוסים כל שאמם מישראל. אפילו מכמה דורות. ואפילו בנכרי הבא על המומרת. זרע הבן הוא מישראל. אפילו עד סוף העולם. ואין להם דין גרים כלל. ע"כ. ונמצאת אומר דלפי מאי דקיי"ל דגר שחזר לסורו. דינו כישראל מומר לכל מילי. בודאי גם לענין הבנים אשר יולדו להם דינם שוה לבני ישראלים מומרים כמ"ש ב"י ז"ל: איברא דכל זה א"ש לר"י פשטא דשמעתא דפ' החולץ דהילכתא כולם גרים גמורים. משמע משעה שטבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. אף על גב דנתגייר בגלל דבר, אמנם מצינו להמרדכי שכתב שלא כדרך זה. והוא בהגהות המרדכי פרק החולץ. וז"ל בדילוג נראה לי דמי שבא להתגייר וידוע לנו שבשביל דבר בא להתגייר אין לקבלו. והביא ראיה מפרק שני דיבמות דת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח וכו'. וממאי שכתבו התוס' שם עי"ע. וכתב הוא ז"ל אלמא להדיא מה"ת צריך להיות בטוח שסופו יהיה לש"ש. ואעג"ב דפסק שם הלכה כולם גרים גמורים. יש לומר לאחרי כן כשאנו רואים שמישרים דרכיהם. אעפ"י שמתחלה עושים לשם אישות. והא דפריך א"ה לכתחלה נמי רוצה לומר כשמתכוונין גם כן לש"ש (פירוש שרואין שנוהג דרך ישרה). ואפי"ה משני משום לזות שפתים כיון דכמו כן כוונתם לדברים אחרים. וגם סתמא דברייתא דמייתינן לבתר הכי מדוד ושלמה. ולא אשכח